בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יהודייה, לסבית, פמיניסטית, וגם להיפך

לפרופ' ג'ודית באטלר מיוחסת השפעה אדירה על הפמיניזם בעשורים האחרונים, אבל מה שהביא אותה השבוע לישראל הוא דווקא ההתנגדות לכיבוש. בראיון אתה היא עונה למתנגדיה ומדגישה שהביקורתיות והחתירה לדמוקרטיה הן ערכים יהודיים מובהקים

תגובות

הפרופ' ג'ודית באטלר מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, שמבקרת השבוע בישראל, היא דמות מיוחדת בנוף האקדמי: מצד אחד, היא סלבריטי: יש לה עדת מעריצים, היא ניחנה בכריזמה, היא מושכת קהל מאזינים גדול - תורים ארוכים משתרכים לפעמים בכניסה להרצאות שלה, כאילו היתה כוכבת רוק. וכן, השפעתה על הפמיניזם במפנה המאה ה-21 נחשבת אדירה. מצד שני, רבים מחוץ לאקדמיה הפמיניסטית לא שמעו עליה כלל, וממילא לא פגשו ברעיונות שלה ולא הושפעו מהם. מלבד זאת, מוטחת בה ביקורת על סגנון הכתיבה שלה - הוא כה מסורבל ועמוס בז'רגון פוסט-מודרני מרתיע, עד שכתב העת "פילוסופיה וספרות" העניק לה ב-1998 את המקום הראשון בתחרות "הכתיבה הגרועה ביותר בעולם", תחרות שבאה לעולם כביקורת משעשעת על כתיבה אקדמית לא נגישה. קשה לומר שבאטלר שינתה את סגנונה מאז.

כמידת ההערצה והכבוד כלפי באטלר, בת 47, כך גם הסלידה ממנה - הן מהאגף השמרני של האקדמיה האמריקאית והן מבית. השמרנים מודאגים מההשפעה שיש לה על הסטודנטים בכל הקשור ללסביות ולפמיניזם, ובו-בזמן יש לבאטלר מחלוקת אידיאולוגית עמוקה עם פמיניסטיות אמריקאיות בולטות, כמו קתרין מקינון ומרתה נוסבאום.

ציונות ומיגדר

בשיחה עמה שלשום במלון נוטרדאם בירושלים, מרחק צעדים אחדים מחומת העיר העתיקה, באטלר שופעת קסם בלתי אמצעי. ניכר כי היא רגילה לעורר מחלוקת ולהתנגד תמיד לזרם המרכזי - אולי זה מקור החיות שלה. העמדה הפוליטית שמניעה אותה באחרונה, היא אומרת, היא של יהודייה המתנגדת לכיבוש. היא אמנם תישא מחר בתל אביב הרצאה על מיגדר, התחום שבו התפרסמה, אבל מה שהביא אותה לישראל הוא דווקא הביקורת שלה על הציונות.

"גדלתי במשפחה מאוד ציונית בקליוולנד באוהיו", באטלר אומרת. "אמי, לואיס, היתה פעילה בוועד האמריקאי-היהודי. תמיד כיבדתי את הפעילות שלה, אבל גם הבנתי כי יש רבדים של מציאות, שבהם חיים ישראלים ופלשתינאים, שלא זכו לשום התייחסות בבתי הכנסת של התנועה הרפורמית שבה התחנכתי. לא דיברו אצלנו על אלימות ודיכוי והשפלה. פיתחתי בעצמי ביקורת על ישראל, ובו-בזמן זהות יהודית חזקה".

באטלר אומרת שבברקלי בקליפורניה מצאה "קהילה יהודית פרוגרסיווית, שאיפשרה לי להתעמק בפילוסופיה יהודית וגם לעסוק בפוליטיקה של צדק חברתי". לדבריה, היא הולכת בקביעות לבית הכנסת ("אני מבינה שאנשי שמאל רבים בישראל לא מתקרבים בכלל למוסדות דתיים. אצלי זה דווקא משתלב היטב") וגם שולחת את בנה בן התשע, יצחק, ללימודי יהדות (Hebrew School).

בביקורת שלה על הציונות נדרשת באטלר להוגים יהודים כמרטין בובר, יהודה מגנס ועמנואל לווינס. "לקח לי זמן לגלות שיש הגות יהודית ואפילו מסגרות בתוך הציונות שבהן מדברים על הפרדה בין המדינה לדת; שיש פילוסופים יהודים שרואים דווקא בהכרה באחר את הפעילות המוסרית הכי חשובה לזהות היהודית".

ההרצאה שנשאה אתמול בעניין זה במלון נוטרדאם, בכנס בינלאומי של אנשי אקדמיה המתנגדים לכיבוש, היא המשך לוויכוח שניטש בשנה שעברה בעיתונות האמריקאית והבריטית בין באטלר לבין נשיא אוניברסיטת הרווארד, לורנס סאמרס, על ההתארגנויות של חוגי שמאל באקדמיה האמריקאית נגד ישראל. סאמרס יצא נגד מרצים כמו באטלר, שחתמו על עצומות ואירגנו כנסים והפגנות בגנות ישראל. בין השאר טען שהם "אנשים חושבים ורציניים שמקדמים פעילויות שהן אנטישמיות בהשלכותיהן, גם אם לא התכוונו לכך".

באטלר הגיבה ברשימה ארוכה (שהתפרסמה בכתב העת "לונדון רוויו אוף בוקס") ובה עירערה על הנחות היסוד של נשיא הרווארד. לשיטתה, הניסיון של סאמרס להגן על ישראל מפני כל ביקורת מתבסס בעצם על הנחה אנטישמית הדומה לזאת שמניעה מוסדות אקדמיים בארצות הברית ובאירופה להחרים ישראלים ויהודים. כלומר, הטענה שאסור לבקר את ישראל משום שהביקורת כרוכה באנטישמיות מתבססת על ההנחה האנטישמית שהיהודים הם מקשה אחת וקיימת זהות מוחלטת בין יהודים ובין מדינת ישראל. באטלר טוענת שדווקא ביקורתיות וחתירה לחברה דמוקרטית צודקת הן ערכים יהודיים, ולפיכך אין שום דבר משותף בין ביקורתה על ישראל לבין אנטישמיות.

לצאת מהארון ולהיכנס לאחר

מחר תדבר באטלר באוניברסיטת תל אביב (18:00, אולם בר שירה) בתחום המומחיות שלה, שבו דרך כוכבה - מיגדר. היא תרצה לפני עדה גדולה של סקרנים ומעריצים - בעיקר מעריצות, בעיקר פמיניסטיות, ובהן, סביר להניח, לסביות רבות - כאשה, לסבית ופמיניסטית המותחת ביקורת על עצם ההגדרות האלה: "אשה", "לסבית" ו"פמיניסטית".

אף ששני תחומי העניין האלה - ביקורת על ישראל וביקורת על מיגדר - לכאורה אינם קשורים זה לזה, אצל באטלר הם נעשים חלק מאותו עניין. כי בעצם, העיקרון המנחה את ההגות הפוליטית של באטלר מתמצה בשתי מלים: הסתייגות מהזדהות.

אבל, מבהירה באטלר, "לפני שאני מסתייגת, אני מזדהה: למשל, כלסבית וכיהודייה. יש לי זהויות נוספות: אני גם פילוסופית משונה, ואני אדם נמוך, ואני אשה שמתחילה להזדקן", היא מחייכת. "כלומר, אני בהחלט טוענת שאני לסבית ושאני יהודייה, אבל גם שזה עיוות להניח שלסבית ויהודייה מגדירות את כל מה שאני. זאת גם טעות להניח שהלסביות או היהדות שלי מתארות את השקפות העולם שלי, את האופן שבו אני תופשת את העולם. אני לא חושבת שהמיניות הלסבית היא ספציפית ולגמרי נבדלת ממיניות הטרוסקסואלית. אי אפשר להגיד שאין חפיפה בין הטרוסקסואליות להומוסקסואליות, שאין עירוב תחומים - התנהגויות סטרייטיות של הומואים, פרקטיקות הומוסקסואליות של סטרייטים".

כלומר, לשיטתה, זהות אינה ישות מובחנת, שלמה וסגורה. היא מציעה לכולנו לעצור ולשאול מה זה בעצם אומר "להיות יהודייה", "להיות אשה", "להיות לסבית" או להיות "מחוץ לארון" (ובאותה מידה כמובן מה זה "להיות גבר" או להיות "הטרוסקסואל", נניח).

במאמרה המהדהד "חיקוי ומרי מיגדרי" (שתורגם לעברית בידי עמליה זיו באנתולוגיה "מעבר למיניות, מבחר מאמרים הומו לסביים ותיאוריה קווירית", בהוצאת הקיבוץ המאוחד, 2003), באטלר מראה כי בעצם, כשהיא מדברת כלסבית, היא "משחקת בלהיות לסבית", אבל "אין זה אומר שאינני כזאת באמת; האופן שבו אני משחקת בלהיות לסבית הוא הדרך שבה אותה הוויה מתבססת, ממוסדת, מופצת ומאושרת".

במקום אחר במאמר היא מדגישה שהבחירה בזהות לסבית היא בהגדרה מוגבלת ומגבילה. כשאנחנו מכריזים על יציאה מהארון, אנחנו כביכול משתחררים, אבל באותה שעה אנחנו כובלים את עצמנו בתוך הגדרה חדשה. באותה מידה בדיוק, כמובן, גם הזהות ההטרוסקסואלית, שמוגדרת כניגוד להומוסקסואליות, היא זהות מגבילה שמחמיצה את מגוון אפשרויות הקיום.

"אני לא מעוניינת לשרטט גבולות סביב עצמי", מבהירה באטלר השבוע, "אני נגד בדלנות מכל סוג שהוא".

זהו גם הרעיון המרכזי של באטלר בכל הקשור לפמיניזם ומיגדר, וזהו מקור המחלוקת שלה עם האגף המסורתי בפמיניזם האמריקאי. את ספרה הפופולרי ביותר, "Gender Trouble" מ-1990, היא פותחת בשאלה: מי הן הנשים שהתנועה הפמיניסטית כביכול מייצגת? האם הפמיניזם פועל רק בשם נקבות באשר הן, או בשם הנשיות? ואם הפמיניזם פועל למען נשים ובשם ערכים נשיים, מה הם אותם ערכים ומהי אותה נשיות? ואולי עצם הגדרת הנשיות הזאת היא זאת שמשרתת ומשמרת את מאזן הכוחות המיני בחברה, ולכן הפמיניזם חותר תחת עצמו כשהוא ממשיך ומשמר את הקטגוריה "נשים"?

הרחם מחוץ למשחק

באטלר בעצם מעמיקה את ההבחנה, המקובלת זה כבר בתיאוריה הפמיניסטית, בין מין (סקס) ובין מיגדר (ג'נדר). סימון דה בובואר כבר כתבה ב"המין השני" (מ-1949) ש"אשה אינה נולדת אשה, אלא נעשית אשה". היא הראתה שאפשר להיות נקבה "לא נשית" או זכר "לא גברי", ולכן, מן הסתם, אין קשר בין המין הביולוגי ובין המיגדר.

להיות אשה ולהיות גבר, כבר ברור לכל, אלה ישויות תרבותיות. באטלר מוסיפה לכך את הקביעה ש"נשיות" ו"גבריות" מיוצרות באמצעות חיקוי והצגה של דפוסי התנהגות, שאין להם שום מקור טבעי ומהותי. אין אבטיפוס טבעי ל"אשה" או ל"גבר" שאותו אנחנו מחקים, אלא החיקוי והחזרתיות הם המהות.

אפילו העובדה שנשים, בשונה מגברים, יכולות ללדת (בדרך כלל מתנגדיה של באטלר מדגישים את העובדה הביולוגית הזאת כדי להפריך את התיאוריה שלה) אינה עובדה מהותית שחייבת לעצב את המיגדר הנשי, לדברי באטלר. הרי יש נשים שאינן יכולות ללדת, ויש נשים שאינן רוצות ללדת, וממילא אין סיבה שדווקא אפשרות הלידה תייצר נשיות מסוג מסוים.

אחרי שקוראים את באטלר, ואת ההוגות הפמיניסטיות הצרפתיות שעליהן היא מתבססת, מסימון דה בובואר ועד מוניק ויטיג ולוס איריגריי, קשה להמשיך לחשוב על זהות מינית ומיגדרית בתבניות המסורתיות. יש משהו מאוד משחרר ברעיונות שלה, במיוחד בקרב אנשים שאינם עונים על הגדרות של "נשיות" ו"גבריות".

אבל באטלר אומרת שהיא לא יודעת כיצד היא משפיעה על אנשים מחוץ לאקדמיה. "לפעמים אני מקבלת מכתבים מאנשים שאומרים שעזרתי להם. זה תמיד משמח אותי לגלות שמישהו הושפע".

איזה סוג של השפעה את מקווה שיש לכתיבה שלך?

"אני מקווה שהכתיבה שלי מאירה עיניים, שהיא מרחיבה את האפשרויות".

ושהיא עוזרת לאנשים להרגיש יותר בנוח עם המיניות שלהם?

"להרגיש בנוח - זה רעיון מעניין, אבל דבר שאני לא כל כך מכירה בחיים שלי. מספרים שזה דבר נחמד, להרגיש בנוח, אבל אני לא יודעת. כשהייתי צעירה - אני לסבית מגיל 14 - אנשים חשבו שאם אחיה חיים לסביים זה יהיה עצוב או מדכא. לא הייתי בטוחה שאני מסוגלת לחיות כך. אני מקווה שהכתיבה שלי תורמת במשהו לשיפור היכולת לחיות. אני מודאגת מהתאבדויות של הומואים ושל טרנסג'נדרים צעירים. מנערים ונערות שחוששים שאין מקום למיניות שלהם בעולם. הייתי רוצה לתרום לעיצוב עולם שבו מימושה של תשוקה הוא לא רק אפשרי אלא גם רצוי, כחלק בלתי נפרד מאיכות החיים".

רוב האנשים לא מצליחים לקרוא אותך ולכן את לא מצליחה להשפיע עליהם. האם סגנון הכתיבה שלך, שאינה נגיש, אינו בעייתי?

"בעניין הנגישות לכתיבה שלי מתקיים פרדוקס: אומרים שאי אפשר לקרוא אותי, אבל העבודות שלי תורגמו ל-14 שפות וספרי נמכרו במאות אלפי עותקים. כלומר, הם מאוד פופולריים יחסית לספרים אקדמיים. חוץ מזה, אני מדברת בצורה שונה לפני קהלים שונים. כתבתי כמה מאמרים בעיתונות הפופולרית אחרי 11 בספטמבר ועל מלחמת עיראק. רק הכתיבה האקדמית שלי על מיגדר היא אקדמית ופחות נגישה".

ובכל זאת, בכל הקשור למיגדר, קשה להסביר ולהבין את רעיונותייך, כי השפה שלך מרתיעה.

"במיגדר אני מבקשת מאנשים לחשוב מחדש על מהו מיגדר, ומהו המיגדר שלהם. בדרך כלל אנשים חושבים ש'נשיות' או 'גבריות' זו מציאות פנימית, או ביטוי לאיזו מהות פנימית טבעית. הם מדברים על זה בלשון ובמושגים שנתפשים כמובנים מאליהם. משום כך אני לא יכולה לדבר בשפת היום-יום הזאת. אני רוצה ליצור בעייתיות לשפה הרגילה".

לדברי מבקרים, זאת אחת הבעיות בהגות ובפוליטיקה של באטלר. מרוב הסתייגות מקטגוריות של זהות, היא זונחת נשים וגברים בשר ודם, את יחסי הכוחות ביניהם ואת הצרכים שלהם. באטלר טוענת כי הפמיניזם האמריקאי הרווח - בהנהגתן של הוגות כקתרין מקינון - סובל מהנטייה לתפוש נשים כקורבנות, להתעלם מהבדלים תרבותיים, ולשים דגש יתר על פורנוגרפיה. היא אומרת שצריך להתנגד לפמיניזם הזה מתוך התנועה הפמיניסטית, ולהציג לו אלטרנטיווה. יריבותיה טוענות שהפמיניזם של באטלר נשאר בזירה התיאורטית ומרחיק את התנועה מההיבטים החומריים של המאבק הפמיניסטי: הכלכלה, המין, הכוח השלטוני והאלימות.



ג'ודית באטלר אתמול בירושלים: "אומרים שקשה לקרוא אותי, אבל העבודות שלי תורגמו ל-14 שפות והספרים שלי מאוד פופולריים"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו