תערוכה במוזיאון אשדוד: לא נוהגים כרגיל

בשיר "We're on a Road to Nowhere" מתייחסת הלהקה האמריקאית "טוקינג הדס" לסיזיפיות האינסופית וחוסר ההתקדמות שבמסע, האישי או הקולקטיבי. התערוכה "בדרך לשומקום", שתיפתח במוצאי שבת במוזיאון אשדוד לאמנות (דרך ארץ 8), שואבת את שמה משיר זה. חיתוך רב-שנתי ודיון מתמשך, שמתחיל מעבודותיו של אריה ארוך, עובר בעבודותיהם של יצחק ליבנה ופיליפ רנצר ומגיע עד אריאל שלזינגר, אסף עברון ואחרים, עומדים בבסיסה של התערוכה הקבוצתית הגדולה, שאצרה איה לוריא.

על פי עבודות האמנות שבתערוכה אפשר לטעות ולחשוב כי היא מתייחסת לכלי רכב כחלק כהתגלמות הקידמה העתידית או כ"אובייקט עילאי". אך מיקומם של כלי הרכב בנוף המקומי, ניכורם מסביבתם, תחושה של מחנק וחוסר הבנה מתמשך - כל אלה גורמים לקריאה אחרת, שבה הדיון האמנותי שמצטבר הוא מקומי, פוליטי וגלוי רק בחלקו.

"התערוכה מבקשת לבחון את כלי הרכב ונגזרותיו כסמל טעון, שבאמנות המקומית מצביע על מצב של תקיעות, חסימה ובלימה, ניכור ביחס לחוץ, אי-כשירות תפקודית ותחושות של אובדן דרך וחוסר מוצא", כותבת לוריא. היא מצביעה על עבודותיו של ארוך משנות ה-50 "אוטובוס בהרים" ו"מכוניות בכביש", כאלה מבססות את הדיון הזה במרחב הישראלי.

מי שממשיך את הדיון, על פי לוריא, הוא גלעד אופיר בעבודותיו מתוך הסדרה "נקרופוליס" (1997), שבה מתואר כלי רכב צה"לי מתפורר לאחר שנהפך למטרת אימוני ירי, או בתצלומיו של אסף עברון, המתעד סימני חבטות ובלימות על קירות ביטחון שלאורך כבישים. במבט רחב על עבודתם של 37 האמנים המשתתפים משתמשת לוריא ברצף הדימויים ליצירתו של מהלך מחשבתי ביקורתי ורב שכבתי, שבו באים לידי ביטוי קני מידה מגוונים, מן הארצי ועד העירוני והאישי.