התיאטרון ברח מהירקון

לאחר שלא הצליחו להפוך את "תיאטרון על הירקון" למרכז חי ותוסס ולא עמדו בעלויות הגבוהות - הקאמרי והבימה החליטו למשוך ידם מהשותפות בפרויקט. מהחודש הבא יוצע השימוש באולם לכל גופי התרבות בתל אביב

ציפי שוחט
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ציפי שוחט

כשנה וחצי לאחר שנחנך אולם "תיאטרון על הירקון" במתחם הבילוי בשפך הירקון בתל אביב, מסתיימת השותפות של הקאמרי והבימה בהפעלתו. שני התיאטרונים משכו ידם מהעסקה המשולשת בינם לבין עיריית תל אביב להפעלת המקום. הסיום הזה, שנעשה בטון מינורי, אינו מזכיר דבר מחגיגיות הפתיחה, ההצהרות, הנאומים, הכוונות והצילומים ה"היסטוריים" של שני המנהלים, יעקב אגמון מהבימה ונעם סמל מהקאמרי, לוחצים ידיים.

הסתלקותם של שני התיאטרונים מהפרויקט מותירה אותם עם חובות של 750 אלף שקל (375 אלף שקל לכל אחד), לאחר שהעירייה קיבלה עליה את יתרת החוב, 750 אלף שקל נוספים.

מעיריית תל אביב נמסר כי קיבלה את האולם לידיה על כל הציוד שבו, ולאחר שבדקה אפשרויות שונות הטילה את ניהול האולם על המשכן לאמנויות הבמה - חברה עירונית המתחזקת חלק ניכר מאולמות העירייה. מ-1 במארס תפעיל החברה את "תיאטרון על הירקון" באמצעות משווקים חיצוניים, למשל משרד הכרטיסים קסטל. השימוש באולם יוצע בתשלום לכל גופי התרבות בעיר, תמורת 700 דולר לערב. הבימה והקאמרי יוכלו, כמו כל גוף אחר, לשכור את האולם, אך לא יהיו שותפים בניהולו.

עמית יפת, מנכ"ל המשכן לאמנויות הבמה, אומר כי הבימה והקאמרי לא עמדו בתשלום החודשי של 17 אלף דולר (לשניהם יחד). "הונחיתי על ידי מנכ"ל העירייה, מנחם לייבה, לפעול למיצוב האולם", אומר יפת, "תוך התייחסות למופעים מסוגים שונים - תיאטרון, פרינג', סטנד-אפ, זמרה - כדי להפוך את הבית למקום פעיל ודינמי".

למעשה, מדובר בכישלון הפרויקט "תיאטרון על הירקון" בניהולם של הקאמרי והבימה. בשני התיאטרונים מסבירים את הכישלון, בין היתר, בכך שהאולם היה רחוק ממרכז העיר, ושהקהל המבוגר והמפונק לא שש להתאמץ ולהגיע למקום שנעדר שילוט הולם. ואולם, נראה שהסיבה העיקרית לכישלון נעוצה בכך שלהבימה ולקאמרי לא היה בעצם צורך באולם נוסף.

"תיאטרון על הירקון", שבו 430 מקומות ישיבה, הוקם ביוזמת עיריית תל אביב וחברת אתרים. אבל במקום לשכן בו גופי תרבות חסרי בית, נחתם ההסכם דווקא עם התיאטרון הקאמרי, שלרשותו עומדים שני אולמות ושני חללים להצגות ניסיוניות, ועם הבימה, שלו שלושה אולמות (אחד מהם, "הבימרתף", מיועד להפקות ניסיוניות). שני התיאטרונים הפעילו את האולם לסירוגין - שבועיים לזה ושבועיים לזה - וכך לא היה אפשר להחיל בו ניהול ריכוזי או קונצפציה אמנותית ניהולית.

בניית האולם עלתה 5 מיליון שקל, ושני התיאטרונים היו אמורים לכסות את ההשקעה הזאת בתוך חמש שנים (כל אחד מהם נדרש להחזיר 8,500 דולר בחודש). סכום זה כלל את דמי השכירות, אך לא הוצאות ארגוניות כגון אבטחה, ניקיון, בלאי ועוד. משום כך, בפועל היו ההוצאות גדולות אף יותר.

מבנה התיאטרון, שאותו תיכנן האדריכל חתן פרס ישראל רם כרמי, עוצב כחלל תיאטרון אלטרנטיווי, עם במה שהקהל מקיף אותה משלושת צדדיה. ואולם, זווית הראייה של חלק מהיושבים בצדדים הקשתה את הצפייה, והעובדה שרוב הקהל יושב בצדדים הקשתה על הפקות רבות והצריכה הפקת הצגות מיוחדות שיותאמו לחלל זה.

בתוך זמן קצר התברר כי הוצאות התפעול גבוהות, והכוונה להפוך את האולם למרכז שימשוך צעירים ויציע הפקות ניסיוניות של שני התיאטרונים לא מתממשת. כבר באוגוסט 2003, עוד לפני שחלפה שנה מיום פתיחת האולם, ביקשו שני התיאטרונים מהעירייה לשחרר אותם מהפרויקט ולהפסיק לקיים הופעות באולם.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ