מופע האימים של רובין ויליאמס

בדצמבר 2009 עלה רובין ויליאמס לבמה עם שסתום חדש בלב, וידויים על גירושים, הניתוחים והתמכרות לאלכוהול, ועם תשוקה אחת שלא השתנתה - להצחיק את הקהל. התרופה היחידה, הוא אומר, היא כנות

דייב איצקוף | ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
דייב איצקוף | ניו יורק טיימס

הראיון פורסם לראשונה בדצמבר 2009, לקראת עליית מופע הסטנד-אפ של רובין ויליאמס השעה היתה כמעט חצות בחדר במלון מהודר באטלנטה, ורובין ויליאמס התרווח אחרי הופעה בתיאטרון פוקס הסמוך. הוא שכב שרוע בסוויטה שלו, באורות עמומים, עייף אך במצב רוח טוב; המפתח המכני החבוי בגבו הלך והשתחרר, וזרם האסוציאציות החופשיות והקולות המטורפים הנובע ממנו ללא לאות הידלדל לזרזיף.

» רובין ויליאמס: כל הכתבות, הסרטים והסדרות» חייו ומותו: להרוג את השמרן מבפנים» הסדרה ששברה לויליאמס את הלב» כשרובין ויליאמס רצה להיות סוזן בויל» הסרט האחרון: האיש הכי כועס בברוקלין

ויליאמס, בן 58, ניתח את מופע הסטנד-אפ בן 90 הדקות שבדיוק נגמר, אבל מחשבותיו צפו בחזרה אל פגישה שנערכה לאחר המופע עם צופים נבחרים. שם, בין המעריצים ששילמו סכום נוסף תמורת הזכות ללחוץ את ידו, לקבל את חתימתו ולומר לו שהם שמחים לראות שהוא עדיין חי, אישה אחת אמרה שקטעי ההומור שלו עזרו לה לנצח את מחלת הסרטן.

לשאלה מדוע הוא עדיין זוכה למסירות כזאת מהקהל אחרי תקופה של 30 שנה שבה הוא התמודד עם התמכרות לאלכוהול, עם גירושים ועם ניתוח לב, ויליאמס מזדקף בכורסתו ופולט צחוק קולני ומלא שמחה. "אני יודע מה אתה מתכוון לומר בעצם", הוא אמר. "מה הסמכות שלי? למה הם נושאים את עיניהם אלי לקבל ממני עצות? אין מישהו יותר מוסמך ממני?"

בתוך שטף של בעיות שהיה יכול למלא ספר איוב שני, ויליאמס חידש את סיבוב ההופעות הראשון שלו מאז 2002, זה שהוא כבר הספיק לכנות "נשק להרס עצמי" לפני שעצר אותו כדי לעבור החלפת שסתום באבי העורקים במארס. הסיבוב ייגמר השבוע במופעים בניו יורק ובאטלנטיק סיטי.

מיותר לציין שרובין ויליאמס כיום הוא אינו אותו איש שיצא לדרך בספטמבר 2008, ולא רק משום שכעת יש לו שסתום של פר בלבו. הוא נעשה מהורהר ומופנם יותר, ואסיר תודה על מה שיש לו ("אתה לומד להעריך דברים קטנים", הוא אומר, "כמו טיולים על החוף עם דפיברילטור").

עכשיו, כשויליאמס הדברן נקלע למצב רוח וידויי, הוא לא בטוח שהוא יודע מתי לעצור. "כמה עוד אפשר לתת?" הוא שואל רטורית. "מלבד ניתוח לב פתוח, פשוטו כמשמעו, על הבמה? לא הרבה. אבל התרופה היחידה שיש כרגע היא הכנות שבהודאה שזה מי שאני. אני יודע מי אני".

בקריירה שמתפרשת על יותר מ-30 שנה הוא קנה לו שם של הפטפטן המטורף ממופעי סטנד-אפ רבים וסרטים ובהם "בוקר טוב וייטנאם" ו"אלדין". העוצמה הפרועה של הופעתו יכולה לעורר השראה, אף שבגללה הקהל מעדיף לעתים לשמור מרחק ממנו. "תמיד הרגשתי שהמהירות המסחררת והשנינות המבריקה של רובין הן מאמץ להסתיר ולא ניסיון לחשוף", אומר אריק איידל, ידידו הוותיק. "גם כשהיה מדבר על משהו אישי או מיני, זה תמיד היה באופן כללי, לא עליו עצמו".

במטוס פרטי בדרך לג'קסונוויל שבפלורידה, בבוקר שאחרי המופע באטלנטה, ויליאמס הקומפקטי והשעיר - הוא ידוע בשעירותו - יוצר רושם של אדם שקט ועדין בהתנהגותו. הוא מדבר בשקט אך בהתלהבות על משחקי הווידיאו שהוא אוהב, על ציורי מנגה ואנימה יפניים, ומשבץ בדבריו פה ושם שורת מחץ מזדמנת או חיקוי תועה של ליברצ'י או יהודייה זקנה.

כשהשיחה מתגלגלת לחייו האישיים, ויליאמס מבהיר שאינו מתבייש לדבר על הנושא, אם באופן פרטי ואם על הבמה, לעיני אלפי אנשים. "זה טירוף לא לדבר על זה", הוא אומר. "מה קרה? 'כלום'. קרה מה שקרה, וכולם יודעים את זה".

מה לעזאזל קורה?

התדמית של ויליאמס כמספר בדיחות עליז - תדמית שטופחה בשרשרת של תפקידים קולנועיים גדושי גימיקים וסנטימנטליים - נפרמה ב-2006 כשהוא התאשפז מרצונו במרכז גמילה מאלכוהול. אם ההתפתחות החדשה הפתיעה את המעריצים, בני משפחתו אומרים שזו היתה תולדה של חודשים של בולמוסים ועימותים מחזוריים. "היו פעמים שבהם רבים מאתנו שאלו שאלות, אמרנו 'היי, מה לעזאזל קורה פה?'", אומר זאק ויליאמס, בן 26, בנו של הקומיקאי מאשתו הראשונה, ולרי ולארדי. לוויליאמס יש גם בת, זלדה, ובן, קודי, מנישואיו השניים למרשה גרסיס. זאק לא סיפק פרטים על השיחות שהובילו להתאשפזותו של אביו, ורק אמר כי "היה מעורב בזה אולטימטום". הוא הוסיף, "אני די בטוח שאילו הוא היה ממשיך לשתות, הוא לא היה חי היום".

ויליאמס, שנגמל מהתמכרות לקוקאין בערך בתקופת לידתו של זאק, אומר שלא מיצה את הטיפול בסוגיות הטמונות ביסודה של ההתמכרות ההיא. "עדיין היה ברקע קול שאומר, 'פסססט'", הוא אומר, ומנופף באצבעו. "אז כשהיתה לי נפילה, נפלתי קשה. הדבר היחיד שלא טיפלתי בו היה, באיזו מידה של כנות אתה רוצה לחיות את חייך?"

רובין ויליאמס. יש לו סמכות

מופעי "ההרס העצמי" שויליאמס החל בהם בשנה שעברה, על רקע גירושיו מאשתו השנייה, ביוזמתה, נועדו לשמש מכשיר לענות על השאלה הזאת (ולדבריו, להרוויח כסף כשלא היה מרוצה מתפקידים קולנועיים שהוצעו לו). אך בפברואר ומארס הוא החל לסבול מקשיי נשימה, מלווים בשיעול טורדני. בין הופעות בפלורידה אמר רופא לויליאמס תחילה שהוא חולה במחלת נשימה; אחר כך התגלה באנגיוגרמה (צילום רנטגן של כלי הדם) "שהשסתום היה ממש, פפפטטט. הוא היה פשוט גמור". ב-13 במארס הוא עבר ניתוח בבית החולים קליבלנד קליניק באוהיו, ואז התאושש במשך כמה שבועות בביתו בנאפה שבקליפורניה.

ויליאמס אומר שייתכן שהרגיש "קצת פחד" שהשסתום המקולקל או הניתוח עצמו עלולים להביא למותו. חברים שראו אותו בתקופה זו סבורים שמצב לבו היה חמור יותר. "אם מחכים יום יומיים, עלולים להגיע לרגע מלחיץ מאוד, פיסית או רגשית, ואז זה יכול לקרות", אומר ידידו לאנס ארמסטרונג, שרכב על אופניים עם ויליאמס כמה ימים לפני האנגיוגרמה. "אתה פשוט נופל, ואם אין לידך מישהו שיכול לעזור לך, אתה גמור. זו תובנה עמוקה מאוד, והיא משנה את החיים".

כשהחלים, מספר ויליאמס, הוא התחיל להבחין שהוא רגיש יותר לסביבתו וחושק יותר במגע אנושי. "אני חושב, ברצינות, שמאחר שפתחו לי את החזה, אני פגיע לגמרי, לראשונה בחיי מאז הלידה", הוא אומר. "יש תחושה של 'אויש, אל תתחיל לבכות לי עכשיו. הילדים שלי! התינוקות שלי!'"

כשחידש ויליאמס את הופעותיו בספטמבר, המופע שלו השתנה מן היסוד. האם עדיין היו בו בדיחות על דפוסי מזג אוויר מקומיים, הוריקנים ורעידות אדמה, וחצים למטרות קלות כמו שרה פיילין ודיק צ'ייני? כמובן. האם עדיין היו בו קטעים קבועים, וולגריים וצוהלים, על פורנוגרפיה בהילוך אטי, וחבית ללא תחתית של מבטאים - דרומי, שחור, הומואי, היספני וסקוטי? בטח.

אבל לתערובת הזאת ויליאמס הכניס גם הומור אישי יותר, על נטייתו להתגרש, על ניתוח הלב שעבר ובייחוד על הגמילה מאלכוהול. יש קטעים על ניסיונותיו לבחור איזה סוג של שסתום בעלי חיים הוא היה משתיל בלבו; על חוויותיו עם ויאגרה לאחר הניתוח; ועל הרחמים העצמיים והלך הרוח שלו בשיא האלכוהוליזם ("כמה אני מסכן, כמה אני מסכן - מזוג לי עוד כוס"). אפילו הכיתוב על עטיפת התוכנייה למזכרת שנמכרת בהופעותיו אומר, "אלכוהוליסט הוא מישהו שמסוגל לזרוק את הסטנדרטים שלו לכל הרוחות יותר מהר משהוא יכול להנמיך אותם".

הטעם לכל האשמות-הנגד האלה, לדברי ויליאמס, אינו להאדיר את השימוש שלו בחומרים ממכרים. "אני לא יכול לדבר על זה בשום דרך שאינה 'פשוט אל תעשו את זה'", הוא אומר, בקול רועם, דמוי אלוהים. "אין בזה שום דבר רומנטי. הרעיון שכאמן אתה צריך לדחוק את הגבולות ולחקור את הצד האפל? הייתי שם. אפשר לעשות דברים הרבה יותר מעניינים כשאתה לא על הפנים".

דממה נפלה באולם

נדמה שויליאמס מרוצה במיוחד מחלק מהמופע שלו - שבו הוא עוסק בהגדרות רבות למלה גסה פופולרית - כשהוא נזכר איך הגיע לשפל המדרגה כאלכוהוליסט, ושלח את כל האנשים בחייו לכל הרוחות, ורק אז הבין שהוא לבדו לגמרי. כשביצע את הסצינה הזאת באטלנטה, הקהל לא צחק כלל, ודממה נפלה באולם.

זו הייתה כנראה התגובה שויליאמס רצה להפיק. "אמרתי לעצמי, זה הרגע", הוא אומר. לא שוויליאמס נמנע עד כה לדבר על חייו הפרטיים על הבמה - היו לו קטעים מוקדמים על שימוש בקוקאין או על זאק הקטן שחיקה את אוצר המלים הגסות שלו. חבריו אומרים שלא צריך לגרד עמוק מדי את פני השטח אצל ויליאמס כדי למצוא את הצד הרגיש שלו. "הוא בוכה בקלות, אם הוא רוצה שאנשים יידעו את זה ואם לא", אומר בילי קריסטל, שמכיר אותו מסוף שנות ה-70.

מה שצץ לאחרונה, אומר קריסטל, הוא אינטנסיביות גדולה יותר ביחסים האישיים של ויליאמס, ותחושה חדשה של דחיפות בהופעתו על הבמה. "בשנתיים האחרונות ובצרות שהוא עבר, המוח שלו הוא הדבר ששימר את המורל אצלו", אומר קריסטל. "לדעתי, הוא צריך את הסטנד-אפ בדרך אחרת. הוא יכול לדבר על דברים ולגרום גם לעצמו להרגיש יותר טוב, לא רק לכולם מסביבו".

אלא שהסיכון הוא שהכנות חסרת הרסן עלולה להיתפש כתלותית מדי. "אצל שחקנים וקומיקאים יש חוסר ביטחון שיושב עמוק בנפש", אומר זאק ויליאמס. חלק מ"הגאונות המטורפת" של אביו, הוא אומר, הוא שהעיסוק בנושאים לא נוחים מניב "מצב של תמימות בחומר שלו. הוא נפתח לאנשים בדרך כזאת שזה מרגיע".

זה איזון שויליאמס מודה שלא השיג לאחרונה בקריירה הקולנועית שלו, זירה שבה פרס האוסקר שזכה בו על משחקו ב"ויל הנטינג" עמד בצלם של סרטים מגוחכים ורגשניים שכעת הוא מטפל בהם במופע שלו ("אי אפשר שלא לעשות צחוק מ'איפה הילד' או מ'איש המאתיים'", הוא אומר, "אבל ב'פופאי' אני לא מזלזל").

שלא כסרטים שלדבריו הוא בחר מהסיבות הלא נכונות, ויליאמס אומר שהיה רוצה לעשות עוד סרטים כגון "World's Greatest Dad", קומדיה שחורה שכתב וביים בובקאט גולדתווייט. אף שלסרט לא היו צופים רבים כשיצא לאקרנים באוגוסט, ויליאמס קצר שבחים על תפקידו הצנוע כמורה המטופל בבן פראי.

ויליאמס אומר שהסרא שינה "בגדול" את גישתו לעבודה הקולנועית. "בדרך כלל כשחושבים על קולנוע אומרים, טוב, קיבלתי את התפקיד, מה אתה רוצה לעשות עכשיו?", הוא אומר (הוא לא הרחיב את הדיבור על "Old Dogs", קומדיה של דיסני שעלתה לאקרנים בארצות הברית בסוף השבוע שעבר, שבה הוא מגלם גרוש שמתברר לו כי הוא אב לתאומים בני שבע).

להשתמש ואז להשתקם

תעשיית הבידור, כך נדמה, עדיין מריעה לויליאמס. דייוויד מיינר, מנהל אמנים ומפיק בכיר של "רוק 30" ו"Parks and Recreation", השווה את ויליאמס לקומיקאים כמו ביל מאריי וסטיב מרטין, שנותרו קולים ואמינים גם כשהתנסו במגוון של תפקידים קולנועיים. "לרובין אין את זה עכשיו", כתב מיינר בהודעת דוא"ל, "אבל אין ספק שהכישרון שלו והקריירה שלו הם משהו שאי אפשר להתעלם ממנו, ולכן לעולם אל תזלזלו בו. ה'אבודים בטוקיו' שלו מחכה לו איפה שהוא, ומחכים לו גם המעריצים שלו, כמוני".

למרות הנלהבות החדשה שלו לכנות, ויליאמס אומר שאינו רואה בעצמו אדם בעל כנות קיצונית. לעומת ידידו והמורה הרוחני שלו, ריצ'רד פריור, שהוא מכנה "האיש הכן ביותר שהכרתי אי פעם בתחום הקומדיה", ושסיפר במופעיו איך העלה את עצמו באש כשהסניף קוקאין, ויליאמס אומר שהוא אינו מגיע לקרסוליו. "הוא היה ברוטלי בכנות שלו", אומר ויליאמס. "הרבה פעמים הוא היה פתוח כל כך כי לדעתי הוא עדיין שתה. לפעמים לא קשה להיות כנים, אבל השאלה היא אם אפשר אחר כך לשאת בתוצאות".

לדבריו, עדיין אין לו אומץ "לדבר על זה ברצינות עד הסוף. בחדר מלא אלכוהוליסטים אני מסוגל לעשות את זה". הוא משקם את היחסים עם בני משפחתו וממשיך לבקר בפגישות 12 הצעדים של אגודת אלכוהוליסטים אנונימיים. זאק ויליאמס אומר שאביו גם לומד ומרוויח מ"קהילה ענקית של אנשים פיכחים ופעילים" - קומיקאים עמיתים, שלדבריו "נוטים באופן בלתי פרופורציונלי להשתמש בחומרים ואחר כך להשתקם".

לעת עתה ויליאמס זוכה לתמיכת מעריציו, אף שהוא לומד שיש גבול לדברים שהוא יכול לחלוק אתם. מהמופע שלו באטלנטה (בתיאטרון שיש בו בר פתוח) הוא נזכר בשיחה עם צופה מהקהל, שחזרה למושבה ובידה כמה כוסות משקה, והציעה לו כוס ללא מחשבה שנייה. "היא אמרה: 'קדימה, קח, רובין. קוקטייל מנטה?'" רובין אומר, ומגזים מעט. "לא, גברתי, תודה. אני לא יכול להצטרף אלייך. היא לא קיבלה את התזכיר".