ממערב תיפתח הרעה

אסתר זנדברג
אסתר זנדברג
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג

משכונת גבעת משואה שבמערב ירושלים נשקף נוף מרהיב של גבעות וואדיות מיוערים, מדרונות משתפלים מעדנות לערוצי נחל ונופים פתוחים שצובטים את הלב ביופיים. אולם הנופים היפים, שהובטחו לרוכשי הדירות במסעות שיווק מפתים, ייעלמו ברובם אם תאושר תוכנית הבנייה ברכס לבן מול השכונה - שגם היא נבנתה בשטח שהיה נוף פתוח, אך כוסה בבתים דמויי מצודות, קירות תומכים כבירים שמנסים לשווא להתגבר על תוואי השטח הקשה, וקילומטרים של כבישי אספלט טבעתיים צחיחים.

הבנייה ברכס לבן היא חלק מתוכנית "מערב ירושלים" (תוכנית ספדיה) להקמת 25 אלף יחידות דיור על שטחים במערב העיר, שאושרה לא מכבר להפקדה בוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה בירושלים. התוכנית, שתשנה לבלי הכר את סביבות העיר, חלה על 26 קמ"ר של שטחים פתוחים, שסופחו לירושלים לפני כעשור לצורך בנייה. בנוסף לרכס לבן, יוקמו שכונות מגורים במצפה נפתוח, הר חרת ורמת הדסה, באותם תנאי שטח קשים, וישכפלו את נופי גבעת משואה והרבה מעבר לכך, על פני עוד עשרות אלפי דונמים של נופים פתוחים שייעלמו.

תוכניתו של האדריכל משה ספדיה, מתכנן כפר דוד בממילא והעיר מודיעין, מעוררת התנגדות עזה בקרב ארגונים חברתיים וסביבתיים רבים בירושלים. הארגונים מתריעים מפני הפגיעה בשטחים הפתוחים ובמערכות אקולוגיות ומוחים על שניתנת קדימות לפיתוח שטחים חדשים במערב העיר על פני שיקום העיר בגבולותיה הנוכחיים. לדבריהם, השקעות ענק מכספי ציבור הכרוכות בפיתוח מערב העיר יבואו על חשבון מרכז העיר והשכונות הוותיקות, וינציחו את עליבותם.

לפני כשנה חברו עשרות ארגונים, ובהם החברה להגנת הטבע, אדם טבע ודין, המועצה לשימור אתרים וועדי תושבים רבים, להקמת "הקואליציה למען שימור הרי ירושלים". הקואליציה הכינה נייר עמדה מפורט, "מחזקים את ירושלים פנימה" כותרתו, ובו היא פורשת את עמדתה וקוראת להקפאת כל תוכניות הבנייה על שטחים פתוחים במערב העיר עד שימוצו אפשרויות הבנייה בגבולות העיר עצמה. לדברי הארגונים, מאחורי תוכניות הבנייה עומדים אינטרסים נדל"ניים של בעלי עניין, ולא שיקולים של טובת העיר.

בנוסף לתוכנית ספדיה, הקואליציה גם יוצאת נגד סיפוח עוד 46 קמ"ר לשטח העיר במערב, כפי שמבקשת עיריית ירושלים לעשות לצורך הקמת עוד 30 אלף יחידות דיור. אם תתממש גם תוכנית הסיפוח והבנייה הזאת, יגדל שטחה של ירושלים מ-126 קמ"ר כיום (כשטחה של פאריס) ל-172 קמ"ר, והגבול העירוני החדש יעבור במרחק של 20 ק"מ ממרכז העיר. כבר כעת ירושלים היא אוסף של ערי שינה פרווריות הרחוקות ממרכז העיר, שכמעט אינו קיים, ומנותקות זו מזו על ידי מערכות של כבישים מהירים. בקצב ההתפשטות הזה, כפי שכתב ב"הארץ" האדריכל הלל שוקן, תיהפך ירושלים לפרוור שינה של תל אביב.

הקואליציה פנתה לאחרונה לגורמים ממלכתיים שונים כדי שיתמכו בעמדתה וזכתה לאוזן קשבת, או לפחות לתשומת לב. בישיבה מיוחדת של ועדת הפנים של הכנסת שהתקיימה באוקטובר אמר חבר הכנסת חמי דורון, כי הרחבת העיר מערבה היא כניעה ל"כרישי נדל"ן". יו"ר הוועדה, יורי שטרן, הציע להקים צוות ל"חשיבה הפוכה", שינסה למצוא פתרונות לבנייה בעיר כאילו האופציה של מערב ירושלים אינה קיימת. שר הפנים, אברהם פורז, שאמור בתוקף תפקידו לחתום על אישור התוכנית, הביע בפומבי את התנגדותו. אבל השאלה אם לסימפטיה הזאת תהיה גם השפעה על החקיקה עדיין פתוחה.

מנגד, מהנדס העיר ירושלים, אורי שטרית, שהופיע לפני הוועדה, טען כי אילו התקיים דיון כזה לפני 25 שנה, השכונות רמות וגילה לא היו קיימות (ובכך אולי חיזק בבלי דעת את טענות הקואליציה). שטרית יפרסם בקרוב נייר עמדה נגדי שבו יציג בפירוט את עמדת העירייה. מתכננת מחוז ירושלים, בינת שוורץ, אמרה כי הכוונה היא להפוך את העיר למטרופולין ול"קטר" תרבותי, חברתי וכלכלי, ולכן בנוסף להרחבתה מערבה יש לפתח את מרכזה ולעבות את המרקם הקיים. ראש העיר, אורי לופוליאנסקי, אמר כי מערב העיר הוא המקום היחיד שבו ניתן בו להוסיף בנייה בירושלים.

במסגרת המאבק, יזמה הקואליציה סקר של עתודות הקרקע ואפשרויות של ציפוף בגבולות העיר הנוכחיים. לפי הסקר, שעשה האדריכל גד עירון, בעיר עצמה יש מלאי שטחים לבנייה המספיק לצורכי גידול האוכלוסייה בלי צורך לכבוש גבעות במערב: החל במתחמים גדולים המיועדים לבנייה על פי תוכניות מאושרות שניתן לצופפם עוד, דרך הגדלת אחוזי הבנייה במרכז העיר ותוספות בנייה על מבנים קיימים באזורים שונים בעיר, וכלה בהתחדשות עירונית (פינוי-בינוי).

ניצול עתודות הבנייה הכלולות בסקר הוא לא מבצע פשוט, ומול הסיכוי להצלת הרי ירושלים הוא מציב לא מעט איומים על שרידי יופיה של העיר. כך למשל, תוספות בנייה עלולות לפגוע במרקמים ומבנים לשימור, ציפוף עלול לפגוע באיכות החיים בשכונות הוותיקות, ופרויקטים של פינוי-בינוי - שהממסד התכנוני ויזמים רבים לוטשים אליהם עיניים - עלולים ליצור עוול חברתי במסווה של שיפור תנאי מחיה. הניסיון בירושלים גם מלמד כי בנייה חדשה במרכז העיר היא על פי רוב יקרה ועלולה לשכפל את תסמונת כפר דוד - שכונות למיליונרים מחו"ל שתרומתם להבראת מרכז העיר היא אפסית.

קצב המימוש של בנייה במרקמים קיימים הוא אטי וכרוך בהשקעה ציבורית, תכנון כולל, הכנת תוכנית שימור, פתרון סוגיות מסובכות של בעלויות על קרקע פרטית (בניגוד לקרקעות מערב ירושלים שבבעלות המדינה), הידברות עם תושבים ובעלי אינטרסים מנוגדים, התמודדות עם התנגדויות לתוספות בנייה וכיוצא באלה מכשולים והפרעות. ואולם זו גם הזדמנות שחבל להחמיץ, לתקן מקצת הטעויות שנעשו בירושלים ב-30 השנים האחרונות, ולפעול לנירמולה של העיר. על שעריה של ירושלים לא מתדפקים כיום מאות אלפי תושבים חדשים הזקוקים בדחיפות ליחידות דיור חדשות. זהו בלי ספק הזמן לחדול מהמרוץ אחרי סיפוח וכיבוש של השטח הבא בתור (ולהתגבר על החרדות הדמוגרפיות שעומדות מאחוריו), ולטפל בעיר הפנימית - בפינצטה ולא בבולדוזר. בנוסף לקואליציית הירוקים וועדי תושבים, ראוי שיקחו חלק בתהליך גם מתכנני ערים ואדריכלים בני דור חדש, שיפיקו לקח ממשגים קודמים.

גים קודמים.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ