מוטטו את היכל התרבות: האיחוד המופלא של משינה ואהוד בנאי

בחוץ מערכת בחירות דוחה, ברוטלית ומיותרת, אבל בהופעה המשותפת של "משינה" ואהוד בנאי הכל פרח והלב של העולם נפתח

אבי פיטשון
אבי פיטשון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אהוד ויובל בהיכל התרבות. חיבור בין מזרח ומערב, בין ראש־פינה לפינגווין
אהוד ויובל בהיכל התרבות. חיבור בין מזרח ומערב, בין ראש־פינה לפינגוויןצילום: דודו בכר
אבי פיטשון
אבי פיטשון

קונטקסט מהיר, מינימום חפירות: תמיד אהבתי את משינה. ראיתי אותם בסיבוב ההופעות של האלבום הראשון עם התפאורה של ארובת רידינג, ואת מופע הפרידה בפארק ב–1995. כלומר זה לא שנהייתי "לא פאנק" לעת זקנה.

באשר לאהוד בנאי, ראיתי את מופע הבכורה של "קרוב" בפסטיבל ערד, כשהוא העלה את אביו ז"ל יעקב לספר את האגדה על ג'מלי פורוש, כפי שהופיעה גם באלבומם המשותף "תחת שיח היסמין". להקת הפאנק שלי, אז, עשתה קאבר לשיר הזה ללא שום סיבה מעבר לכך שהוא שיר יפה. וראיתי אותו פעם בהופעה בקדיתא, בלילה בחוץ, עשרות מדורות קטנות מאירות מסביב. ואז עברו 20–25 שנה והנה אנחנו נפגשים שוב, בלוקיישן הפוך באופיו, היכל התרבות.

הבנאים על הבמה. חוסר מנוח יצירתי של אמנים שיכלו לזכות בתשואות עם מחצית מהמאמץ שהשקיעוצילום: דודו בכר

ג'מלי פורוש הוא אחד מהשיאים של ההופעה, והיו שיאים רבים (אם יש לכם כרטיסים הפסיקו לקרוא כעת, יש ספוילרים). משינה עברו כל מיני תלאות בעשור האחרון ונאלצו להתמודד עם לא מעט ביקורת לא עניינית, מה שלא פגם בפופולריות שלהם כהוא זה. הערב הם נראים מבסוטים, נינוחים, חולים אחד לשני על התחת, וככל שההופעה מתקדמת והקהל מאבד את זה יותר ויותר הם עוברים התמרה ממבסוטים לנרגשים בואכה מאושרים.

לאהוד בנאי יש גוף עבודה מלנכולי יותר אבל גם הוא נדבק בהדרגה בשובבות ובשמחה של משינה, משהו שמגיע לשיא בסולו גיטרות משותף שלו ושל שלומי ברכה שבמהלכו הם פוצחים בריקוד חצי־דבקה חצי־סקא זה מול זה בחזית הבמה, בצד הלא נכון של המוניטורים, כמעט נופלים אל הקהל מושיט הזרועות. זה עובד גם לצד השני: הקול ונגינת המפוחית הבודדת של אהוד צובעים את הרפרטואר המשינאי בגוונים כהים ויפים. כל פעם שאהוד שר חלק משיר של משינה וכל פעם שיובל שר חלק משיר של בנאי זה מרים את השירים לגבהים חדשים ומזרים לתוכם רעננות שמוציאה את המופע מטריטוריה של אוסף להיטים — קלאסיים, קנוניים — ומציבה אותם בהווה.

ויותר מזה: בנוסף למשינה ולאהוד בנאי (ולגיל סמטנה) יש עוד הרבה אנשים על הבמה, 12 בסך הכל, שמעניקים לכל שיר פרשנויות ועיבודים חדשים. אין שום מנוחה עצלה ונוסטלגית על זרי הדפנה כשכל שיר ושיר מקבל חיים חדשים ונוכחות בכאן ובעכשיו. תענוג להיות עד לחוסר המנוח היצירתי של אמנים שיכלו לזכות בתשואות עם מחצית מהמאמץ שהשקיעו בלשנות ובלצקת את כל מה שלמדו במהלך השנים לחומרים הנפלאים כשלעצמם.

בדיוק כמו שמדונה אמרה

זה לוקח קצת זמן למופע להתחמם, זה לא קורה מיד. הפתיחה המאופקת של "יוצא לאור" והביצוע הכמעט שליו ל"להתראות נעורים" נותנים רושם ראשוני כאילו המופע נתפר לסיטואציה המעונבת והמיושבת של ההיכל. אבל הרושם הראשוני מתחלף מהר מאוד בהנאה הצרופה מהדרך שבה שירים של אהוד מקבלים טיפול משינאי ולהיפך, ובהתפעלות מכמה טוב שני הצדדים עושים זה לחומרים של זה.

"ערבב את הטיח" מעורר הרהורי דיכאון על כמה שזה נהיה יותר אמיץ ורדיקלי לשיר היום שיר שמדבר על פלסטינים כבני אנוש במציאות כה מקוטבת ואלימה. “עגל הזהב" מעורר געגוע למכת התוף החדה של ז'אן־ז'אק גולדברג ז"ל, אבל למרות זאת הוא מרטיט כתמיד. המופע מכה על הברזל החם ומעביר הילוך עם ביצועים סוחטי־דמעות ל"למה לי פוליטיקה עכשיו", “הכוכבים דולקים על אש קטנה" ו"זמנך עבר" בזה אחר זה, כשהאחרון שבהם, השיר עם אחד הטקסטים הטובים והפסיכדליים ביותר בתולדות הפזמון העברי, מקבל עיבוי בצורת פאוזת קלידים הזויה וסיום בומבסטי בצורת סולו של שלוש גיטרות.

ואז "רחוב האגס אחד", שיא הערב אם חייבים לבחור אחד. פינק פלויד של שוק מחנה יהודה. כשמתחילה החטיבה האחרונה של השיר האפי, הקטע של הפיוט הישן מבית אבא שפירק אותי לחתיכות מאז ולתמיד בלי שום קשר למרחק שלי מהפולקלור הזה (לא כזה רחוק — אני זוכר את ההטעמה הספרדית היפה של סבי הסלוניקאי ז"ל כשהיה שר את ההגדה), עולה לבמה גברי בנאי ומצטרף, ואפשר לראות, עם ובלי העזרה של מסכי הווידיאו, שהוא על סף דמעות. הקול שלו רועד ומתייצב כשאהוד שר איתו. השיר מסתיים והקהל נעמד על הרגליים.

עם גברי, ב"רחוב האגס 1". לחוש את הדמעותצילום: דודו בכר

גברי מבצע שיר של יוסי בנאי ז"ל שאהוד הלחין, “בין זיכרון יוסף לשכונת הפחים" ואז את "זאת שמעל לכל המצופה" של הגשש ואז יורד, אבל אווירת הטברנה ממשיכה עם "פרצוף של צועני" של ג'ורג' מוסטקי, שתורגם על ידי נסים אלוני ז"ל ובוצע גם כן בזמנו על ידי יוסי בנאי. הבמה מלאה בענקים חיים ובענקים שכבר אינם בינינו. החיבור בין אהוד ומשינה הוא גם חיבור בין מזרח ומערב, בין ראש־פינה לפינגווין, ומפליא כמה החיבור אורגני והגיוני וזורם ומאחד את כולם יחד בדיוק כמו שמדונה אמרה על מוזיקה. שוב זה מרומם נפש ומעציב כאחד כשנזכרים בישראליות המשוסעת, המוסתת, שמחוץ לאולם ומחוץ לרגע הזה.

יש עוד 7000 שיאים. כל שיר מ"קרוב" ממוטט את האולם. אהוד בנאי מבצע קאבר שקט, מדהים, ל"את באה לבקר" ומשינה משיבים בקאבר ל"בלוז כנעני" שנשמע כאילו תמיד היה שלהם. “אהובתי" הוא שיר מספר 20 הערב והקהל שוב נעמד על רגליו ולא מתיישב חזרה יותר. לפני ההדרנים מסיימים עם "אין מקום אחר" כשבמקום מעבר הטראנסים שמשינה תמיד מוסיפים לו באמצע, מושתל שם "אידישא רסטאמן". ואז ארבעה הדרנים: “היום", “רכבת לילה לקהיר" (אהוד נותן ב"גילה גילה בוצ'ה בודי" בהטעמה בוליוודית מצחיקה, שמדגישה את השחרור והשמחה על הבמה), “אסתר" ו"תחזור תחזור". בחוץ מערכת בחירות דוחה, ברוטלית, מבחילה ומיותרת, אבל הלילה הכל פרח והלב של העולם נפתח. אם לא יוצא אלבום של ההופעה הזאת אני אתעצבן.

משינה ואהוד בנאי, “נפגשים בסיבוב", היכל התרבות בת"א, 17.2

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

"מערבולת"

למרות שהסוף ברור מראש, הסרט הזה הוא כמו פטיש על הראש

לואיס המילטון

מרצדס ייצרה מכונית ש"קופצת כמו קנגורו". גם המילטון סובל

מדפי ממתקים בסופר

כיף כף מטורקיה ופתי בר מפולין: החברות שמוכרות כחול לבן מחו"ל

אלי מזרחי, קפה מזרחי. העסק נפתח בשיא תקופת הפיגועים בעיר

אלי מזרחי, האיש ששינה את שוק מחנה יהודה, מת בגיל 71

מתוך תחקיר CNN. האמת מגיעה לאבו עאקלה

אני מאוד רוצה לדעת אם המדינה שלי רצחה עיתונאית. אתם לא?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"