בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רעש ברחוב שטריקר

קבוצת מורים בקונסרבטוריון למוסיקה בתל אביב, בהנהגת המנצחת של מקהלת הנערות "בת קול", הביאה באחרונה להתפטרות מנהלת הקונסרבטוריון, בלהה רובינשטיין, שאותה הם מתארים כנטולת כישורים מתאימים. רובינשטיין: "אני עוזבת בגלל דמגוגיה בוטה ושקרית"

תגובות

לפני שבועיים התקיים אירוע חגיגי באודיטוריום של הקונסרבטוריון ברחוב שטריקר בתל אביב: "בת קול", מקהלת הנערות המצטיינת של המוסד, חגגה 20 שנה לקיומה. התקיים טקס קצר עם דברי ברכה, ואחריו קונצרט ארוך תחת שרביטה של מייסדת המקהלה והמנהלת ענת מורג. דברי הברכה כללו תודות לכל המסייעים למקהלה, ורשימת מקבלי התודות הופיעה גם בתוכנייה.

מן הרשימה נפקד שמה של מנהלת הקונסרבטוריון בלהה רובינשטיין. היו שהתפלאו על כך, אך הורים המצויים מעט בפוליטיקה הפנימית של המוסד הסבירו כי יחסיהן של המנצחת מורג והמנהלת רובינשטיין, הממונה עליה, עכורים זה זמן רב. רק מעטים ידעו כי המשבר כבר הגיע לשיא: ימים אחדים לפני כן קיבל הוועד המנהל של הקונסרבטוריון את התפטרותה של רובינשטיין - צעד רועם שהתבצע בעיצומה של שנת הלימודים.

הקונסרבטוריון ברחוב שטריקר מוכר לא רק לתלמידיו ולהוריהם. בשנים האחרונות זהו מקום בילוי מובהק לקהל גדול של חובבי מוסיקה קלאסית. הכיסאות במוזיאון תל אביב אמנם נוחים יותר, והאכסדרה בוודאי, אבל הקהל של הקונסרבטוריון, שהוקם בעזרת תרומה של תד אריסון ועל ידי קרן תל אביב לפיתוח, נשאר נאמן למקום. נראה שהתפטרותה של המנהלת קשורה, אף כי לא במידה מכרעת, בכפילות הזאת של המוסד - כקונסרבטוריון וכמרכז למופעי מוסיקה קלאסית.

מנהיגות בימי משבר

בלהה רובינשטיין, מורה לפסנתר אשר עמדה קודם לכן בראש מחלקת המוסיקה במתנ"ס של יבנה, הובאה למוסד היוקרתי ברחוב שטריקר לפני שנתיים וחצי, כיורשת של המנהלת הוותיקה דניאלה רבינוביץ'. רובינשטיין, בת ארבעים פלוס, עלתה לישראל מארצות הברית בנעוריה, ללא משפחתה, והשלימה את חינוכה המוסיקלי בארץ. בתחילת כהונתה בקונסרבטוריון התל-אביבי הרשימה את הצוות, לרבות יריביה לעתיד, בנועם הליכותיה ובסבלנותה. מסירותה לתפקיד והשעות הרבות שהשקיעה בעבודה קנו לה הערכה. גם מורג מודה בכך.

לדברי רובינשטיין, רוח צוות ושיתוף פעולה שררו בקונסרבטוריון יותר משנה, אך בסוף שנת הלימודים הקודמת התפרצו חיכוכים ומעין מרד. הבעיות החמירו על רקע המצב הכלכלי במשק, אשר התבטא גם בירידה דרסטית של התמיכה הציבורית במוסד: צוות הקונסרבטוריון נדרש לשאת צמצומים והורדות שכר. מורג, המנצחת של מקהלת "בת קול", היתה בין הנרגנים, אבל טענותיה לא התמקדו במישור של יחסי עבודה ושכר.

בשנת הלימודים הקודמת כינסו מורג וקבוצת מורים אסיפות, שבהן הביעו אי אמון ברובינשטיין, וכן שלחו מכתבים לוועד המנהל, לראש העיר ולמשרד החינוך. הם טענו שהמנהלת כשלה בכל המישורים: מטיפול אטי בעניינים פדגוגיים, דרך תקיעת מקלות ביורוקרטיים בגלגלי פרויקטים ועד הזנחת קשרים חיוניים עם גורמי חוץ.

בתגובה אמרה רובינשטיין: "להתפטרות שלי הביאו פעולות שנקטו מורים אחדים, איש איש וסיבותיו. באמצעות הפצת מכתבים אנונימיים, שמועות, השמצות והאשמות שווא, הם עירערו את האמון ההדדי, והקימו תנועת 'מרד' שלוותה בדמגוגיה בוטה ושקרית". ובהמשך: "מורג מדברת לכאורה בשם כל המורים, אבל מורים רבים חולקים על קביעותיה".

על השאלה במה לדעתה היו הישגיה ובמה שגתה בתקופת כהונתה, הזכירה רובינשטיין כי בתקופתה, למרות המיתון, מספר התלמידים עלה, ומספר התלמידים שנרשמו לשנה זו גבוה ב-10% לעומת השנה שעברה. כמו כן הרחיבה וגיוונה את הפעילות החינוכית. "שגיתי", הוסיפה, "בכך שלא השכלתי לקרוא את המפה הפוליטית הפנימית של המוסד. חלק נכבד מזמני נאלצתי להשקיע בבעיות קיומיות חסרות תקדים של הקונסרבטוריון הקשורות במצבו הפיסי של הבניין ובמצב הכלכלי, וראיתי בכך עדיפות על עשיית יחסי ציבור לעצמי".

זהירות או חרדה

מורג, שמילאה תפקיד בולט במאמצים להדחת המנהלת, עובדת בקונסרבטוריון גם כמורה לפיתוח קול. לטענתה, בניהולה של רובינשטיין כל פרויקט שחייב שיתוף פעולה של ההנהלה - נתקע. "לבלהה היה פחד נורא מפני עשייה", אמרה, והזכירה כדוגמה לעיכובים ולקשיים שגרמה רובינשטיין, לדבריה, את פרויקט האופרה לילדים "ברמליי" של מקהלת "בת קול".

רובינשטיין בתגובה: "הפעילות המגוונת והאינטנסיווית בקונסרבטוריון מעידה שאין לי כל פחד מעשייה. זהירות אינה תכונה שלילית אצל מי שאחראי על כספי ציבור".

מורג: "לבלהה לא היתה יכולת להבחין בין עיקר לטפל, עד כדי השתקעות אובססיווית בעניינים משניים". רובינשטיין: "למורים אין כלים להעריך כמה זמן נדרש לטיפול בנושאי אדמיניסטרציה".

מורג: "במקרה מסוים אמר תורם, שהתכוון לתרום לקונסרבטוריון, כי לא יתרום בגלל התנהלותה של המנהלת". רובינשטיין: "האשמה זו היא המשך למסכת המכתבים האנונימיים. למיטב ידיעתי לא היה דבר כזה. מקרה כזה אינו ידוע לי ואינו מתועד".

מורג: "בלהה התנהגה באטימות נוכח הביקורת נגדה, עד ששמו לה את הנייר והעיפרון על השולחן". רובינשטיין: "זו אמירה ספקולטיווית, הנובעת כביכול מידיעה של כוונות הוועד המנהל. הנכון הוא שהוועד ביקש שאשאר, אבל הגעתי למסקנה שהנזק שנגרם לאחר חודשים של פעילות חתרנית אינו ניתן לתיקון".

איך מבינה המנהלת הפורשת את שורש החיכוכים שלה עם מורג? "אי ההסכמות בינינו נבעו מדרישתי ממנה לעמוד באמות מידה של ניהול תקין, יושר אישי, שיתוף פעולה ויחס של כבוד הדדי", היא אומרת.

מורג הדגישה שוב ושוב, בשיחה אתה, כי המאבק של המורים להדחתה של רובינשטיין אינו אישי. כנגד תיאור זה, יש לומר, עומדים ניסוחים קיצוניים ופוגעים שנקטה בביקורתה על המנהלת. מורג תיארה את רובינשטיין כמי שהובאה להנהיג מוסד חינוכי, אבל במקום לנהלו הפכה ל"פקידה של סמדר" (סמדר שזר, מנהלת האודיטוריום). רובינשטיין הגיבה על כך במלים: "אמירה זו אינה ראויה כלל לתגובה".

הצלחה מנקרת עיניים

סמדר שזר היא המנהלת את הקונצרטים הפומביים המתקיימים באודיטוריום, במסגרת המרכז למוסיקה קאמרית של הקונסרבטוריון. אירועים אלה, בהשתתפות אמנים מהארץ ומחו"ל, רכשו מוניטין מעולים. עם זאת, לדברי מורג, אנשים בצוות הקונסרבטוריון חשו ש"הגולם קם על יוצרו" ואף אמרו כי הקונסרבטוריון עצמו, אשר הוליד את המרכז, אינו נהנה כלל מפירות הצלחתו.

"לי ולחברי לדעה אין כוונה להנמיך את הפרופיל של האודיטוריום", אומרת מורג. "עם זאת, כל הכספים שמכניס המרכז הקאמרי - מושקעים בו עצמו, והצוות המינהלי שמועסק שם עולה 100 אלף שקל בשנה".

רובינשטיין: "תקציב המרכז הקאמרי (כלומר הקונצרטים שיוזמת שזר) הוא מאוזן. בנוסף על כך, כספים שמתקבלים מהשכרת האולם לאירועים אחרים (פעולות שאף הן מנוהלות על ידי שזר וצוותה) תורמים לקופת הקונסרבטוריון ולפעילותו החינוכית, לרבות למקהלת 'בת קול'". גם שזר הגיבה: "למרכז הקאמרי אין קופה משל עצמו, וכל תקבוליו מועברים לקופת הקונסרבטוריון". ועוד אמרה: "חשבתי, ועדיין אני חושבת, שענת וקבוצת המורים פעלו בצורה לא הוגנת במידה קיצונית וגרמו הפרעה מתמשכת לעבודתה של בלהה, שגם כך פעלה בתנאים אובייקטיוויים קשים".



האודיטוריום ברחוב שטריקר בתל אביב. מוקד משיכה לקהל ליד המוסד הלימודי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו