פמיניזם, מסורת ואוכל מצוין: סיור רמדאן באום אל-פחם

חרף התשתיות המוזנחות, ברחובות אום אל־פחם המקושטים ניתן לחוש בקלות את החג המוסלמי. עמותה ערבית־יהודית מקיימת במקום סיורים, והתושבים, שפותחים את ביתם לארוחת שבירת הצום, מספרים איך מארחים גם בימים של מתיחות

רחובות אום אל-פחם. "כשהלילות הופכים לימים, והימים ללילות"
רחובות אום אל-פחם. "כשהלילות הופכים לימים, והימים ללילות"צילום: מגד גוזני
נטע אחיטוב
נטע אחיטוב
נטע אחיטוב
נטע אחיטוב

18:00, כשעתיים לפני שעת שבירת הצום

הסיור באום אל־פחם מתחיל במסגד שכונתי קטן בשכונת אל-מועלקה ("התלויה", על שום מיקומה בין שתי גבעות משל היתה תלויה ביניהן). המסגד אינטימי וחמים, קרני שמש של שעות דמדומים נכנסות מהחלונות ויוצרות צלליות של עלים מרצדים על השטיח הכתמתם. שירין מחאג'נה (40), מורת דרך ודוקטורנטית לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה, תושבת אום אל־פחם, מסבירה על מקור חג הרמדאן והמסורות הקשורות בו.

הרמדאן — אחד מחמשת עמודי האסלאם, אותן חמש מצוות מרכזיות שמוסלמים נדרשים למלא — חל בחודש התשיעי בשנה המוסלמית ונמשך 30 יום, במהלכם המאמינים נמנעים מאוכל, שתייה ועישון — "כל דבר שקשור ללשון" — מזריחת השמש ועד שקיעתה. על פי האמונה, זה החודש שבו נשלח ספר הקוראן אל המוסלמים כדי להדריך אותם בדרכם אל הגאולה, ועל כן הוא מוקדש עד כמה שאפשר להעמקת האמונה ולקירוב משפחתי. נוסף לחמש התפילות היומיות הקבועות באסלאם, ברמדאן נוספת עוד תפילה הנקראת תאראוויח ("תפילת הלילה"), את הצום שוברים בארוחת איפטר בסביבות השעה שמונה בערב ולאחריה הולכים לבקר קרובי משפחה.

חנות ממתקים באום אל-פחםצילום: מגד גוזני

"מסתכלים עלינו כאילו אנחנו משוגעים. לא מפסיקים לשאול אותי על הקושי", אומרת מחאג'נה, "כן, חם וקשה, אבל זו המטרה. הרמדאן מלמד אותנו סבלנות, צניעות וגם טוב מבחינה בריאותית. בקוראן כתוב 'צומו, הבריאו'".

בשבוע שעבר קבעה שרת האינטגרציה של דנמרק שזה מסוכן שמוסלמים שצמים ברמדאן עובדים, כמו למשל נהגי אוטובוס שעובדים מבלי ששתו ואכלו ומסכנים כך את הנוסעים. מה דעתך?

הכנת פיתה על טאבון. ברמדאן מסעדות מקימות דוכנים על שפת הכביש צילום: מגד גוזני

"קודם כל חשוב להבהיר שאנשים שלא יכולים לצום, רשאים לא לצום. אפשר 'להשלים' את הימים בהם לא צמים לפני בוא הרמדאן הבא. כלומר, יש 11 חודשים לצום יום פה, יום שם, לפי היכולת. וגם אנשים חולים לא צריכים לצום, לא ברמדאן ולא אחרי הרמדאן, ויכולים במקום זה להוציא כופר, 'כאפרה' בערבית, שהם 15 שקל בעבור כל יום בו לא צמים. 15 כפול 30 יום זה 450 שקל, סכום שמעניקים לאנשים עניים, או באופן ישיר או דרך עמותה שאחראית על חלוקת מזון לעניים. באום אל־פחם, למשל, יש עמותה שנקראת 'שמירת הטוב' והם עושים בדיוק את זה — מקבלים את הכופר ומסייעים באמצעותו לנזקקים. יש פסוק בקוראן שאומר 'לא לזרוק את עצמנו על משהו רע'. כל אחד מכיר את עצמו הכי טוב. אם את מרגישה שאת לא יכולה לצום, או שזה יהיה לא אחראי מצדך, אל תזרקי את עצמך למשהו רע".

שעה לפני שעת שבירת הצום

הרחוב הראשי של אום אל־פחם. זו העיר הערבית הגדולה בישראל עם 60 אלף תושבים. היא שוכנת בוואדי ערה ומדורגת 2 מתוך 10 בסולם הסוציו־אקונומי. הרחובות מוזנחים יחסית ליישובים יהודיים ומדרכות כמעט שאין, אבל אווירה חגיגית שורה במרחב ועל העוברים ושבים. אורות צבעוניים תלויים מסביב וכולם מברכים זה את זה בברכת רמדאן כארים ("רמדאן מבורך").

בימים כתיקונם המסעדות ברחוב הראשי מגישות אוכל לשולחנות כמקובל במסעדות, ברמדאן הן מקימות דוכנים על שפת הכביש ומציעות את מרכולתן לרכישה הביתה. במסעדת "מפגש הדקה" עמלים ארבעה טבחים על הברביקיו וחמישי מוכר ללקוחות הרבים קופסאות על גבי קופסאות של חומוס, סלטים, קובה ושאר מאכלים ארוזים. מחאג'נה מסבירה שברמדאן המשפחה המורחבת אוכלת בדרך כלל ביחד וקשה לבשל כל ערב במשך 30 יום לכל כך הרבה אנשים, אז האפשרות לקנות אוכל מוכן מקלה מאוד.

לפתע חולף על פנינו מיניבוס של חברת התחבורה הציבורית "קווים". מחאג'נה נרגשת כי תחבורה ציבורית באום אל־פחם היא עניין נדיר וחדש. היא מסבירה שהיעדר התחבורה הציבורית מקשה בעיקר על נשים. "באום אל־פחם יש יותר נשים משכילות מגברים, אבל אין להן אפשרות לצאת לעבוד במקום רחוק בגלל שאין תחבורה ציבורית. הגבר נוסע באוטו והאשה נאלצת להישאר בבית, לא לעבוד ולא לתרום לכלכלת הבית ולמימוש העצמי שלה". אחרי לחץ מצד התושבים, התחילה החברה להפעיל שני קווים, והתושבים מקווים שזו רק הסנונית הראשונה.

הרחוב פקוק כי כולם נוסעים לארוחות איפטר השונות, או עושים קניות אחרונות, ונראים בו בעיקר גברים, כי מרבית הנשים שוקדות בשעה זו על הסירים. ובכל זאת מחאג'נה מכנה את הרמדאן "חג פמיניסטי". אני תוהה איך חג שמקבע נשים למטבח מצטייר בעיניה כפמיניסטי, והיא מסבירה שזה חג בו הגברים נדרשים להעניק מתנות לנשות המשפחה. "זה חג עם הרבה מאוד הוצאות, כי בכל ערב הגברים הולכים לאחיות שלהם ונותנים להן מתנות, בדרך כלל כסף. בעיד אל פיטר — החג שמסיים את חודש הרמדאן — הגברים שוב נותנים לכל האחיות כסף, הפעם לכולן בבת אחת".

אום אל-פחם במהלך חג הרמדאןצילום: מגד גוזני

עשר דקות לפני שבירת הצום

המכונית מתפתלת בעליות בלתי סבירות, שמשלבות שיפוע לא הגיוני עם סיבובים חדים. בסוף אנחנו מגיעות אל תצפית מרהיבה על אום אל־פחם. הבנייה הערבית הצפופה עם גבב הסמטאות, צריחי המסגדים ואורות הרמדאן הצבעוניים יוצרים מראה מרהיב. מתוך הרמקולים של המסגדים נשמעת התפילה הנוספת של הרמדאן ולאחריה קריאת המואזין המוכרת.

כאן אנחנו פוגשות את טל רז (52), תושבת היישוב היהודי הסמוך קציר, מורת דרך ויועצת תיירות חברתית, שיזמה את הקמת עמותת "מרבד ירוק" ואת סיורי הרמדאן לפני 12 שנה. לפני שהיא מתחילה לספר איך הכל התחיל אנחנו מדליקות זיקוקים מעל שמי העיר כדי לחגוג את סופו של יום הצום השישי. "כמורת דרך, במשך שנים הייתי מדריכה טיולים בכל הארץ פרט לוואדי ערה", מספרת רז, "בשלב מסוים הרגשתי שאני חייבת להתמקד בהדרכת טיולים באזור בו אני גרה. חברתי לתושבים ערבים ויהודים וביחד הקמנו את עמותת 'מרבד ירוק ואדי ערה', עמותה ערבית־יהודית, ששמה לה למטרה לקדם את התיירות באזור, לפתח קשרים בין הקהילות, להעניק פרנסה לתושבים ולמתג את ואדי ערה כאזור שנכנסים אליו, לא רק עוברים דרכו".

העמותה עורכת טיולים מגוונים באזור במשך כל ימות השנה, כשהטיולים הפופולריים ביותר הם "לילות רמדאן", סיור שנערך באופן דומה למה שמתואר כאן. "כשעשינו סיעור מוחות ראשוני איך להביא אנשים לאזור, זה היה בדיוק לפני הרמדאן", נזכרת רז, "אז החלטנו לנגן על העניין התרבותי־קולינרי. אנשים נוסעים לקצה העולם כדי לראות ולטעום דברים כאלה, והנה כאן יש להם את זה מתחת לאף. בהתחלה צחקו עלינו, אמרו 'אין סיכוי שיהודים יבואו לאום אל־פחם בלילה'. התחלנו עם שליחת מייל למכרים שלנו, בו הצענו שלושה תאריכים לסיור רמדאן באום אל-פחם. מתוך שלוש האפשרויות יצאו שבעה טיולים ומשם זה הלך וגדל".

שירין מחאג'נה (שמאל) וטל רז (ימין). "אחת מהמטרות שלנו היא העצמה נשית"צילום: מגד גוזני

כיום מטיילים בכל שנה במהלך חודש רמדאן כאלף איש בוואדי ערה. אליהם מתווספות עוד קבוצות מטיילים רבות גם ביישובים ערבים אחרים בישראל. בימים שאינם ימי רמדאן מארגנת עמותת "מרבד ירוק" טיולים מגוונים אחרים, שמשלבים בין טבע, אנשים ואקטואליה, כשהמינונים נקבעים לפי רצונה של הקבוצה המטיילת, ויש גם טיולים כשרים. לפני כמה שנים "מרבד ירוק" ועמותת "סיכוי" היהודית־ערבית, שמקדמת שוויון ושותפות אזרחיים, הקימו יחד את פורום "דרכים שלובות", שמקיים שותפויות ערביות־יהודיות בתחום התיירות ברחבי הארץ ומבקש לקרב בין שתי האוכלוסיות באמצעות טיולים, גם במהלך הרמדאן וגם בשאר ימות השנה.

רבע שעה אחרי שעת שבירת הצום

אחרי עוד נסיעה נחשית ברחובות העיר הצרים, אנחנו מגיעים לבית של מנאל ומחמוד כראמן ושלושת ילדיהם, בני 23, 19 ו–13. הבת הבכורה נמצאת בימים אלה בגרמניה, שם היא לומדת רפואה. גם היא מקיימת את מצוות הרמדאן, אבל מתארת קושי גדול להתרכז בלימודים. בן ה–19 לומד רוקחות בירושלים והוא דווקא מוצא שפחות קשה לו להתרכז בלימודים. מאחר שהגענו באיחור אחרי שעת שבירת הצום, בני הבית כבר התחילו לאכול. השולחן צבעוני ומעורר תיאבון. מאכלים שופעים מוגשים בכלים יפים. מנאל היא שפית, שלמדה בישול בתדמור, מציעה קייטרינג לאירועים ומעבירה סדנאות בישול פלסטיני לכל המעוניין. היא לא מתרגשת מהנפשות הטבעוניות שהגיעו אליה ומפרידה בין מה שיש בו בשר וגבינות לבין מה שנעדר אותן.

אנחנו פותחים את הסעודה בכוס מים ולאחריה מרק עדשים כתומות עמוס תבלינים מעוררים. אחר כך מגיעה מקלובה צמחונית, אורז עם ירקות שמוגש הפוך כעוגה (פירוש המילה "מקלובה" בערבית הוא הפוכה); עלי גפן וקישואים ממולאים באורז; פריקי, שזו חיטה מעושנת, עם צנוברים; סלט ירקות קצוץ דק עם כרוב ומעל הכל בוזקים מלוחייה, צמח עונתי מריר ורירי, שיוצר רוטב סמיך ומרענן. על השולחן מונח קנקן עם מיץ תמרהינדי האופייני לרמדאן. מה שלא נאכל מפאת טבעונות הם מאפים ממולאים בגבינה או בבשר וגרסה בשרית של המקלובה.

מחמוד, אתה הולך לבקר את אחותך הערב ולהביא לה מתנה או כסף?

מנאל ומחמוד כראמן. ""אין דבר שיותר משמח אותנו מלהעניק לאנשים חשדנים חוויה חיובית"צילום: מגד גוזני

מנאל: "אחותו??? יש לו תשע!".

מחמוד: "בכל ערב אני הולך לאחות אחרת ובסוף החודש מביא מתנות לכל האחיות בבת אחת".

כמה כסף מקובל לתת?

מחמוד: "מאתיים שקל זה בדרך כלל הרף התחתון".

מחמוד הוא רוקח, שבבעלותו בית מרקחת במרכז העיר. הוא מספר שהעסקים הכי טובים מתקיימים בחודש הרמדאן בשעות שאחרי שבירת הצום. אנשים קונים בעיקר תרופות נגד כאבי ראש וכאבי בטן ובית המרקחת פתוח לפחות עד חצות בחודש הזה. בני הזוג רגילים לארח יהודים בארוחות איפטר, מאחר שקבוצות רבות מגיעות אליהם הביתה במסגרת סיורי הרמדאן. "אני אוהבת שאנשים באים ואוכלים את האוכל המסורתי שלנו ולומדים להכיר אותנו", אומרת מנאל ומחמוד מוסיף "אין דבר שיותר משמח אותנו מלהעניק לאנשים חשדנים חוויה חיובית".

שעה אחרי שעת שבירת הצום

אחרי שכולם שבעו, הבת הצעירה, רמה, מגישה לכולם קפה והקינוחים עולים ובאים אל השולחן. קודם כל מגיע קטאייף, הממתק הרשמי של החג, שמורכב מבצק דמוי פנקייק ובתוכו או שברי אגוזים וסירופ סוכר או גבינה מתוקה. בהמשך יגיע גם אבטיח, אחד הפירות הפופולריים בתקופת הרמדאן, לצד תמרים. ארוחת הבוקר, לפני זריחת השמש ותחילת יום הצום, גם היא גדולה ודשנה אבל מורכבת בעיקר ממתוקים. נהוג לשתות בה גם כוס מים, שריבוע לדר (רצועת פרי) שהה בה כל הלילה. זה נותן תחושת שובע ומקל על הצום.

מנאל כרמאן בארוחת איפטר. שפית, שלמדה בישול בתדמור, מציעה קייטרינג לאירועים ומעבירה סדנאות בישול פלסטיניותצילום: מגד גוזני

"יש באום אל־פחם מסעדות טובות והיה לנו הרבה יותר פשוט לארח בהן קבוצות לארוחת איפטר", מציינת רז, "אבל אחת מהמטרות שלנו היא העצמה נשית על ידי הגדלת מקורות הפרנסה שלהן (הנשים המארחות את הקבוצות מקבלות תשלום על כך, נ"א), כי אנחנו מאמינות שתיירות צריכה לפתח מנוע לפיתוח כלכלי מקומי". מחאג'נה ממהרת להוסיף שמדובר גם בהכרת אנשים, לא רק כמלצרים שמגישים אוכל, אלא ממש כניסה לבתים שלהם כאמצעי "לשבירת מחסומים וקירוב לבבות".

היום עם כל הציניות, זה לא נראה לכן לוקה באוריינטליזם, תפיסה אקזוטית ומתנשאת של המערב כלפי האסלאם? אתן בטוחות שזה גורם לקירוב לבבות?

קטאייף, הממתק הרשמי של החגצילום: מגד גוזני

רז: "יכול להיות שהם באים בגלל אוריינטליזם, אבל זה לא משנה לנו, כי ברגע שהם כאן ונפגשים עם אנשים באופן בלתי אמצעי, זה כבר עושה שינוי. ההבנה הכי חזקה מכל הפעילות שלי כאן היא שאף פעם לא נסכים עם כולם על הכל, אבל אם נכבד אחד את השני ונשאף לחיות יחד, זה כבר יקדם אותנו".

הכנת סעודת איפטר באום אל-פחםצילום: מגד גוזני
קינוחי רמדאן: קטאייף, אבטיח ומתוקים נוספיםצילום: מגד גוזני

מחאג'נה: "אנחנו לא מתעלמים מהקונפליקטים, אלא מנסים למצוא את הדברים המשותפים ולקדם אותם על פני הוויכוח 'מי צודק'. אם כל אחד יתחיל לדבר על הבעיות והמצוקות שלו — כי מצוקה יש, תאמיני לי — אז לא נצא מזה ולעולם לא נגיע לנקודת מפגש בין שתי הקהילות".

שמעתן אמירות קשות ממטיילים, או שהתפתחו ויכוחים לא נעימים בין המטיילים למארחים?

רז: "הרבה מטיילים רואים בתים גדולים בערים ערביות ואומרים 'טוב, הם לא משלמים ארנונה ובונים לא חוקי, לכן יש להם בתים גדולים', או 'כולם עשירים כאן, אז מה הם בוכים?'. מבחינתי, האמירות האלה הן הזדמנות להאיר את נושא מצוקת הבנייה ברחוב הערבי, שמובילה לבנייה לא חוקית. אלה לא טיולים שנועדו להראות איזה מסכנים הערבים, אלא גם את הדברים הטובים וגם את הרעים. השיח על ערבים ויהודים בישראל עוסק בדרך כלל בשאלות הרות גורל, והסיורים שלנו מבקשים לשים את זה בצד ולהראות דווקא את היומיום".

מחאג'נה: "אומרים לי בטיולים 'תגידו תודה שאתם לא גרים באחת ממדינות ערב, מצבכם הרבה יותר טוב', או 'תגידו תודה שאתם מקבלים ביטוח לאומי'. על אמירות כאלה אני עונה שלא צריך לשים אותנו במצב של השוואה, כי לנו יש את המצוקות שלנו ולערבים במדינות ערב יש את המצוקות שלהם. אני גם משתדלת לתת דוגמאות אישיות על דברים שקרו לי או לבני משפחתי. אני מספרת על מקרים שאני עברתי, שמצביעים על כך שאין שוויון בין יהודים וערבים בישראל. אני מתארת את האופן שבו מתייחסים אליי באופן שונה מאיך שמתייחסים אליך".

זה היה שבוע נוראי מבחינת מערכת היחסים של ערביי ישראל ומדינת ישראל. ההפגנות בחיפה והטענות של ג'עפר פרח ששוטרים שברו לו את הברך. איך מארחים יהודים בשבוע כזה?

מחאג'נה: "זו תקופה קשה מבחינתנו, כערבים פלסטינים בתוך מדינת ישראל. יום הנכבה, העברת השגרירות האמריקאית לירושלים, תחילת הרמדאן הקדוש, ההפגנות בחיפה וכל מה שקורה בעזה. אני מוצאת את עצמי במקום מורכב וקשה, כשמשהו כבד מאוד יושב עליי. אבל גם בפני הקבוצות אני לא מסתירה את הזהות הפלסטינית שלי, על כל המשתמע ממנה, אלא מנסה בתוכה למצוא את הדברים המשותפים, את אלה שיכולים לקדם אותנו".

שעתיים אחרי שעת שבירת הצום

אנחנו נפרדים ממשפחת כראמן המארחת בחיבוקים חמים ויוצאים שוב אל רחובות אום אל־פחם. המשפט "הלילות הופכים לימים והימים ללילות", שמוסלמים מתארים באמצעותו את מה שהם מכנים "קסם הרמדאן", הופך למוחשי. הרחוב מלא במשפחות שעורכות קניות, מסתפרות במספרות, או הולכות בלבוש חגיגי ממקום למקום. ילדים משחקים בכדור ברחובות המבולגנים של העיר וחבורות צעירים שותה קפה בבית קפה פופולרי במיוחד. הכל מואר באורות רמדאן קטנים ובאורות נאון בוהקים. קל לשכוח שהשעה כמעט חצות. התכונה החגיגית והשוקקת הזאת בשעה לא שגרתית מזכירה את האווירה בערב יום חול בבני ברק, גם שם כולם הולכים ממקום למקום על ילדיהם וקשישיהם באווירה קהילתית פמיליארית. זה מעורר מחשבה על הדמיון בין חברות מסורתיות, יהיה זה אלוהים או אללה שמכוון את פעולותיהם.

כתבות מומלצות

ליד בית הספר רוב בטקסס, היום

גם הטבח בטקסס לא ישנה את עמדת השופטים השמרנים בעליון בארה"ב

Hand drawn pregnant woman belly, Vector sketch isolated on white background, Line art illustration

בניגוד לכל מה שדמיינתי, יש לי ילד אחד חי וכך זה יישאר

ביידן עם ראש ממשלת יפן, השבוע בטוקיו

שני אירועים דרמטיים קרו בטוקיו. העולם התרכז במה שפחות חשוב

מסעדת קוקו תאי

זו לא באמת מסעדה. זה מקום בחוף הים שבו מופיעים כוכבי ריאליטי

זירת הפיגוע ברחוב דיזינגוף בתל אביב, בתחילת אפריל

חברת מטא סירבה לחסום דף פייסבוק שביהמ"ש קבע כי הסית לטרור

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"