שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אורי קליין
אורי קליין
אורי קליין
אורי קליין

ב"אהבה קולומביאנית", סרטם של שי כנות ורשף לוי, הרב המנהל את טקס החתונה בתחילת הסרט מסומם קלות (הוא עישן ג'וינט שהציעו לו חבריו של החתן); ב"משהו מתוק", סרטו של דן תורג'מן, הרב המנהל את טקס החתונה בחלקו הראשון של הסרט שתוי כלוט. בשתי הסצינות הקהל הנוכח בטקס מגחך במבוכה משועשעת לנוכח מחדליהם של הרבנים.

שתי הדוגמאות הכמעט זהות האלה, משני סרטים ישראליים המוקרנים כעת, מובאות לא כדי לומר שהקולנוע הישראלי העכשווי טומן בחובו ביקורת נוקבת נגד שירותי הדת במדינה. הן באות לסמן ששני הסרטים האלה (כמו סרטים ישראליים נוספים) לכודים במה שאפשר לכנות "תסמונת רואן אטקינסון", על שם הקומיקאי הבריטי שגילם את הכומר המבולבל ב"ארבע חתונות ולוויה אחת".

המגדל המתמוטט

טבעי שבמאים - בעיקר בראשית דרכם - מאמצים נוסחאות קומיות ואחרות מסרטים מצליחים, אבל יש גבול דק בין העתקה לחקיינות. בשני הסרטים האלה, למרות ההבדלים הז'אנריים ביניהם, יש הרגשה שהיוצרים אינם מודעים לכך שהנוסחאות שולטות בהם ולא הם שולטים בנוסחאות.

לא רק בסצינת החתונה, גם בסצינות רבות נוספות ב"אהבה קולומביאנית", נדמה שכנות ולוי אינם מבינים שהלא צפוי הוא לעתים קרובות מצחיק הרבה יותר משמירה על תבניות מוכרות. זה בולט, למשל, בסצינה שבה אחת הדמויות מתרברבת שהיא מסוגלת לאכול מזון חריף מאוד, וכמובן משתנקת ברגע שהיא מכניסה כפית מלאה ברוטב חריף לפיה (כפי שהשתנקו עשרות דמויות בסצינות דומות). או הסצינה שבמרכזה ניצב מגדל מקלפים ועליהם דיוקנו של הרבי מלובביץ', וברור שהמגדל הזה עומד להתמוטט. דווקא המגדל עצמו הוא הברקה קומית, אבל האם לא סביר להניח שהסצינה עצמה היתה משעשעת יותר לולא המתח שנבנה בה (הציפייה שיתמוטט) נענה באופן צפוי ומיידי כל כך?

האכזבה מ"אהבה קולומביאנית" גדולה במיוחד מכיוון שזה סרטם העלילתי הארוך הראשון של יוצרים, שיצירתם בעבר סימנה הבטחה בנוף של הקולנוע הישראלי העכשווי; כנות ביים בין השאר את הדרמה הנועזת והמצוינת "אנחנו לא כאלה", ויחד עם רשף כתב וביים את הסדרה הטלוויזיונית "תיק סגור".

למראה "אהבה קולומביאנית", שהצפייה בו דומה לבהייה בכמה פרקים של סיטקום מקומי המוקרנים ברצף, קשה שלא לתמוה על שזה הסרט הראשון שהם בחרו לעשות. ייתכן שבבסיסו של הסרט היתה יומרה מסוימת, לתאר את מנהגי הזיווג של הבורגנות הישראלית הצעירה העכשווית; אבל התוצאה היא בליל של סיטואציות משומשות ברובן, שאינן מצטברות לקומדיה בעלת נפח.

לא מסוגל להחליט

מ"משהו מתוק" של דן תורג'מן היו לי ציפיות פחותות בהרבה, ואולי דווקא משום כך האכזבה, אם בכלל, קטנה יותר (הציפיות המעטות נבעו מהעובדה שסרטו הקודם של תורג'מן, "מינוטאור", לא תיפקד בשום מישור כמעט). עלילת הסרט מביאה את סיפורה של תמר (איילת זורר), הבת הבכורה במשפחה מרוקאית שמנהלת מאפייה במושב בצפון. בחתונתה של אחותה האמצעית היא מתאהבת באלון, ארוסה של האחות הצעירה מיה (אביטל אברג'יל), איש עסקים ישראלי מצליח שמתגורר בלונדון בגילומו של תורג'מן עצמו.

"משהו מתוק" אינו מצליח להחליט אם הוא מתכוון להיות מלודרמה רומנטית, קומדיה רומנטית, או שילוב בין השתיים; מובן שאפשר ללכת בכל אחת משלוש הדרכים, אבל תורג'מן לא הצליח לנווט את הסרט כך שימצא לעצמו נחלה באחת האופציות האלה. התחושה העיקרית העולה מ"משהו מתוק" היא שזהו סרט שאין לו מנוע דרמטי ורגשי שמקדם אותו בצורה מספקת, והוא מתפזר לכיוונים רבים מדי ונע בחוסר נחישות לקראת סופו הצפוי למדי.

אחת הבעיות התסריטאיות והצורניות שמאפיינות את הסרט נובעת מהעובדה שהוא מתקשה להחליט מי משתי הדמויות המרכזיות שבו, תמר או אלון, היא הגיבור שלו (אחרי שני שלישים של הסרט בערך עובר המוקד מתמר המתייסרת לאלון המיוסר). בעיה נוספת היא שברגע שהרומן בין תמר לאלון מתגלה, ואלון נפרד ממיה, הסרט נקלע בעצם למבוי סתום, והמשכו הוא אוסף של סצינות שלא קורה בהן הרבה, ונדמה שמטרתן העיקרית היא למשוך את הזמן עד הסוף, הצפוי למדי.

כדי למלא את החסר תורג'מן מעטר את הסרט בסצינות קומיות מיותרות ובעיקר חובבניות ומביכות, ומנווט אותו לכיוונים מלודרמטיים מאולצים. "משהו מתוק" איננו סרט מרגיז או מרתיע; אין בו מהות מספקת לשם כך. הוא פשוט סרט קטן מאוד, שאינו מצליח לממש את הפוטנציאל הקטן מאוד שהיה בו.

עיין ערך: בורקס

גם "אהבה קולומביאנית" הוא סרט לקוי מבחינה תסריטאית וצורנית. עלילתו עוקבת אחר סיפוריהם של שלושה זוגות צעירים, שבדרך אל החופה או אחרי הנישואים נקלעים לשלל בעיות רומנטיות ומשפחתיות. אף אחד מהסיפורים האלה אינו מוצלח או מקורי במיוחד, אבל כל עוד הסרט עוקב אחריהם, יש לו דינמיקה מסוימת. ואולם, בשלב כלשהו, לקראת האמצע, העלילה מתמקדת במהלך עלילתי כה טרחני ומופרך, עד שקשה להבין איך כל מי שליווה את עשיית הסרט לא יעץ ליוצריו להיפטר ממנו.

המהלך הזה, שבו מעורבים טלי (מילי אביטל), אחת הכלות שבסרט, ופיני (שמיל בן ארי), אביו של אורי (אסי כהן), בעלה הטרי של טלי - שנעלב מהתנהגותם של הוריה של טלי בטקס החתונה - מעיד על מקורותיו של הסרט בקומדיית הבורקס; נראה שכנות ולוי ניסו לעצבה מחדש בצלמה של הקומדיה הרומנטית העכשווית בנוסח "ארבע חתונות ולוויה אחת", "אהבה זה כל הסיפור" ואחרות. אבל כדי שהשילוב הזה יעלה יפה, יש צורך במידה רבה יותר של מודעות ושליטה, ובלעדיהן "אהבה קולומביאנית" משוטט ללא הכוונה מסצינה לסצינה, עד שהוא אובד לגמרי בתוך סתמיותו המדכאת למדי.

"אהבה קולומביאנית". בימוי: שי כנות; תסריט: רשף ורגב לוי; צילום: עופר הררי; מוסיקה: אסף אמדורסקי; שחקנים: מילי אביטל, אסי כהן, שמיל בן ארי, איתי ברנע, אסנת חכים, ניר לוי, עינת ויצמן, מריאנו אידלמן, מנשה נוי, פירה קנטור, מיכאל הנגבי, שמואל אדלמן

"משהו מתוק". בימוי: דן תורג'מן; תסריט: אופיר בביוף; צילום: עופר ינוב; מוסיקה: אריק רודיך; שחקנים: איילת זורר, דן תורג'מן, אביטל אברג'יל, ריימונד אבוקסיס, אלברט אילוז

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ