רסיטל שלא יישכח

חגי חיטרון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
חגי חיטרון

יותר מ-2,000 שוחרי אמנות הפסנתר באו שלשום לרסיטל של אנדרש שיף. להערכתי, מאות מהם הרגישו שהם נוכחים באחד האירועים החשובים בתולדות היכל התרבות. אישית הרגשתי גם ששיף מעביר בברק בלתי מצוי את הרעיון שהברק האינסטרומנטלי-סונורי אינו חשוב הפעם. לא שקידה על הפקת צלילי פסנתר מלטפים או רעמי אקרובטיקה אלא כביכול דילוג על האוזן בדרך אל התפעלות השכל - שמולידה התפעמות.

הרסיטל, שהחל ביצירה צדדית למדי של מוצרט, נחתם בהדרן מפתיע-לא מפתיע: האריה הפותחת את "ואריאציות גולדברג" של באך. מפתיע - משום שהדרן כזה מציב גירוי שאינו בא על סיפוקו; לא מפתיע - משום שכל התוכנית הורכבה מיצירות שצורתן נושא עם ואריאציות (הערה צדדית: מודה שלא הבנתי לשם מה כלל שיף בתוכנית גם את הנושא עם ואריאציות במי-במול מג'ור של שומאן. לטעמי, זה היה מטען עודף).

יש עוד דרכים לתאר את דרכו של שיף ברסיטל. למשל, האמן הראה עד כמה נגינה "לא נחמדה", לא רכה שירתית אלא חדה, עשויה לחשוף נסתרות, להציב פרשנות שאינה נשחקת במהרה, עומדת בהאזנות חוזרות. שיף ניגן את כל היצירות כאילו מזווית של בטהובן המאוחר, כאומר: לא השתדלות לעזור ליופי מנגינה להתבטא מנחה אותי אלא טיפול כירורגי במרכיביה.

הגישה הזאת בלטה למשל ב"ואריאציות הרציניות" של מנדלסון. הנושא בוצע ברטוריקה "לא רומנטית" ומיד בוואריאציה הראשונה ניכרה הבלטה חדה של אלמנט סטקאטי ביד שמאל, כהצהרה נוספת על הגישה. בהמשך הרסיטל בלט הדבר בפתיחה מכמירת הלב של הוואריאציות בפה-מינור מאת היידן: לא ניסיון לזמר את הנושא (שבו מתחבר מלחין בסוף המאה ה-18 לעיצומה של רוח המאה ה-19 ונשמע יותר "מנדלסוני" ממנדלסון) הכי יפה שבאפשר, אלא הצדעה לפשטותו. על רקע זה, הביצוע המחושב (ולפעמים משתעשע בהנאה גלויה) ל"ואריאציות דיאבלי" של בטהובן, התברר אפוא כבר בחלקו הראשון של הערב - ביצירות של היידן ומנדלסון.

את האריה הפותחת את "ואריאציות גולדברג" של באך, שניגן כאמור כהדרן, ביצע שיף בהימנעות נחרצת עוד יותר מכל רגשנות, בטמפו ערני שוטף, "לא סרבאנדי". נשאר רק לייחל לרסיטל שבו יבצע כאן שיף את היצירה כולה.

הפסנתרן אנדרש שיף בהיכל התרבות בתל אביב. 18.6

כתבות מומלצות

לפיד. הכי ישראלי כי מסאפר יטא מצלצל לו מוכר, אבל הוא לא יזכור בדיוק מאיפה

מה ישראלי בעיני? יאיר לפיד. הוא תמצית השחצנות וההכחשה

ליעד. ממשיך להיות תמים

חתונמי טמנה מוקשים לזוג החלש ביותר, וכצפוי הוא התרסק על המסך

חגית משולם

אחרי שנים של המתנה לדיור ציבורי, שתי אמהות נואשות עשו צעד קיצוני

חסון. נמצאת שלב אחד לפני האשמת בנט בכך שהוא מחריש במבה

רגע לפני שכבר לא יהיה במי לחבוט, איילה חסון שפכה את כל הזעם שלה

מחאה מחוץ לבית המשפט העליון בארה"ב, שלשום. גם למי שמסתכלים על ארה"ב מבחוץ, זוהי התפתחות קשה לעיכול

גם במדינה שמזוהה עם חירות, השמרנים יכולים להשיב את הגלגל לאחור

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ