בין שפת התמונות לשפת המלים

בתחרות הישראלית בפסטיבל זכה "משפה לשפה", סרטה של נורית אביב, העוסק בפער בין העברית לשפות אחרות. "קורות חיים", סרטו היפה של שחר מגן שלא השתתף בתחרות, ומביא את סיפורם של גמלאים הכותבים את זיכרונותיהם, יוקרן הערב

גואל פינטו
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גואל פינטו

"משפה לשפה", בבימויה של נורית אביב, זכה בפרס הסרט הטוב ביותר בתחרות הישראלית של פסטיבל "דוקאביב", פסטיבל הקולנוע התיעודי המתקיים כעת בסינמטק תל אביב.

סרטה של אביב מציג פסיפס של תשעה מרואיינים, אנשי מלים, המשוחחים על הפער בין שפת אמם לבין העברית. בנימוקי חבר השופטים נאמר כי הסרט הוא "יצירה שלמה בעלת מבנה מהודק וברור ואיכויות קולנועיות מרשימות. בין שפת התמונות לשפת המלים נוצרת אמירה שהיא בו זמנית אוניוורסלית וישראלית. כוחו של הסרט נובע, בין השאר, מבחירה מוקפדת של דמויות ומקומות, רגישות תרבותית ומשמעת אסתטית". אביב, שסרטה נתמך על ידי ערוץ 8 והקרן החדשה לקולנוע ולטלוויזיה, זכתה ב-50 אלף שקל.

חבר השופטים העניק פרסים נוספים לכמה סרטים: מטעם הקרן החדשה לקולנוע ולטלוויזיה ניתן מענק בסך 20 אלף שקל לעידוד יצירת ביכורים לאילאיל אלכסנדר, במאית הסרט "את שאהבה נפשי", שעוסק בלסביות חרדיות. "זו יצירת ביכורים מקורית ואמיצה, שעשויה לעורר דיון ואולי גם להשפיע ולשנות", כתבו השופטים.

מטעם קרן מקור הוענק לבמאי יואב שמיר, במאי "מחסומים", מענק בסך 10,000 שקלים על צילום הסרט. "הצילום מקנה לסרט, שצולם בזמנים ובמקומות שונים, אחידות ואיכות סגנונית", כתבו השופטים.

אולפני תל אביב וזינקו העניקו לבמאי דיויד נוי ולעורך אייל צרפתי את פרס העריכה - 20 אלף שקל - על "משפוח'ה". לדברי השופטים, "בסגנון דינמי ורב תפניות, רוקמת העריכה עלילה קולחת ואנושית".

חברת רות דיסקין סרטים בע"מ העניקה ל"משאללה", בבימוי איתן חריס, פרס בסך 10,000 שקל, לקידום והפצת הסרט בישראל ובעולם. "סרט לא שגרתי המצולם ביד אמן", נכתב בנימוקי חבר השופטים. על "האומץ, ההשראה והכישרון" הוענקו שני ציונים לשבח לסרטים "אירוסי דמים" בבימוי עדה אושפיז ו"ימים עליזים, מר קורטיזון" של שלומי שיר.

בתחרות הבינלאומית של "דוקאביב" זכה "66 עונות" הסלובקי בבימוי פטר קרקס. הסרט זכה ב-12 אלף שקל. ציונים לשבח הוענקו לשני סרטים זרים: "שפע - הטרור של תרבות הצריכה", בבימוי אריק גנדיני, ו"חול ומים", בבימוי שאהין דיל-ריאז.

הפרסים הוענקו אמש לזוכים בטקס שהתקיים בסינמטק. בשבת הקרובה מ-10:00 עד 12:00 יוקרנו בסינמטק כל הסרטים הזוכים.

פרק אחרון

אם אפשר להצטער על סרט אחד שלא נכלל בתחרות הישראלית של "דוקאביב", הרי זהו "קורות חיים" בבימויו של שחר מגן. הסרט יוקרן הערב ב-20:00 בסינמטק 1, במסגרת ההקרנות המיוחדות של הפסטיבל. סרטו של מגן עוקב אחר קורס לכתיבת זיכרונות של גמלאי משרד החקלאות. הסרט מתמקד בשלושה ממשתתפי הקורס, הלומדים לכתוב ולהתנסח בפרק האחרון של חייהם.

סרטו הראשון של מגן (שבוים עם איילת גיל), "האמא של הגבעטרון", השתתף בפסטיבל "דוקאביב" אשתקד. סרטו החדש נפתח בסיפור אישי של הבמאי על בני משפחתו, משפחת מלובץ, שנהגו להחליט בעצמם לפני מותם על הכתובת שתופיע על מצבותיהם. זו הסיבה - מסביר מגן לצופים בסצינה מצחיקה במיוחד - שעל מצבות משפחתו חקוקים סופרלטיווים בסגנון "גיבור בעל שם", "עובד אדמה למופת" ו"חלוצה יחידה במינה". ואולם סבו, אלכסנדר מלובץ, שמילא מחברות רבות בזיכרונותיו, לא החליט מה לרשום על מצבתו, ולכן היא נותרה ריקה.

בקורס לכתיבת הזיכרונות מודרכים הגמלאים לתאר נושאים כמו "אהבה ראשונה" או לספר על הסיפורים שמאחורי תצלומים בשחור-לבן. אחת התלמידות, דבורה, מומחית לגידול עגבניות, מתמודדת עם שבר הפנטסיה של ישראל הישנה; תלמידה אחרת, הלגה, לשעבר מנהלת חשבונות, כותבת מכתבי אהבה לבעלה ולמאהבה שמתו. הלגה, דוברת עברית רהוטה, משחזרת את המכתבים לבעלה, שאמה היתה משכתבת בטענה ש"לא צריך לגלות רגשות".

באחת הסצינות בסרט הלגה מרגשת את תלמידי הקורס, כשהיא מספרת שאמה הכריחה אותה לאכול ביד ימין, על אף היותה שמאלית. מול המצלמה היא מספרת על תחילת הקשר עם הגבר האחרון בחייה: "מר לחמן, שהיה אז בן 77 ואני בת 59, הציע לי חברות. שאלתי אם אני חייבת מיד לענות לו. 'לא. את יכולה ללכת הביתה לחשוב על זה'. חשבתי, אם אני הולכת עכשיו הביתה, אני לא אשן כל הלילה מהספק מה לענות. ואז עניתי, אחרי שתי דקות מקסימום, 'כן'".

מגן מביע אהבה רבה לדמויות שהוא מתעד, אינו מזלזל בהן ונמנע מתכסיסים דמגוגיים בחדר העריכה. הוא אינו מחפש סיפורים סנסציוניים, אלא סיפורים אישיים קטנים, שבדרך כלל לא זוכים לתשומת לב רבה. הסרט מסתיים בסצינה שבה מספר מגן כי החליט למלא את הכיתוב החסר במצבת סבו. ואז מופיעה תמונת הקבר: "אלכסנדר מלובץ, סופר".

ב-12:00 אחרי המלחמה

הערב ב-18:00 יוקרן בסינמטק 1 החלק הראשון בסרט התיעודי "להתראות הולנד" בבימוי וילי לינדוור. הסרט, שהופק בשיתוף פעולה בין הרשות השנייה לרדיו ולטלוויזיה לבין תחנת טלוויזיה הולנדית, ישודר במלואו בערוץ 2 ביום הזיכרון לשואה ולגבורה.

בניגוד למיתוס, שלפיו האזרחים ההולנדים לא השתתפו ברדיפת יהודי ארצם במלחמת העולם השנייה, הסרט עוסק בשיתוף הפעולה של חלקם עם הכובשים הנאצים. בסרט מופיע יאן מולדר, ששימש שוטר הולנדי בעת המלחמה. הוא מכנה את מפקדו, שנידון ל-20 שנות מאסר בגין פשעיו במלחמה, "איש הגון". בראיון מתערבת אשתו של מולדר. לדבריה, "אמי תמיד אמרה לי: 'אם המלחמה תסתיים ב-12:00, ב-12:05 היהודי כבר ירמה אותך'. אתה מבין? היהודי פיקח מאוד, צריך להיזהר ממנו".

לפני כמה שבועות פנה מולדר לבית משפט בהולנד, כדי למנוע את הקרנת הסרט בטלוויזיה ההולנדית. זו הגיעה עמו להסכם שלפיו קולו ופניו יטושטשו.

מנכ"ל הרשות השנייה, מרדכי שקלאר, הביע צער על החלטת הטלוויזיה ההולנדית. "אנחנו מביעים מורת רוח מכך שהטלוויזיה ההולנדית נכנעה ללחצים", אמר שקלאר.

הערב ב-20:00 יוקרן בסינמטק 2 "מחצית חיים - משל לעידן הגרעיני" בבימוי דניס אורורק. בסרט מ-1986 חושף הבמאי האוסטרלי את הציניות של השלטונות האמריקאיים, שביצעו בשנות ה-50 ניסוי בפצצת מימן סמוך לאי ביקיני. האמריקאים אמנם פינו את האי מתושביו, אך לא פינו את תושבי האיים הסמוכים, איי מרשל באוקיינוס השקט. בסרט מרואיינים הניצולים שגם הם חולים, וילדיהם סובלים מנכויות ומעיוותים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ