האמא של אבבא

אגנתה פלסקוג

גידי אביבי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גידי אביבי

תקליטה החדש של אגנתה פלסקוג מעלה מחדש שאלה מטרידה: 30 שנה אחרי "ווטרלו", האקדמיה העברית לענייני "אבבא" טרם החליטה איך בדיוק ראוי לכנות את הסולנית הבלונדינית של הלהקה. יש גרסאות שונות לשם הפרטי (אגנתה, אגנטה, אנייטה) וגם לשם המשפחה (פלטסקוג, פאלסקוג, פלסקוג). "נושאי המגבעת" אמנם הנציחו אותה בשיר "מי רצח את אגנתה פאלסקוג" - אבל הבקיאות שלהם בשוודית מוטלת בספק.

הגיית השם משקפת עניין משמעותי לתקליט שלה ולקבלתו ברחבי העולם; התקליט נע על קו התפר שבין אירוע בינלאומי גדול לבין עניין שוודי פנימי. מה שמשמעותי בו אינו הקאמבק של כוכבת פופ אחרי 17 שנות שתיקה (כוכבות פופ עושות קאמבק בכל יום ושעה, בכל מקום בעולם), אלא המאפיינים של הקאמבק - בחירת השירים והביצוע שלהם.

"ספר הצביעה שלי" מעניין דווקא בזכות המרחק שלו מהעבר המשותף עם בני, ביורן ואניפריד. למעשה, הוא חוזר לרגע מוקדם יותר בזמן ומאפשר לפלסקוג לשלוח ד"ש מנעוריה. אם להיעזר בשם של תקליט של בוב דילן, שהוקדש אף הוא לגרסאות מחודשות, קל לראות את הביצועים של פלסקוג ל-13 שירים שעליהם גדלה כמעין ניסיון להציע דיוקן עצמי.

יהיה זה מוגזם לומר שפלסקוג חוזרת ללהיטי הפופ של שנות ה-60 ולקלאסיקה של ספר השירים האמריקאי בטון פילוסופי. עם זאת, קיים פער מובחן בין האנרגיה והתמימות שאיפיינו את השירים הללו כשנכנסו לרקיע של הפופ - עם מתקתקות רומנטית וערגה למציאות שונה - לבין הנימה היותר בוגרת ומרוחקת שמאפיינת את ההגשה של פלסקוג. היא שרה אותם בקולה של אמא.

הסירוב להעניק לחידושים ממד אופנתי ורוח נעורים אינו מעניק לגרסאות של פלסקוג ל"חתום בנשיקה", "סוף העולם", "הטס אותי לירח", "עבר, הווה ועתיד" או הלהיט הראשון מהתקליט, "לו חשבתי שתשנה את דעתך", עומק מיוחד ומשמעות נוספת. זה איננו תקליט חתרני, מהפכני או חדשני. אחרי הכל, לפלסקוג קול קטן ואישיות מעורפלת.

אבל בדרכו שלו "ספר הצביעה שלי" בכל זאת מציע פתרון ראוי לצעד של פלסקוג - לצורך שלה לחזור עם תקליט חדש בעידן של פינק, בריטני ספירס וכריסטינה אגילרה. יש גם משהו מעניין בסירוב העיקש של התקליט להשתלב במגמה חדשנית, בצליל של השנה האחרונה או סתם ברוח הרטרו. יש משהו נכון ברצון שלה לבצע את השירים כמי ששרה לעצמה.

למי שנמנה עם מחנה "אבבא", למי שגדל על השירים הללו ועל הזמרת הזאת, הסירוב והבחירה הללו רק מעצימים את העניין בתקליט ובאפשרות שהוא מעניק להתרפק על קול מוכר. אחרים לא יתקשו לחזור לסדר היום, אבל נוכח ההשמעות התכופות ברדיו והסקרנות הכלל עולמית, בכל זאת נדמה שלפחות כרגע, קולה של שוודיה נשמע קרוב מתמיד.

"My Colouring Book" - אגנתה פלסקוג. וו-אי-איי; הד ארצי

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ