גרדיאן
ג'ונתן גלנסי

הכניסה לבית האופרה החדש, שנחנך בעיר הסינית גואנגז'ו לפני כשבועיים, מעלה זיכרון של ערב ראש השנה הסיני. גורדי השחקים החדשים המקיפים את המבנה מתעוררים לחיים באור ניאון, מהבהבים ומנצנצים באופן שהיה גורם ללאס וגאס להחוויר. לעומתם, בית האופרה נראה כמעט שליו, אף על פי שעיצבה אותו זאהה חדיד, אדריכלית שבנייניה בולטים בנוף האורבני כחזיזי ברק. לעומת המגדלים, שהאורות מסווים את הבנאליות שלהם, כשנכנסים לבית האופרה של חדיד הוא מתגלה בכל מורכבותו - תיאטרלי ומאופק בעת ובעונה אחת.

בית האופרה שוכן בכיכר היישינשה, רצועה חדשה של עיר המסחר המתפתחת בדרום סין, ומזכיר בצורתו שני חלוקי נחל עצומים שכמו נשטפו אל גדות נהר פרל, שלאורכו בנויה גואנגז'ו. באחד המבנים המעוגלים, העוטים בליטות של משולשי גרניט וזכוכית, שוכן האודיטוריום הראשי. במבנה השני, הקטן יותר, יש חלל הופעות רב תכליתי. אין ספק שבית האופרה מרשים ביותר בלילה. עם רדת החשיכה מתמלאים אולמות הכניסה באנשים, והבניין מתעורר לחיים כבמטה קסם.

הקהל שגדש את המקום בערב הפתיחה בא לצפות ביצירת המחול של אקראם קאן, "דרך אנכית". אבל כל העיניים היו נשואות לאדריכלית, שצעדה באצילות בינות לצלמים. הבריטים ששהו במקום לא היו יכולים שלא להיזכר כי חדיד היתה אמורה להקים את אותו בניין בקרדיף. ב-1994 עיצבה תיאטרון מלא קסם לבירת ויילס. הוא היה אמור להיות הבניין המהפכני והכובש ביותר בבריטניה. שילוב של פוליטיקאים צרי אופקים, פרשנים זועפים ומממנים מטומטמים, דאג לכך שהבניין לא יוקם. כעבור יותר מעשור בנתה חדיד את בית האופרה במקום אחר.

הסינים חשבו להקים בית אופרה בגואנגז'ו כבר ב-1993, כשראש העיר לין שוסן פיתח את הרובע המסחרי והתרבותי החדש על גדות הנהר. "זה היה מדהים", אומרת חדיד. "כשביקרתי בגונאגז'ו לראשונה, ב-1981, המקום נראה קשה וקודר, וכולם לבשו את מדי מאו צה טונג. בסוף שנות ה-90 העיר החלה לגדול במהירות רבה, אבל במקום שאנחנו עומדים בו לא היה שום דבר".

גם בעיר המפורסמת בכך שהיא מוקמים בה בניינים במהירות מסחררת, נדרשו כחמש שנים להקמת בית האופרה. אבל יש לזכור שזה אינו בניין פשוט. המבנה הראשי מורכב מאודיטוריום בטון עצמאי הנח בשלד נועז של גרניט ופלדה עטופה בזכוכית. השלד החשוף מהמם ביופיו, מעין רשת קורי עכביש ענקית המתפרשת לכיוונים בלתי צפויים. נדמה שהיא קוראת תיגר לא רק על חוקי הגיאומטריה, אלא גם על הכבידה עצמה.

מהנדסי הממשלה בסין הממונים על הפרויקט נאלצו למתוח את הגבולות. "אבל הקסם", אומר סיימון יו, אדריכל הפרויקט, "טמון במפרקים שמחזיקים את המבנה במקומו". אנחנו נושאים אליהם את המבט ורואים תיבות חיבור דמויות כוכבים מפלדה יצוקה, המחזיקות את המבנה ההרפתקני מתוח. הן נראות מרהיבות. "ייצרנו אותן כמו שייצרו את הפעמונים הגדולים בימי הביניים. הן נוצקו בחול בבית יציקה מהאסכולה הישנה בשנחאי, שהניצוצות בו עפים כמו זיקוקין די-נור".

בין שלד הפלדה העירום לבין האודיטוריום שוכן חלל המבואה. כאן קשה למצוא קו ישר. החללים רוקדים סביב האודיטוריום, מתפתלים, מסתובבים, מתכופפים ונארגים. גרם מדרגות מהודר מתפתל בתלילות ובמלכותיות מרצפה הגרניט השחורה של המבואה אל המרפסות והיציעים של האודיטוריום. הצופים יתקשו להתנתק מהנופים המרהיבים ולגשת אל מושביהם.

האודיטוריום מתגלה כפלא נוסף, מעין מערה ענקית כמו פי הכריש שמעליו פרושים מקבצים של אורות קסומים. החלל א-סימטרי ולמרות צורתו הלא רגילה, האקוסטיקה בו מושלמת בזכות הרולד מרשל, מומחה לאקוסטיקה מניו זילנד. למרבה הפלא, הוא אומר שהזוויות המוזרות של האודיטוריום של חדיד יוצרות אקוסטיקה שהולמת להפליא אופרה מערבית ואופרה סינית מסורתית כאחד. "מספר אולמות הקונצרטים הא-סימטריים בעולם קטן מאוד", אומר מרשל. "אבל א-סימטריות יכולה לשמש למשחק בקול; קשה יותר לכוונן אותה, אבל האפשרויות רבות יותר, ובאולם הזה הצליל מאוזן להפליא".

"בשנה הבאה", אומר יו זאנג, מנכ"ל בית האופרה, "נעלה באופרה גרסאות סיניות ל'קאטס' ול'מאמא מיה'". אי אפשר להאשים את בית האופרה בגואנגז'ו באליטיזם. המטרה היתה לעצב בניין ומוסד, הפתוח לכל סוגי הכישרונות. באזורים שמאחורי הקלעים, תלמידים בני מזל, מוסיקאים מקצועיים ולהקות מחול יקיימו חזרות בחדרים יפהפיים, שקירותיהם מחופים מראות, תחת תקרות מעוטרות במבנים מסולסלים, המזכירים מערות תת-מימיות.

מחוץ לאולמות, חוויית השיטוט בין שני "חלוקי הנחל" וסביבם היא הרחבה של המופע האדריכלי הזה. הנקיק הצר בין שני המבנים מזכיר מעט את הכניסה המקסימה לפטרה שבירדן, דרך קירות גבוהים של סלעים הולכים וצרים.

למעלה מחכה מופע מרשים עוד יותר. כאן, בלילה, המגדלים הסובבים נראים כמו צומחים מראש "חלוקי הנחל" של חדיד, דבר שיוצר גורדי שחקים סוריאליסטיים עם כל הזזה של הראש. המראות האלה נשקפים גם מחלל המבואה, מוארים מקצה לקצה באמצעות חלונות שנקרעו בגגות ובתקרות. מבעד להם אפשר לראות את הדרמה של העיר גם כשמשוטטים בנבכי בית האופרה. "הרעיון", אומרת חדיד, "הוא שהבניין הוא בעצם חלק מהעיר ואתה מודע לעיר גם כשאתה בתוכו. היא לא נעלמת".

חדיד מדברת זמן רב על עיצוב מבנים וחללים שכמו מתפתלים כנהר. זה רעיון יפהפה שממומש כמעט בשלמות בגונאגז'ו. אם יש לי ביקורת, הרי היא זאת: במקום לגלוש ולהיתקל בנהר פרל, הנוף של בית האופרה נקטע בפתאומיות בפיתוח נוסף, בין השאר מצפור תצפית שנבנה למשחקי אסיה ב-2010 ושורה של בנייני דירות פשוטים. היה יכול להיות נחמד לצאת מהצגה ולטייל לנהר מבלי להיאלץ לחשוב לאן לפנות.

ואף על פי כן, גואנגז'ו ראויה לתשואות על שנתנה לחדיד ולאנשיה יד חופשית כזאת בעיצוב. זו אדריכלית-אמנית שמאוהבת באמנויות. היא גם אמנית במה, אם לשפוט לפי האופן שבו היא מקבלת את התשואות של גואנגז'ו, צועדת באטיות ובגאון בבניין שהיא חושבת עליו כמעט 20 שנה.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

מבנה של גראפן (משמאל) ושל גראפיין. עד עתה הצליחו לייצר גראפיין רק בפיסות זעירות

החומר החזק ביותר בטבע, שנחשב עד עתה לדמיוני, הפך למציאות

הקרנה פעילה של "ספר הג'ונגל: המחזמר". קאלט ישראלי

הקרנה פעילה של "ספר הג'ונגל" היא מופע הקאלט הביזארי של הרגע

ברופי בבית המשפט. הרעיפה שבחים על בעלה ועל החיים שבנו יחד

היא כתבה את המדריך "איך לרצוח את בעלך". ואז בעלה נרצח

רחוב פינסקר
בתל אביב, גלויה
מ— 1940 לערך.
עיר שדיברה יידיש
ובעיקר ספרה
ביידיש

ספר הזיכרונות שהותיר אחריו חושף כישרון מפתיע של סופר גדול

בן סלמאן וארדואן בג'דה שבסעודיה, באפריל. המשבר העמוק נשכח

המשבר הכלכלי מכופף את האידיאולוגיה של ארדואן

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בתביעה נכתב כי הראיון כולו "התנהל בצורה שאינה מכבדת או רצינית״ כלפיה

המועמדת התחברה לראיון עבודה בזום - וקיבלה מהמראיין מייל שהדהים אותה

ריי דליו

מייסד קרן הגידור הגדולה בתבל: מזומן הוא זבל - ממשלות יחסלו את ביטקוין

ישראל פישר

יוקרה זה רע? כך נראים החיים במגדל חדש בתל אביב

מפגינים נגד יוקר המחיה מול בית הנשיא בסרי לנקה

קו השבר שעלול לקחת את הכלכלה העולמית למקום אחר, אפל יותר

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?