מת דוד ארליך, הסופר, העיתונאי ומייסד קפה "תמול שלשום" הירושלמי

ארליך מת בגיל 61, ככל הנראה מהתקף לב. בית הקפה וחנות הספרים שייסד הפך למוסד מרכזי בחיי הלילה והתרבות של הבירה. "הוא היה איש של אנשים", ספדה לו שותפתו להורות

ניר חסון
ניר חסון
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דוד ארליך בבית הקפה "תמול שלשום"
דוד ארליך בבית הקפה "תמול שלשום". תופעה שיכולה לצמוח רק בירושליםצילום: רפי קוץ
ניר חסון
ניר חסון

דוד ארליך, הסופר, העיתונאי ומייסד בית הקפה הירושלמי "תמול שלשום", מת אמש (ראשון) באופן פתאומי, ככל הנראה בשל התקף לב.

ארליך, 61, יליד גבעתיים, עבד כעיתונאי ב"דבר" וב"הארץ". בשנת 1994 הוא פתח עם שותפו, דן גולדברג, את "תמול שלשום", בית קפה וחנות ספרים במבנה היסטורי בסמטאות נחלת שבעה שבמרכז ירושלים. הקפה הפך במהירות למוסד מרכזי בחיי הלילה והתרבות של ירושלים. 

ארליך יזם מאות ערבי תרבות במקום ואירח סופרים, משוררים ואנשי רוח. הסופר הראשון שהקריא משיריו ב"תמול שלשום" היה יהודה עמיחי. אורחים קבועים אחרים היו דויד גרוסמן, עמוס עוז ואהרן אפלפלד. הסופר האיטלקי ארי דה לוקה, ידידו של ארליך, התארח במקום ואף כתב שיר שהתפרסם לראשונה על הפלייסמט — הנייר שמונח מתחת לצלחות —  ב"תמול שלשום". הפלייסמטים של "תמול שלשום", שארליך ערך, היו ליצירות אמנות בפני עצמם ומאות מהם התפרסמו עם שירים, סיפורים, ציורים וחדשות. ברשימת מקומות החובה בירושלים של מדריך הטיולים Let's go הופיע "תמול שלשום" במקום השלישי מיד אחרי הכותל.

ארליך הוציא שני אוספים של סיפורים קצרים בעברית "הבקרים של שני וחמישי" (1999), ו"כחול 18" (2003). לפני שנתיים פרסם את הרומן "קפה שירה" (2018), המבוסס על חוויותיו מבית הקפה. בתקופה האחרונה הוא עבד על רומן חדש.

דוד ארליך בבית הקפה "תמול שלשום"
דוד ארליך בבית הקפה "תמול שלשום"צילום: רפי קוץ רפי קוץ

גיי בן־הינום

ארליך ו"תמול שלשום" הם תופעות שיכולות לצמוח רק בירושלים. מצד אחד הוא היה חבר הקהילה הלהט"בית שלא הסתיר את זהותו המינית ואף שימש חבר הנהלה בארגון הלהט"בי "בית הפתוח", ומן הצד השני "תמול שלשום" הוא מקום כשר וסגור בשבת שהיה ידוע כמקום המפגש האולטימטיבי לזוגות דתיים בדייט ראשון. ארליך התגאה בעשרות חתונות שהתחילו בדייט במקום ואף ערך את "ספר האהבות של תמול שלשום" שבו כינס את סיפורי הזוגות האלו.

כשנשאל על הפער הזה בראיון באתר "גו-גיי" הוא אמר: "שאלה מעניינת, אני מקווה שמישהו יכתוב פעם עבודת דוקטורט על זה. אני לא יודע. לאורך שנים התכנסו אצלנו כל יום חמישי בערב צעירים דתיים ללמוד גמרא. הנחתי שהם לא יודעים על הקשר ההומואי של המקום. עד שלימים התברר לי שבמידה של פרגון ואהבה הם קוראים למקום 'גיי בן־הינום'".

ארליך ושותפו גולדברג היו מזוהים מאוד גם עם המאבק לשמירה על חיי התרבות במרכז ירושלים. מאז פתיחתו לפני 26 שנים ועד למשבר הקורונה, "תמול שלשום" מעולם לא נסגר, גם לא בשיא ימי האינתיפאדה. "בחיים לא סגרנו את המסעדה. כל פיגוע, לא משנה מה, המסעדה היתה פתוחה. אפילו בשלג הגדול חפרנו עם אתים ופתחנו", מספר גולדברג. לדבריו, הסגירה הכפוייה בשל הקורונה העיקה מאוד על ארליך, "דווקא בתקופה האחרונה התחלנו לראות שמים ורודים, היו המון תיירים והמון קבוצות ובדיוק שיפצנו. אבל כשעסק נסגר הוא נופל בתוך ימים. היו בשלבים של כמעט להכריז על סגירה סופית. אבל עכשיו אני לא יכול לתת לקורונה לנצח, זה הנשמה שלו שם".

"הוא היה לוקח דברים קשה, הוא היה לוקח על עצמו את הדאגה והאחריות לאחרים, מין נשמה כזו שדואגת לכולם", מספרת תמר באום, חברתו ושותפתו להורות לתאומים בני 12 וחצי, "היו עליות וירידות ודווקא עכשיו שסגרו את העסק פתאום הוא יכול לנוח, אבל מצד שני המתח של מה יהיה עם העובדים ומה יהיה עם העסק השפיע עליו. לפעמים הגוף מרגיש שצריך להילחם אז הוא עומד בזה, אבל כשמפסיקים להילחם אז הגוף אומר אני לא יכול יותר".

"הוא היה אדם מאוד גדול אבל מאוד צנוע", מוסיפה באום, "הוא מאוד אהב את ירושלים, נשארה לו אהבה לעיר מהילדות מהשנתיים שהם חיו פה. הוא חזר לירושלים. הוא יצר כל הזמן עוד קשרים. הוא באמת היה איש של אנשים".

ארליך הותיר אחריו הורים, אחות, את שותפתו להורות ושני ילדים. לנוכח המצב, הלווייתו תיערך היום בצהריים בבית העלמין ברחובות במתכונת מצומצמת.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ