ראג'אא נאטור
"The Voice" בערבית,
"The Voice" בערבית. הפקת ענקצילום: צילום מסך מתוך shahi
ראג'אא נאטור

ריאליטי לא מדבר אלי ולרוב אף דוחה אותי, אבל כשמדובר בהזדמנות להיחשף ולשמוע את הקולות של דור זמרי העתיד של העולם הערבי, הדחייה הזאת הופכת לריגוש ולפעמים אפילו להתעלות. "The Voice" בערבית, של ערוץ הטלוויזיה MBC, היא אחת מהפקות הענק הכי מדוברות בעולם הערבי. זו אינה התוכנית הערבית היחידה שמשלבת ריאליטי, בידור וזמרה, יש לה לא מעט מתחרות, כמו "The Arab idol", "Arab Got Talent ועוד רבות, אבל הן פחות מושקעות וידועות.

העונה הראשונה של "דה וויס" הערבי הושקה על ידי MBC בשנת 2012 בשיתוף פעולה עם ערוץ הטלוויזיה הלבנוני LBC ונחלה הצלחה עצומה. כעת משודרת לכל העולם הערבי העונה החמישית, עם שמות שופטים נוצצים לא פחות מההפקה עצמה. ביניהם, הזמר הלבנוני הנודע ראג'ב עלאמה, הזמר המצרי מוחמד חמאקי, הזמרת הבחריינית אחלאם אל-שאמסי והדיווה המרוקאית סמירה סעיד. בדומה לשלל תוכניות בידוריות תחרותיות מסוג זה, גם כאן יש שלבי סלקציה למיניהם. בשלב המופע החי הופך הקהל הרחב בכל העולם הערבי מעוקב למשפיע ואקטיבי: הצופים מוזמנים להצביע לכישרון הבולט בעיניהם, עד להכרזה על הזוכה. כמו בכל שנה, גם הפעם המתמודדים מגיעים מכל העולם הערבי ויש ייצוג די מגוון של קולות. גם ערבי־פלסטיני מעוספיה, טארק כיוף, השתתף השנה בתוכנית, אך לא העפיל לשלבים המתקדמים.

בעונה הראשונה של התוכנית זכה מוראד בוריקי ממרוקו, בעונה השנייה הוכתר כזוכה סתאר סעד מעיראק ובעונה השלישית זכתה נדאא שרארה מירדן — מועמדת בעלת קול נפלא שהתמודדה עם כיסוי ראש לאורך כל התחרות. בעונה הרביעית זכתה העיראקית דומוע תחסין. מה אנחנו יודעים על זוכים אלה? איפה הם? האם המשיכו בעשייה המוזיקלית? התשובה: כמעט כלום. היחידות שפעילות מעט הן שרארה ותחסין, המופיעות בכל מיני פסטיבלים והצליחו להוציא סינגל או שניים עד כה. מלבד זאת, התחרות הזאת לא הפכה אף זוכה לכוכב בעולם הערבי. השופטים מתיימרים להיות ציידי כישרונות ממולחים, אבל לאמיתו של דבר בחירתם נובעת משלל גורמים שהם לאו דווקא מוזיקליים אמנותיים אלא נובעים בעיקר מטעמי רייטינג. לכך מיתוספות מעורבות הקהל הרחב והשפעתו בתהליך קבלת ההחלטה, שכרוך בהטיות פוליטיות, לאומיות, מגדריות ועוד. במובן הזה לא ברור אם לתוכנית על מרכיביה – השופטים, צוות ההפקה וכדומה – יש עניין אמיתי לטפח מקצועית את הכישרונות ולהפוך את הזוכים לדבר הבא בתחום המוזיקה בעולם הערבי. כן ברור שלערוץ MBC יש הכלים, הידע ובעיקר הכסף לעשות עבודה זו – אלא שהוא לא עושה אותה. במובן הזה הם הזניחו את אחריותם הכי גדולה בכל התהליך הזה - לא די בציד כישרונות, צריך להפוך את הציד הזה לכלי שתורם ליצירת נוף תרבותי חדש.

פעילותם של השופטים אינה יכולה שלא לעורר ביקורת. ההערות שלהם על פי רוב כלליות, מלאכותיות, דיפלומטיות, נוטפות נימוס על גבול הזיוף. הם מנסים להיות מנומסים אבל בפועל יוצא שהם טרחנים. ההערות המוזיקליות המדויקות במשך התוכנית מעטות מאוד, ויש שנשמעות מקצועיות וגבוהות מדי. במקרים האלה רוב המתמודדים לא מבינים למה התכוון המשורר; הרי לא כולם בעלי הכשרה מוזיקלית. משום כך, אין להם דרך להתמודד עם הערות אלה ולשפר את ביצועיהם.

יתרה מזאת: בעוד שמתמודדים גברים לרוב מקבלים הערות, פידבק והכוונה מקצועית בעקבות ביצועיהם, מתמודדות נשים בלא מעט מקרים שומעות הערות על מראן החיצוני. אמירות כמו "איזו שמלה מהממת לבשת", או על השיער, התכשיטים והאיפור שלהן, נזרקות לכל עבר. מעבר להחפצה ולהשטחה שנעשות לנשים מוכשרות, מעניין זה לחשוב למה זה קורה? נראה כי לרוב אין לשופטים מה להגיד והם מתחמקים מאמירות ישירות וכנות. לחלופין, הכישרון שעומד בפניהם גדול משלהם ואז הם נאלמים דום. לא פעם אף הודלף לעיתונות שהשופטים בתוכנית זו בעצם שומעים באוזנייה הצמודה לראשם את המסרים שעליהם להעביר.

המתחרים, שמגיעים מכל רחבי העולם הערבי לבירת היופי, השיק והאופנה ביירות, נושאים את החלום להפוך למפורסמים, מצליחנים ועשירים. כולם עומדים על בימת "דה וויס" ובלבם חלום גדול, שברגע יכול להפוך לעפר. התוכנית הזו מלאה ברגעים אלה, של שבר, עצב, תסכול וכישלון. השנה עמדו על הבמה שני מתחרים חוזרים, שהצהירו כי לאחר שלא התקבלו בשנה שעברה החליטו להשיב מלחמה ולחזור לתוכנית. זה הבהיר עד כמה תוכניות מעין אלה, שמוכרות שקר, אשליה וצרכנות־לשם־צרכנות, יכולות לשבור מתמודדים, בהם גם ברוכי כישרון. כמה כישרונות לא יחזרו לעולם לבמה זו או אחרת? כמה חלומות וקולות הושתקו מתוך ביקורת אישית לא אובייקטיבית, תחרותיות, אינטרסים ורייטינג? ערוץ MBC הערבי עושה הון עתק על חשבונם של צעירים בעלי חלום מכל העולם הערבי. יותר מזה, הוא מלמד אותם שהעולם הוא ג'ונגל גדול, שכדי לנצח, להתעשר ולהצליח בו צריך לרמוס אחרים.

התאבדות עוד לא היתה בעקבות תוכנית זו, כמו שקרה בארצות הברית; ב–2008 התאבדה פולה גודספיד סמוך לביתה של הזמרת־שופטת פאולה עבדול, לאחר שלא התקבלה ל"אמריקן איידול". לנוכח מקרים כאלה, ברור כי יש להעמיד בתעשייה זו צוותים של מומחים שילוו וידריכו את הצעירים המתמודדים ויכילו את המתחים, התסכולים והכישלונות שלהם. מעבר לכך, חובתה ואחריותה של התעשייה לטפח כישרונות מוזיקליים עתידיים, שיעשירו את הנוף התרבותי המוזיקלי בעולם הערבי. ובבקשה, בלי "השמלה שלך מהממת".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ