שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
גואל פינטו
גואל פינטו

רק אהבה תציל את האנושות. זה המסר של אסי דיין מודל 2004, בסרטו החדש "הבשורה על פי אלוהים", שעולה היום לאקרנים. מועד ההתרחשות הוא אמצע 2001. אלוהים, בגילומו של אסי דיין, ובנו ישו (גיל קופטש), יושבים חסרי מעש ברקיע. בחזון של דיין הרקיע נראה כמו פיסת גג תל-אביבית רק בלי דודי שמש. אלוהים, לבוש חלוק מרופט החושף כרס גדולה, יושב מרושל מול מכשיר טלוויזיה שבו ורד דוד (קריינית ערוץ 1) מדווחת על מלחמה, ולסירוגין ירון פאר (קריין ערוץ הקניות) מפתה את הצופים לקנות נעלי בית. על הגג מופיע שליח (ציון ברוך, חבר שלישיית "מה קשור"), שמוסר לידי אלוהים איגרת ובה תזכורת כי ב-1 בינואר 2002 עליו לשלוח את בנו לכדור הארץ כדי לגאול את האנושות.

לשם כך באות לעזרתו של ישו ארבע דמויות: לוקאס (רוברטו פולק) מלמד אותו על ההיסטוריה האישית שלו ומסביר לו היכן ואיך תתבצע הגאולה המחודשת; טורקמדה (גולן אזולאי), הומוסקסואל שהיה ראש האינקוויזציה הספרדית, מלמד את ישו לעמוד בייסורים; ז'אן דארק (דנה פרנס) מלמדת אותו אהבה; ואמא תרזה (אריקה קנולר) מלמדת אותו כיצד לנאום לפני ההמונים.

בחודשים האחרונים דובר רבות על ישו הקולנועי בהקשר של "הפסיון של ישו". הסמיכות מקרית: דיין סיים לכתוב את התסריט עוד לפני שסרטו של גיבסון ראה אור. מסריהם הפוכים: גיבסון מתאר, באמצעים גרפיים מזעזעים, את השעות שקדמו לצליבתו של בן האלוהים; דיין משתמש בדמויות הנוצריות כדי להטיף לאהבה.

"אסי דיין רצה להעביר את המסר שלו מנקודת מבט אבסולוטית ולכן בחר באלוהים", אומר חיים מקלברג, שהפיק את הסרט עם יורם כסלו. "האלוהים של אסי דיין הוא יוצר גדול שיצר את הבריאה האולטימטיווית, אבל מאז כל שנותר לו זה עבודות תחזוקה. משעמם לו".

אלוהים של דיין הוא גרוטסקי. הוא זקן ומכוער, לעתים תאוותן, המנסה להתגפף עם ז'אן דארק, ולעתים פדופיל החושק בילדה שהוא פוגש על פני האדמה. "הוא לא חרמן באמת", אומר מקלברג, "השדיים של ז'אן דארק לא מעניינים אותו, אלא רק מושג ההתאהבות. הוא גם לא פדופיל, אלא רק מחפש אהבה. כאשר התאהב במרים היא היתה בת 16 בלבד, וכשאינו מצליח להתאהב בז'אן דארק, הוא סבור שהסיבה לכך היא שהאהבה הטהורה תימצא רק בדמותן של נערות בגיל אהבתו הראשונה".

שבע שנים חלפו מאז הוציא דיין את סרטו האחרון, "מר באום", שגם אותו הפיק מקלברג עם כסלו. לפני כשלוש שנים החלה העבודה על "הבשורה על פי אלוהים", ובתחילה התסריט היה קומי יותר ושונה מכפי שנראה בסופו של דבר על המסך. "לאט לאט נהפך התסריט למה שהוא", אומר מקלברג, "כשיוצאים לצילומים עם אסי, התסריט הוא לא יותר משרטוט כללי. העבודה שלו כה מדויקת וכה חכמה שזה אושר. לא מעט פעמים, כמפיק, אתה נתקל בקפריזה של במאי שמשנה את כל העולם רק בשביל לייפות פריים, וזה מדכא. אבל כל מי שעובד עם אסי דיין מבין שזה לא קפריזות והסיבות הן רק תוכן, תוכן תוכן".

מקלברג נשמע כמו מעריץ של הבמאי. "אסי צריך אהבה והערצה", הוא מסביר, "ובעיני הוא הוכיח שהוא ראוי לכך. בשבילי אין דבר גדול יותר מלעשות סרט עם אסי דיין. אני אוהב את הקולנוע שלו, הכתיבה שלו מרגשת אותי. בכל פעם שמכשיר הפקס מוציא דף תסריט שהוא כתב, זה עושה לי את היום".

בתחילה ביקש דיין שחיים טופול יגלם את אלוהים, אבל הוא סירב ("התפקיד היה קטן על טופול", אומר מקלברג). רק אחרי התלבטויות רבות "דיין הבין שאי אפשר לשחק את אלוהים והחליט לשחק את עצמו". בצפייה בסרט אי אפשר שלא לתהות על שיגעון הגדלות הזה. "האלוהים של אסי הוא כה אנושי, קטן ומלא חולשות שאי אפשר להאשים אותו בשיגעון גדלות", אומר המפיק הנאמן.

"הבשורה על פי אלוהים" הוא מעשה ידיו הבלעדי של אסי דיין. "אין באמת חופש פעולה כשעובדים אתו", מוסיף מקלברג, "במספר מלים מצומצם הוא מצליח להגדיר במדויק מה התאורן, השחקן, הצלם ושאר העובדים צריכים לעשות. היתה לו מעורבות מוחלטת בכל דבר ודבר".

את השטן מגלמת טינקרבל, המכניסה רוח שובבית אמיתית לסרט כולו. דיין וטינקרבל עבדו בעבר יחד - בסרטים "זמזום" ו"ההסדר" - ותפקיד זה נכתב במיוחד למענה. "הם עובדים טוב יחד", אומר המפיק, "היא מגלמת שטן, צעירה עם בעיות נפשיות לא קטנות".

באחד הקטעים המזעזעים בסרט, המותיר את הצופים חסרי נשימה לרגע, השטן פורצת בהתקפת זעם ומשמידה את מגדלי התאומים. הקטע הזה נראה חסר כל הקשר תסריטאי, ומקלברג מעיד כי אינו יכול להסביר את הסצינה אבל אומר: "דיין רצה לבחור במאורע שבעיניו הוא הרוע המוחלט. רוע שאם יש שטן, הוא יבצע אותו בנונשלנטיות". מקלברג מספר על הקרנה שבה הקהל באולם התחיל לצחוק בסצינה הזאת. "אני מתאר לעצמי שהם צחקו בגלל התעוזה או החוצפה. יכול להיות שבעיניהם זה היה ניסיון של אסי לשחוט כל פרה קדושה שעומדת בדרכו".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ