אל בורות המים והגופרית

יער בארי ו"דרך מתקני המים"

יואב קווה
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יואב קווה

אזור: הנגב המערבי אורך: כ-10 ק"מ משך: 3-2 שעות מפות: מישור חוף הנגב (מפה מס' 13 בסדרת "מפות טיולים וסימון שבילים", קנה מידה 1:50,000)דרגת קושי: קלה, מתאימה לכל מכונית נוסעים ("פרטית")עונה מומלצת: כל השנה ובמיוחד בחורף ובאביבמגבלת שטחי אש: אין

לצד הדרך מונח צינור חלוד בקוטר 16 צול. לא, זו לא אשפת קבלנים. הצינור הוביל לכאן - הנגב המערבי, סמוך לקיבוץ בארי - מים מנהר הנילוס. בתקופת מלחמת העולם הראשונה הקים הצבא הבריטי מאחזים באזור והניח מסילת רכבת וצינור מים שיצא מקנטרה במצרים ועבר דרך דיר אל בלח ברצועת עזה.

מטיילים בחלק המערבי של יער בארי - המסלול מתאים לכל מכונית נוסעים - יראו גם באר אנטיליה משומשת במצב מצוין, שני בורות ביזנטיים יפים ומשומרים ועוד כמה בארות ובריכות. "דרך מתקני המים" הוכשרה על ידי קק"ל ורשות העתיקות, ונפתחה למבקרים באחרונה.

הייחוד הנוסף של האזור הוא מערכת מרשימה של מחסני תחמושת מתקופת הכיבוש הבריטי, מכרות גופרית נטושים וכמובן פריחה עזה: אדום כלניות בסוף החורף ובאביב, צהוב חרציות וסביונים בהמשך.

נקודת ההתחלה של המסלול היא קיבוץ בארי, על כביש 232, מרחק של כחצי שעת נסיעה מאשקלון או שעה וחצי מתל אביב. על שפת כביש 232, מול הכניסה לקיבוץ (לא נכנסים פנימה) מאפסים את מד המרחק. מכאן נוהגים דרומה (הקיבוץ נמצא מימין) וב-4.3 ק"מ, מיד אחרי הגשר של נחל גרר, לפי השלט "חניון רעים", פונים ימינה, מערבה, יורדים מהכביש הראשי ומאפסים את מד המרחק. מהנקודה הזאת ואילך צריך לעקוב אחרי השילוט "דרך מתקני המים", שמוצב על גבי עמודי עץ קטנים. הקטע הראשון של הדרך מצופה אספלט. כעבור כמה עשרות מטרים צריך לפנות שמאלה לדרך עפר. במקום מוצב שלט עץ גדול נושא הסברים.

מתקן המים הראשון מופיע כעבור כמה עשרות מטרים מימין. זו באר מנדטורית, אחת מחמש בארות ששאבו מי תהום לאורך הקטע הזה של נחל גרר. השאיבה התבצעה בעזרת מנוע דיזל. מאחורי הבאר בריכת אגירה. על הדופן החיצונית של הבריכה מופיעה כתובת בערבית חקוקה בטיח עם ציון השנה, "1934".

המשך נהיגה. מתעלמים מפנייה שמאלה ונצמדים לשילוט "דרך מתקני המים". ב-350 מטרים, על גשר אירי, חוצים את נחל גרר. מיד אחרי החצייה פוגשים מימין שני צינורות חלודים. מקורו של הראשון, "קו המים המערבי", מלונדון, שם הוביל מים לכיבוי שריפות שגרמו הפצצות הגרמנים במלחמת העולם השנייה. הצינורות נרכשו, נשלחו ארצה ושימשו עד אמצע שנות ה-50 להובלת מים ליישובים ולחקלאות באזור בארי. הצינור השני, חלק מקו הנילוס, הוזכר בפתיחה.

הדרך מתעקלת שמאלה ומתחילה להתפתל בתוך חורשת אקליפטוסים שנטועה לאורך נחל גרר. ב-500 מטרים לספירה מגיעים אל "בריכת המצוק" - בריכת אגירה קטנה על שפת המצוק של נחל גרר. הנחל מנקז את אזור יער להב, עובר מדרום-מזרח לרהט ומתחבר כעבור 34 ק"מ לנחל הבשור.

מצד שמאל, בתוך ערוץ הנחל, אפשר להבחין במצוקי לס מרשימים בגובה 15-10 מטרים. ב-1.0 ק"מ מגיעים לבאר אנטיליה. הבאר המשוכללת, שעומקה כ-40 מטרים, הוקמה בידי עותמנים בין המאה ה-16 למאה ה-19, והיתה מכוסה עד סוף שנת 2002 בשכבה גדולה של אדמה ולכלוך. "מדובר בפטנט טורקי ומכאן השם אנטיליה", מסבירה טלילה ליבשיץ, מנהלת מחלקת קהילה ויער במרחב דרום של קק"ל. "גמל או שתי נשים דחפו בתנועה מעגלית קורת עץ ארוכה. אל הקורה חובר גלגל ואליו שרשרת שהורידה והעלתה מהבאר כדים מלאים במים, שנשפכו לבריכת אגירה". בתקופה הבריטית המשיכה לפעול הבאר בעזרת מנוע. על דרך העפר הראשית, מעט לפני הבאר, מסומן בצבע צהוב שביל הליכה. השביל יורד דרומה לתוך ערוץ הנחל, מבקר בגב מים ועולה בצד השני מול בורות המים הביזנטיים.

המשך נהיגה. ב-1.1 ק"מ מתעקלת הדרך ימינה. מול העיקול ניצבים בשקט צמד בורות המים, שנראים כמו איגלו של אבן. למעשה, הבורות היו קבורים באדמה ואספו לקרבם מי נגר עילי. אלא שתהליכי סחיפת הקרקע הותירו את הבורות בולטים מעל האדמה. "מדובר בבורות בני כ-1,500 שנה", אומר עודד קלחמן מרשות העתיקות, שעסק בשימור ארכיאולוגי באזור. "נראה שבתקופה מאוחרת יותר פרצו את דופן הבורות והפכו אותם למבנים קטנים או מחסנים". באזור יש עשרות בורות כאלה, רובם פחות מסודרים ושמורים.

ב-1.6 ק"מ, במזלג, בוחרים את הזרוע הימנית ועוקבים אחר הסימון הכחול. הדרך מתפתלת לצד שדות חיטה. ב-2.5 ק"מ בוחרים בזרוע הימנית של המזלג, מגיעים לדרך בטון ולסופה של דרך מתקני המים. במקום שרידים של טחנת קמח, שפעלה עד אמצע שנות ה-40. אפשר לראות את אבני הריחיים וגם בריכת אגירה קטנה.

מאפסים את מד המרחק ופונים ימינה, צפונה, עם הסימון האדום. ב-400 מטרים פונים שמאלה, מערבה, עם הסימון הירוק. הדרך חולפת בין השדות של קיבוץ בארי. ב-900 מטרים ממשיכים ישר. ב-1.0 ק"מ, במזלג, בוחרים במסעף השמאלי. ב-1.4 ק"מ, בצומת, פונים ימינה (צפונה). הנסיעה היא על גבי כביש בטון משובש, שהבריטים סללו בתקופת מלחמת העולם השנייה. הכביש לא שופץ מעולם. אפשר לשער שאספלט לא היה שורד את תלאות השנים.

ב-2.2 ק"מ מגיעים לצומת ומפגש עם סימון שבילים כחול. מכאן מוצעות שתי גיחות ברכב או ברגל, בסגנון הלוך-חזור. גיחה ראשונה לצד שמאל (מערבה): המבנים הם שרידי מפעל גופרית, שהוסבו בתקופת מלחמת העולם השנייה למשרדים של חיל האוויר המלכותי הבריטי. על משטח הבטון, לצד עמוד קטן, אפשר לראות כתובת חקוקה בבירור: "RAF" (קיצור של Royal Air Force). אפשר לשער שכאן בדיוק עמד הש"ג. גיחה שנייה, לצד ימין (מזרחה): דרך העפר (סימון כחול) מטפסת על גבעה קטנה, שממנה נשקף נוף מרשים: שורות של מאגרי תחמושת ישנים מסודרות בין השדות. הבריטים הקימו באזור 217 מאגרים כאלה, שביניהם, למניעת התלקחות הדדית במקרה של הפצצה, חצצו תלוליות של עפר.

מהגבעה אפשר להבחין גם בבורות הפעורים של מכרות הגופרית. אפשר לראות את הפסים הצהובים-בהירים של הגופרית עצמה או לפחות להריח אותה. את הכרייה ניהלו הבריטים בעזרת פועלים עזתים. ריכוז נמוך של גופרית והעדר אוניות פנויות להובלת החומר (כל האוניות גויסו למאמץ המלחמתי) הובילו לסגירת המפעל ב-1946.

חוזרים למכונית ומאפסים את מד המרחק. כעבור 300 מטרים חולפים לצד שער ורוד וסוריאליסטי לחלוטין, שריד של תחרות פסלים שהתקיימה כאן בשנת 1996. ב-1.0 ק"מ, בצומת, פונים ימינה ומזרחה לכביש אספלט (לא ממשיכים ישר לחניון אנז'ק).

ב-1.7 ק"מ מגיעים לאתר ההתיישבות של בארי הישנה, נחביר ("אדמות רעות" בערבית), מ-1946. מדובר בבתרונות של אדמת לס, שנחשבו בלתי ראויות לגידולים חקלאיים. קק"ל, שקנתה את האדמות בשנות ה-40, נטעה עצים לאורך הערוצים ותופעת הסחף נבלמה. ב-1.85 ק"מ מגיעים לחניון נחביר, שבו שולחנות פיקניק, מתקני משחק ושירותים ביולוגיים. מכאן אפשר לצאת לכמה מסלולים מעגליים באופני הרים.

ב-3.3 ק"מ מתחברים להמשך כביש הבטון וממשיכים ישר (צפונה) עם הסימון האדום. ב-4.0 ק"מ חולפים לצד בתי היישוב בארי. ב-4.8 ק"מ מגיעים לכביש הגישה לקיבוץ ופונים שמאלה (מזרחה). ב-5.2 ק"מ מגיעים לכביש 232 ולסוף המסלול.

y_kaveh@haaretz.co.il

קופים, שועלים ואוכל קווקזי

* ZOO חוויה, קיבוץ מגן. גן זואולוגי ובוטני, 100 סוגים של בעלי חיים על שטח של כ-10 דונם: החל בנחשים, דרך קופים וכלה בשועלים. יש גם מוזיאון, פינת ליטוף והאכלה ואפשרות לסיבוב על טרקטור. 22 שקל למבוגר או לילד מגיל שנתיים בסופי שבוע, 18 שקל באמצע השבוע. טל' 08-9983039 ,08-9983080.

* פאונה, קיבוץ ניר עם. מסעדה קווקזית עם תפריט מגוון: משיפודים, דרך ורייניקס ועד אושפלו. שלושה סוגי סלט, שתי מנות עיקריות, לחם מיוחד, לימונדה ותה ב-45 שקל לסועד. טל' 053-956944.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ