איך נהפכו ילדות-פרחים לשותפותיו לרצח של צ'ארלס מנסון?

עד היום לא יוּשב הפער בין המראה התמים של ילדות־פרחים, שאיפיין את חברות הכנופיה של צ'ארלס מנסון, לבין מעשיהן. כעת, שני ספרים, סרט וסדרה חדשים מנסים לפענח את התעלומה של הנשים הצעירות שהצטרפו ל"משפחה" הרצחנית ששמה קץ לאשליית הסיקסטיז

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מימין: לסלי ואן הוטן, פטרישיה קרנווינקל וסוזן אטקינס בבית המשפט, 1970.
מימין: לסלי ואן הוטן, פטרישיה קרנווינקל וסוזן אטקינס בבית המשפט, 1970צילום: George Brich / AP

אולי היו אלה התמונות. עשרות תצלומים הנציחו את שלוש הנשים בדרכן אל אולם בית המשפט, ונדמה היה שהפער בין המצולמות למעשים לא יכול היה להיות גדול יותר. השלוש, נשים צעירות מאוד, קרנו נעורים באופן שאין הולם ממנו לייצג את הסיקסטיז בקליפורניה. לבית המשפט הופיעו תמיד יחד, לבושות שמלות מיני החושפות רגליים ארוכות בכפכפי אצבע שטוחים, שיערן הארוך, הפרוע, משוחרר, מנוגד כל כך למגדלי התסרוקת העשויים של השוטרות שהובילו אותן. הן תועדו מחייכות, ארשת מבודחת על פניהן, לפעמים צולמו אוחזות ידיים ושרות. מעלליהן, שנפרשו באולם בית המשפט ודוּוחו להמונים שקראו בעיתון והתחלחלו, לעומת המראה שלהן, יצרו דיסוננס שאי אפשר היה ליישב. גם כיום, כמעט 50 שנה אחר כך, זו נראית כחידה בלתי ניתנת לפיצוח: מדוע עשו נערות־הפרחים החייכניות ההן את מה שעשו? האם זה היה ביטוי מופרע לרוע טהור? למרות הזוועה, במשך עשרות שנים הופנה הזרקור מהן והלאה. אולי בזכות התמונות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ