40 שנה למלחמת יום הכיפורים |

טראומת המלחמה כבניין ספרותי רב קומות

מדוע הספרות הישראלית שבחנה את המלחמה מתעוררת רק בשנים האחרונות? גדעון אביטל אפשטיין, מחבר הספר “1973, הקרב על הזיכרון”, מצביע על רצף הטראומות שמוביל לחווה הסינית

מיה סלע
מיה סלע
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מיה סלע
מיה סלע

“הפגנת המונים שקטה”, כך מתאר ד”ר גדעון אביטל אפשטיין את מכלול הטקסטים - בשירה, בסיפורת, בקולנוע, בטלווזיה, במוספי הזיכרון ובסיפורי הלוחמים - הניצבים במאבק על נראטיב התהילה של מלחמת יום הכיפורים, ומצביעים על הזוועה כחוויה המנצחת של המלחמה.

באופן מפתיע או לא, נראה שלא הרבה כאלה נכתבו בשנים הראשונות אחרי המלחמה; אפשר לציין את “המאהב” של א.ב יהושע, “הר הטועים” מאת יהודית הנדל, “היקיצה הגדולה” של בני ברבש, צמד הסיפורים הקצרים “שמונה עשר חודשים” מאת יצחק בן נר, וספר הילדים של תרצה אתר “מלחמה זה דבר בוכה” - “וזהו פחות או יותר”, אומר אביטל אפשטיין. “לתוכנית הלימודים המלחמה נכנסה רק לפני כ-14 שנה. כל חמש או עשר שנים יש בטלוויזיה משדרים מיוחדים לציון המלחמה, העיתונים היומיים מפרסמים מוספי זיכרון וכך זה נגמר”.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ