השמצות ראויות לתגובה - תרבות - הארץ

השמצות ראויות לתגובה

התקליטייה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

"Emerson Lake and Palmer" - "אמרסון, לייק ופאלמר". 1970

אם נקבל את האקסיומה, שלפיה הרוק המתקדם הוא הז'אנר המוסיקלי המושמץ ביותר בתולדות המוסיקה הפופולרית, הרי הלהקה המושמצת ביותר מאז ומעולם היתה כנראה "אמרסון, לייק ופאלמר". מבקר המוסיקה האמריקאי לסטר בנגס, למשל, כינה את חבריה "פושעי מלחמה", ושדר הרדיו האגדי של הבי-בי-סי, ג'ון פיל, אמר שהיא "בזבוז מוחלט של חשמל ואנרגיה".

תקליטי השלישייה, ובעיקר הופעותיה החיות, אכן הצריכו הזרמה של חשמל ואנרגיה ביד רחבה. הם היו ראוותניים, דרמטיים וגרנדיוזיים. השירים היו עמוסים בסולואים וירטואוזיים ארוכים ובעיבודים סבוכים ומפותלים, שלעתים קרובות, אפילו בשנות ה-70 עצמן, נשמעו יותר כפארודיה עצמית ופחות כהתפרצות חסרת מעצורים של כישורים וכישרון (על קיומם של אלה אצל השלושה קשה לערער).

"אי-אל-פי" אמנם לא רוותה נחת ממרבית המבקרים, אך זכתה לאהדה עצומה בקרב הקהל, אף על פי שהיתה נגישה הרבה פחות ממתחרותיה הגדולות - "ג'נסיס", "פינק פלויד" ו"יס". את ההישג הזה יש לזקוף לזכותו של הקלידן האקסצנטרי קית אמרסון, שתיפעל במיומנות מרשימה סוללות של סינתסייזרים, שהיו לסימן ההיכר של הלהקה והתרבו והלכו ביחס ישר להתפתחות הדיסקוגרפיה שלה.

אולי בשל כך, האלבום הראשון של הלהקה הוא גם האחרון שאפשר לשמוע 30 שנה אחרי יציאתו בלי להתפתל במבוכה יותר מדי פעמים. אמנם יש בו לא מעט רמזים לעתיד לבוא, כמו "The Three Fates", מיני-אפוס לא ממוקד של שלושה פרקים, אבל יש בו גם לא מעט רגעים יפים. אפילו הקטע הפותח את התקליט - עיבוד סוער לקטע של המלחין ההונגרי בלה ברטוק, מהסוג שהיה מקובל בתקופה - נשמע נכון גם היום.

ואולם שני רגעי החסד הגדולים באלבום רשומים על שמו של הבסיסט, גרג לייק, שניסה גם בהמשך הדרך לאזן את השיגעון של אמרסון בעזרת שירים פשוטים ויפים. Pebble" "Take a, שמכיל רק שלוש שורות של מלודיה עדינה, אך התנפח ל-12 דקות של נגינה, ו"Lucky Man", השיר המוכר ביותר של הלהקה, הם שתי הראיות הטובות ביותר לכך ש"אמרסון לייק ופאלמר" היו יכולים ללכת בדרך הנכונה. הם פשוט בחרו שלא.

להמלצות נוספות: www.haaretz.co.il/music

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ