אמש בקונצרט: תוכן בינוני בכלי משובח

השישייה "זיכרונות מפלורנץ" של צ'ייקובסקי היא יצירה נעימה, יאמרו רבים. עם זאת, בקונטקסט של תוכנית הקונצרט המסוים הזה היא לא יכלה אלא לאכזב. בהודעה של המוזיאון נמסר כי "ליל זוך" של שנברג היא שתחתום את הקונצרט, והנה פתאום צ'ייקובסקי. באי קונצרטים קאמריים במוזיאון יודעים מן הסתם ש"ליל זוך" אינה יצירה א-טונאלית, שהיא שייכת לתקופת שנברג הרומנטי ה"ברהמסי". מותר אפוא לשער שרבים מהם מכירים אותה, ציפו לשמוע אותה. הם נחלו מפח נפש.

מה קרה, האם חשש מנהל הקונצרטים במוזיאון אילן רכטמן שהשם "שנברג" בכל זאת יבריח יותר מאשר ימשוך? לדברי רכטמן - לא ולא. הסברו: הוויולנית הקבועה של ההרכב נאלצה בסופו של דבר להישאר באמריקה כדי לסעוד את אמה. במקומה הוזעק בהתראה קצרה ויולן ישראלי, צבי כרמלי, ולא היה זמן מספיק לחזרות אתו על היצירה של שנברג.

מה עוד היה לנו: שמענו את העיבוד שעשה מרדכי רכטמן (אביו של אילן) לסימפוניה הקונצרטית של היידן (במקור: אבוב, באסון, כינור, צ'לו ותזמורת). הנוסח הוגשם בצליל מלא ועשיר, מידי קשתנים מצוינים, אך לי הפריע מעט שהסגנון היה מאוד לא תקופתי (בעיקר בלט הדבר בפראזות מעבר "רצ'יטטיביות" בכינור, שנשמעו כהשתפכות עתירת ויבראטו בסגנון סוף המאה ה-(19). אשר ליצירה בעלת השם היחצ"ני המושך "הלירה של אורפיאוס" מאת שולמית רן (צ'לו סולו, עם חמישה כלי מיתר) אשמח לשמוע שוב; קטעים אחדים בה ממש שובי אוזן.

עוד פרט צדדי, בקשר לנגנים שהופיעו ולא הופיעו אמש: במקום הוויולנית רייצ'ל שפירו ניגן כאמור צבי כרמלי, במקום הכנר הישראלי אמריקאי איתי שפירא, (כנר שני קבוע בהרכב) הופיעה כנרת סינית אמריקאית ששמה בכלל לא נמסר. השאלה היא, כמובן: מדוע נעדר שפירא?

שישיית המיתרים "קונצ'רטנטה" מארצות הברית מנגנת שטראוס, היידן, שולמית רן, צ'ייקובסקי. מוזיאון תל אביב