המאבק על תקציב התרבות השיג הגדלה משמעותית

תקציב התרבות הוגדל ב–120 מיליון שקלים בתקציב 2015, אך הדרך להשגת היעד המקורי - 1% מתקציב המדינה - עדיין ארוכה

תמר רותם-צרובה
תמר רותם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
תמר רותם-צרובה
תמר רותם

ביום רביעי הקרוב יגיעו חברי מטה המאבק להגדלת תקציב התרבות לישיבה חגיגית עם שרת התרבות, שבה יציינו את ההישג הגדול: הגדלת תקציב התרבות ב-120 מיליון שקלים בתקציב 2015. גם אם הסכום הזה רחוק מהדרישה המקורית של המטה, שתקציב התרבות יגיע לאחוז מתקציב המדינה – סלוגן המאבק היה "1% לנשמה" - הרי שאין חולק שהסכום (שנועד לשנה בלבד), הוא גדול לאין ערוך בהשוואה לשנים קודמות.

כמו כן, הוסכם בין מטה המאבק ובין משרד התרבות להקים מכון ייצוא תרבות כמו מכון גתה הגרמני או המכון הצרפתי, שלהם סניפים רבים בעולם ושעוסקים בייצוא של תרבות (כיום עוסק בזה אגף קשת"ום של משרד החוץ), וכן להקים קרן שתעסוק ביוצרים עצמאיים.

איתמר גורביץ, ממובילי המאבק. סימון מטרהצילום: אלון רון

על פי הסכם שנחתם ב-2010 בין משרד התרבות והספורט, משרד האוצר ופורום מוסדות התרבות בישראל, תקציב התרבות עוגן לחמש שנים, עד ל-2014, ונקבע שלא יחולו בו קיצוצים. במסגרת אותו הסכם אף נוספו לתקציב התרבות תוספות ייעודיות בסכום של כ-100 מיליון שקלים, למשל לעידוד התרבות בפריפריה, לשיפוצים במוסדות תרבות ותמיכה נוספת בהם. כך, ב-2014, תקציב התרבות היה כ-680 בתוספת 100 אלף שקלים. אך עם סיום ההסכם האוצר לא היה מחויב למעשה באותן התוספות הייעודיות. העובדה שהתקציב לא קוצץ ואף התוספות הוגדלו, אינה מובן מאליה. לשם השוואה, תקציב הביטחון במדינת ישראל עמד ב-2014 על 65 מיליארד שקלים (עם תוספת של 6 מיליארד שקלים) ואילו תקציב החינוך - על 45 מיליארד שקלים.

חברי מטה המאבק, ובהם יו"ר פורום מוסדות תרבות איתמר גורביץ ויו"ר ארגון השחקנים שח"ם אוהד קנולר (מלבדם היו פעילים במטה גם יענקלה מנדל, ראש ארגון אמני ישראל אמ"י, וכן כמה מנהלי מוסדות תרבות כאלון ספן מהמדיטק), נוטים לראות בהסכם שנחתם בין האוצר, משרד התרבות והמטה - תוצאה של המאבק המתוקשר להגדלת התקציב שהובילו בחודשים האחרונים, מאבק שהשרה לימור לבנת תמכה בו, ושבשלביו האחרונים אף תקף אישית את שר האוצר.

למרות כל זאת, עדיין רחוקה הדרך לתקציב המיוחל שיהווה אחוז מתקציב המדינה, ודוברי מטה המאבק מסייגים ואומרים כי סוגיות קרן היוצרים העצמאיים והמכון לייצוא תרבות הן עדיין בגדר הסכמות בלבד. "אנחנו מתחילים להקים את התשתיות למכון כזה שייצא אמנות על כל סוגיה: אמנים פלסטיים, סופרים, משוררים, אמני במה, מה שדורש תקציב גדול, וכן להגדיל את התמיכה לאמנים עצמאיים. היסודות לכך כבר יונחו השנה".

יאיר שכח

ציפי פינס, מנהלת תיאטרון בית ליסין, תיזכר בחולצת הטישירט של הקמפיין, הרחוקה כל כך מסגנון הלבוש האלגנטי שלה, קוראת מעל במה באמפי ווהל, בפתיחת אירועי התרבות של משרד התרבות, שיר מחאה שהכותרת שלו היתה "יאיר שכח". הטקסט כיוון לכך שלפיד, שעולם התרבות לא זר לו, שכח את התרבות ואת חשיבותה לחוסנה של החברה בישראל.

זו היתה אחת הפעולות של הקמפיין להגדלת תקציב התרבות, בו השתתפו מנהלי מוסדות תרבות, שחקנים ואמנים, ושכלל פעולות שונות ובהן עצומה לשר האוצר, לובי פעיל בכנסת, קריאת מנשר שתקף את התעלמות שר האוצר מהתרבות (שגם אותו פינס קראה) ועוד.

המאבק של מוסדות התרבות וארגוני הבמה נועד לגייס את דעת הקהל ולפעול לקידום חקיקה למען הגדלת תקציב התרבות, כך שיגיע לאחוז מתקציב המדינה.

כיום תקציב התרבות עומד על 0.18%. הדרישה להגדילו לאחוז מהתקציב – שבאחרונה אימצו אותה גם חברות הכנסת איילת שקד, סתיו שפיר ורות קלדרון, שפועלות למען הסופרים והמשוררים - נסמכת על השוואה למדינות המערב, ולא רק העשירות מביניהן, כמו פולין ומדינות מזרח אירופה, שבהן התרבות זוכה להרבה יותר מאחוז אחד.

חשיבה פרגמטית

האם לאחר קבלת התוספת של 120 מיליון השקלים ויתרו ארגוני השחקנים והיוצרים על הדרישה הראשונית של האחוז מהתקציב? האם הרעיונות הללו נזנחו? נראה שהחשיבה של מנהלי המאבק היתה פרגמטית, ובמיוחד כשהמציאות טפחה על פניהם. "היה ברור לנו ולאוצר שאין זמן לדרוש דרישות יותר גבוהות, מכיוון שתהליך אישור התקציב התארך יותר מדי", מסביר גורביץ. "המלחמה היטתה את תשומת הלב לכיוון הביטחון ולאף אחד לא היה זמן וראש לטפל בנושא התרבות", הוא ממשיך. "לכן היה ברור שעדיף לעשות הסכם לשנה, למרות שאנשי האוצר העדיפו הסכם לשלוש שנים".

"עמדנו על כך שתהיה תוספת משמעותית ביחס למה שהיה עד עכשיו", מוסיף גורביץ. "אם עד עכשיו התקציב גדל ב-9 מיליון שקלים בלבד, היום אנחנו מדברים על למעלה מ-50 מיליון. זה עולם אחר", אומר גורביץ המרוצה. כמו בשנים הקודמות, לדבריו צורף להסכם מכתב משר האוצר שמאשר כי תקציב התרבות יהיה חסין מקיצוצים רוחביים שיידרשו משרדים אחרים לעשות.

בהסכם אף נקבע שכבר בינואר יתחילו דיונים על תקציב התרבות לשלוש השנים הבאות, 2016-2018. בדיונים אלה, גורביץ מקווה שהמו"מ ימשיך מהנקודה בה הוא נפסק ולדבריו, הסלוגן "אחוז לתרבות" יחזור לשפת הדיונים.

הסמכות העליונה

בשלב זה, לאחר שהתקציב הוגדל, שאלת השאלות היא כיצד יחולק התקציב והאם הכסף אכן יגיע לתרבות, כלומר למוסדות שזקוקים לכך ובעיקר ליוצרים. האם, למשל, היצירה העצמאית המשגשגת תזכה לתמיכה? האופן שבו יחולק התקציב עתה, יניח את היסודות לדיונים הבאים על התקציב המוגדל של התרבות.

צילום: אוליבייה פיטוסי

הסמכות העליונה לחלוקת הכסף היא שרת התרבות ומלבד קווים ועקרונות כלליים שסוכם עליהם בשיחות בין מטה המאבק ובין משרד התרבות, נראה שכל חלוקת הכסף היא במסגרת רצון טוב, שותפות, ושאר מלים יפות שנזרקות באוויר, ולמעשה, שאין פיקוח ממשי או בקרה על איך יחולק התקציב.

בקרב אנשי התעשייה, בפייסבוק ומחוצה לו, בימים האחרונים כבר נשמעות ספקנות ותהיות האם הכסף יגיע באמת למוסדות התרבות ולאמנים ולא לפעולות שונות של המשרד. פחות ממחצית התוספת – כ-50 מיליון שקלים - יוקצו לתקציב הבסיסי של התרבות, כלומר לתקנות השונות של התרבות: תיאטרון, מחול, מוזיקה, פרינג', מוזיאונים וכו' - כעשר תקנות בסך הכל שלפיהן מתקצבים את המוסדות על פי קריטריונים שונים. 11 מיליון נוספים יוקצו לספריות. נותרו 59 מיליוני שקלים ומתוכם יוקצו כספים ייעודיים, למשל לחיזוק התרבות בפריפריה (21 מיליון), ל"תרבות ישראל", לשיפוצי מבני תרבות, לתקציב שיתמוך במוסדות שעברו מביתם למבנה זמני (כמו בית ליסין שעובר שיפוצים). "תרבות ישראל" הוא גוף ביצוע של משרד התרבות, בדרך כלל לסדרות שונות מוזלות המיועדות לפריפריה. האם אין כאן כפילות?

גורביץ אומר כי אין לו בעיה עם התקציב המוגדל לפריפריה. "מוסדות כמו מוזיאון הנגב, תיאטרון שלומי ועוד, נהנים מפלח נוסף בגלל שהם פועלים בפריפריה. מקובל עלינו שמוסדות אלה צריכים לקבל חיזוק. כי המצב של המוסדות, מבחינת קהל, יותר בעייתי".

איפה הכסף?

ואולם רק לפני כשנתיים פורום מוסדות תרבות לא הניח למשרד התרבות וחזר ושאל "איפה הכסף?" בעקבות המאבק התכנסה ועדה בכנסת שמטרתה היתה לברר לאן הולכת התוספת שהגיעה למשרד התרבות על פי ההסכם (שהסתיים השנה). מה אם כן גורם לירח הדבש בין השרה והארגונים כיום? מדוע הוחלט לא לפשפש בציציות של התקציב?

קנולר מצהיר כי "היוצרים ייהנו מהתקציב. הכסף שמגיע למוסדות יהיה להטבת משכורות וגם דרשנו להעביר כסף ליצירה עצמאית. ההסכם עצמו אמנם לא מפרט את הדרישות, כי יש הבדל בין להביא כסף ובין מאבקים שננהל. את הדיון אנחנו ממשיכים לנהל כל הזמן במקביל". קנולר הוסיף ואמר כי הוא אופטימי. "הצורך להגדיל את תקציב התרבות הופנם והמאבקים יהיו יותר קלים. כשהשמיכה צרה אי אפשר לעשות הרבה".

אנשי תיאטרון טוענים בעניין חלוקת הכסף למוסדות, כי כאן טמונה בעייתיות גדולה. "הסכום הבסיסי לבתי פרינג' הוא כל כך נמוך, כמה עשרות אלפי שקלים. כאשר רוצים להגדיל אותו, ההפרש יהיה כמו מ-20 שקלים ל-22 שקלים. לא משמעותי" אמר מנהל גוף תרבות גדול. לדבריו, "צריך לפתוח את התקנות ולשנות את שיטת התקצוב".

לדברי גורביץ, "אנחנו נהיה שותפים, כך אני מקווה לפחות. אנחנו מתכוונים לשבת עם המשרד בקרוב מאוד ולראות איך מתחלק הכסף. אנחנו כמובן רוצים שזה יגיע לכל התקנות של גופי התרבות וכמה שיותר כסף מתוך ה-50 מיליון ילך לשם. בין התקנות יש תקנות שהן בעייתיות יותר וזקוקות לחיזוק, כמו המוזיאונים, יש תקנות שמצבן יותר טוב".

ההתארגנות של מטה המאבק מקורה בהתכנסות של מנהלי מוסדות תרבות לפני כשמונה שנים. "זה היה כשמג'דלה היה שר התרבות ולקראת הקיץ דובר על קיצוץ תקציבי של 10 אחוז. המנהלים חשו שעננים כבדים רובצים מעל שמי התרבות", מספר גורביץ. כך הוחלט להקים את פורום מוסדות תרבות וגורביץ – מפיק פעיל של אירועי תרבות ומנהל פרס התיאטרון - נטל על עצמו את ניהול הפורום. ב-2007-8 הפורום הגיע להסכם עם האוצר שיוחרג מקיצוצי רוחב ונקבע שבסיס התקציב יגדל ב-5 מיליון כל שנה. מהתוספת היו אמורים להינות כל מוסדות התרבות. הסכם זה היה לשלוש שנים. ב-2009 ההסכם הוארך והתוספת עלתה ל-9 מיליון שקלים.

ב-2014, כשההסכם הסתיים, נוצר חלון הזדמנויות פוליטי - "בגלל שיאיר לפיד ויש עתיד הם פרטנרים טבעיים לדון במצב התרבות", אומר גורביץ שמספר כי הוא עצמו הצביע ללפיד. "אמרנו: לא רק המוסדות עצמם, אלא היוצרים, הסופרים, האמנים הפלסטים - כולם חלק מהמאבק. צירפנו את שח"ם ואמ"י כגופים מובילים והאיגודים השונים, הבמאים, והאמנים נתנו לנו גיבוי". כך החל המאבק למען 1% לתרבות.

"הדרישה ל-1% היא המגדלור. זה סימון מטרה", מסביר גורביץ את הרעיון מאחורי הדרישה. "תרבות זה לא רק הכסף שמקבלת האופרה או להקת בת שבע. תרבות היא אחד מהיסודות הכי חשובים של החברה. אבל בישראל מעולם לא התקיים דיון ציבורי מסודר שדן במקומה של התרבות בחברה הישראלית. אם היא חשובה וראויה ליותר, צריך לתמוך בה בצורה משמעותית". הבסיס להתייחסות היא אמנת אונסק"ו. "בדקו שם מה צריכה מדינה כדי לתת כלים ראויים לאמנים שלה".

במו"מ הוצגו לאוצר דו"חות על התרומה של התרבות לכלכלה של המדינה. "הדוחות הללו, שנעשו בהתייעצות עם רואי חשבון ואנשי מקצוע, מוכיחים שחוזר למדינה שקל וחצי על כל שקל שמושקע בתרבות, קודם כל בגלל הפעילות המסחרית-כלכלית סביבה. מה קרה לנווה צדק בזכות סוזן דלל? מה קרה לתל אביב כולה בגלל ההשקעה בתרבות?".

בדיונים העתידיים מקווים אנשי המאבק לדון ברשימת הדרישות שלהם. בין השאר, מלבד הגדלת התמיכה במוסדות ותמיכה ביוצרים העצמאיים, זו כוללת תוכנית שבה סופר או משורר יוכלו ליצור על פני שנה; קרן ליוצרים מבוגרים שאין להם יכולת לפרנס את עצמם; פיתוח מכון ייצוא התרבות; תוספת תמיכה לתרבות מגזרית, חרדית וערבית; פיתוח תוכניות אירוח (רזידנסי) של יוצרים מחו"ל שיפעלו ויצרו בישראל; שיפוצי מבנים ודאגה לרצף של פעילות כאשר תיאטרון נאלץ לצאת אל מחוץ למבנה הבית שלו בשל שיפוץ; סבסוד תרבות לאזרחים ותיקים.

מה טווח הזמן שמובילי המאבק רואים לנגד עיניהם ליישום כל המטרות הנאצלות הללו? גורביץ חושף את הנכונות של מטה המאבק להסתפק גם במחצית הסכום. כלומר, חצי אחוז ולא אחוז שלם. "חצי אחוז זה כשני מיליארד וזו תוספת עצומה למשרד התרבות בהשוואה לסכומים הזעומים כיום. נסכים לכך שהסכומים ייפרשו לאורך שלוש שנים".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ