אקורד פתיחה לפסטיבל הפסנתרנים

יש משהו מלא קסם בקונצרטי גאלה חגיגיים, בעיקר תחושה של שיחרור, שלא הרבה ניצב על כף המאזניים, שמותר ליהנות מהמוזיקה. קונצרט הגאלה אתמול, שהיה אקורד ראשון לתחרות רובינשטיין הנפתחת היום, היה קונצרט כזה - והחגיגיות שלו נכחה עוד לפני שהתחילו הצלילים. תאורה יפה, פרחים, דלתות פתוחות בצידי הבמה, ואולם מלא בלי מקום פנוי אחד - אלה היו תנאי הפתיחה; וגם הנאומים היו סבירים, ולפחות לא הביכו. חבל אמנם שהמארגנים תפסו טרמפ על יום העצמאות, והפכו את התחרות לאירוע ממלכתי, כולל הגאווה הלאומית ונגינת המנון "התקווה". למה אי אפשר לקיים כאן סתם תחרות אזרחית, שעיקרה אמנותי, אפילו בידורי, בלי שאלפיים שנות נפש יהודי הומיה ילפתו גם אותה - קשה להבין.

הקהל לא סתם היה רב: הוא היה נרגש; כי למרות ההסתייגויות מהשילוב של תחרות ומוזיקה, שלכאורה נוגדות ומבטלות זו את זו, הצליחה תחרות רובינשטיין להפוך כאן לפסטיבל, ולהעלות את באך ומוצרט ובטהובן, ברהמס ושומאן, לקדמת הבמה הציבורית. שידורים ישירים ברדיו, בטלוויזיה, אפילו בערוץ "מצו" הבינלאומי, ודיון פומבי שלא נפסק - המוזיקה והאמנות זקוקות לחמצן כזה פעם בשלוש שנים.

והייתה גם הנגינה. שני זוכים וזוכה אחת מתחרויות עבר גויסו לנגינה הסולנית כאן: רומן רבינוביץ וקטיה בוניטשווילי, שחילקו את המקום השני בתחרות שעברה (לא ניתן אז פרס ראשון), ואיגור לויט שזכה ב-2005. הוא ניגן אתמול, יחד עם יובל שפירא, את הקונצ'רטו לפסנתר וחצוצרה של שוסטקוביץ, והוכיח בצלילו היפה ובביטחון שלו למה אכן הגיע לו המקום הראשון. בוניטשווילי ניגנה את הקונצ'רטו של שומאן (מאוחר מכדי להיכלל ברשימה זו), ורבינוביץ פתח בקונצ'רטו בלה מז'ור של מוצרט. בעיקר היה הקונצרט חימום לתזמורת, שתשתתף בשלב הגמר של התחרות. על מוצרט, כך היא הראתה אתמול, היא עדיין צריכה לעבוד.

קונצרט הפתיחה של תחרות רובינשטיין לפסנתר. מיצירות מוצרט, שוסטקוביץ ושומאן, עם תזמורת הקאמרטה ירושלים בניצוח אבנר בירון. נגינת פסנתר סולו: רומן רבינוביץ, איגור לויט, וקטיה בוניטשווילי. מוזיאון תל אביב