שנתיים לכהונת מירי רגב: מה באמת עשתה שרת התרבות

שנתיים חלפו מאז מונתה מירי רגב לשרת התרבות, שבהן נהפכה לדמות הכי מסעירה שכיהנה בתפקיד. התבטאויותיה הרבות טילטלו את מוסדות התרבות המקומיים ולא פעם חוללו סערות ציבוריות — אבל האם הן גובו במעשים? פרויקט מיוחד

כתבי "גלריה"
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
השרה רגב
כתבי "גלריה"

שנתיים בדיוק חלפו ממינויה של מירי רגב לשרת התרבות והספורט. כניסתה לתפקיד היתה חלקה פחות מזו של קודמיה וקודמותיה, ולוותה בתקוות אמיתיות לשינוי — לצד חששות רבים. "בעולם התרבות אנשים קפוצי תחת, צבועים, תככנים, כפויי טובה. לא היה בא לי לעבוד בשביל כפויי טובה, אבל זה כנראה השיעור שהקדוש ברוך הוא קבע לי", אמרה זמן קצר לאחר כניסתה למשרד למגזין "את". "המאבק הראשון שלי יהיה על הגדלת תקציב התרבות, ואני אומרת 'בשביל מי אני הולכת לעבוד?' אבל זה כנראה השיעור, לעבוד בשביל אנשים שלא אוהבים אותי".

במגוון התחומים שעליהם היא אמונה, פעלה מירי רגב בשנתיים האחרונות בהתאם לדרך שהביאה אותה לעמדה בכירה בפוליטיקה הישראלית: קידום אג'נדה ימנית־לאומית, התייחסות נרחבת — גם בעיקר מילולית — לפריפריה הגיאוגרפית והחברתית, וקריצה מתמדת לאלקטורט שלה. אג'נדה זו יצרה לא פעם חיכוכים עם האליטה התרבותית המקומית. בראיון ל"הארץ" באוקטובר האחרון ניסתה השרה ליישר את ההדורים: "אני רוצה לומר לאנשי התרבות: תרגיעו. עולם התרבות חשוב לי לא פחות מאשר הוא חשוב לכם. אפילו יותר, כי לי יש גם את האחריות להביא כסף", אמרה. "לכם יש את האחריות להופיע ולהיות מוכשרים. לא צריך להיבהל מזה ששמים דברים על השולחן. צריך לדבר, לראות איפה הבעיות, איך פותרים אותן. כולם ייהנו מהמאבק שאני עושה".

איור של רגב
צילום: ליאו אטלמן

לזכות רגב אכן ניתן לזקוף הישגים כלכליים כהגדלת תקציב התרבות. תקציב מינהל התרבות, לדוגמה, עלה מ–466 מיליון שקלים ב–2010 ל–896 מיליון שקלים השנה ומתוכנן לגדול ל–946 מיליון בשנה הבאה. בהצעת התקציב שפירסם משרד האוצר צוין כי לאור מקורות התקציב העומדים לרשות משרד התרבות השנה ובשנה הבאה, הגידול צפוי להימשך.

לצד הגידול בתקציב בולטת בכהונת רגב מגמה חדשה: העברת כספים ישירה ממשרד התרבות לרשויות המקומיות לצורך אירועים ייעודיים. כך פועלת תקנת סל התרבות העירוני (סל"ע), שהועברה במהלך מזורז במועצה הישראלית לתרבות ולאמנות, תוקצבה בסכום עתק של 50 מיליון שקלים בשנה ונועדה לממן לרשויות פסטיבלי תרבות לפי קריטריונים שהמשרד קבע. 

דפוס פעולה נוסף הוא הפקת אירועי תרבות ברשויות על ידי המשרד, כדוגמת "לא לדאוגוסט" או פסטיבל המוזיקה "כתר המזרח" ב–2016 בטבריה, שכפי שחשף תחקיר "הארץ" תוקצב על ידי המשרד בסכום חריג של 1.6 מיליון שקלים. לצד החופש היחסי שניתן לרשויות לבחור את האירועים המתאימים להן, בין השאר לפי יכולותיהן הכלכליות, מגמות אלה עשויות לפתוח צוהר לקידום אינטרסים פוליטיים של גורמים במשרד התרבות.

פחות משלושה חודשים לאחר מינויה, הבהירו לרגב המשנות ליועמ"ש, עורכות הדין אורית קורן ודינה זילבר, כי לא תוכל להתנות את העברת כספי התמיכה ממשרדה בתכני היצירות שעולות במוסדות התרבות השונים. מהלך שכזה, כך הובהר, עשוי לפגוע בחופש הביטוי. ואולם, כמעט כל כהונתה של רגב רצופה בניסיונות התערבות באירועי תרבות וביצירות שלדעתה "חתרו נגד ישראל" או "פגעו בסמלי המדינה ובדימויה". 

אינפו רגב

הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא ניסיונה לעגן את המונח "חופש המימון" — להבדיל מ"חופש הביטוי" — בהצעת חוק "נאמנות בתרבות". הצעה זו מעבירה ממשרד האוצר למשרד התרבות את הסמכות לשלול כספי תמיכה ממוסדות תרבות בהתאם לסיבות שנקבעו ב"חוק הנכבה" (כגון שלילת קיומה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית, הסתה לגזענות, לאלימות ולטרור, השחתה או ביזוי דגל המדינה או סמל המדינה). מאז שהציגה רגב את ההצעה בוועדת החינוך והתרבות של הכנסת בינואר 2016 היא לא קודמה כלל, בין השאר בשל התנגדות שר האוצר משה כחלון למהלך. בסוף חודש מארס האחרון אמרה רגב כי בכוונתה לקדם את החוק אחרי החגים.  

אינפו רגב

בקולנוע, בתיאטרון וגם בספרות הקימה רגב לא מעט ועדות, אך רק שתיים מהן הגישו לה את המלצותיהן. ככל הידוע, כמה מהוועדות האחרות מוסיפות לפעול בגלוי או תחת מעטה חשאיות. בשלושת התחומים הללו וכן בתחום הספורט, השמיעה השרה לא מעט הבטחות במשך התקופה. אילו מהן התגשמו ואילו נותרו על הנייר? האם הצליחה להשיג אחיזה גם בעולם התקשורת ומה היתה השפעתה על היצירה בישראל? התשובות, כפי שהן נגלות בעמודים הבאים, מתגבשות למסקנה אחת: בתום שנתיים בלבד בתפקיד שרת התרבות והספורט, רגב כבר השאירה את חותמה. (יאיר אשכנזי)

קולנוע: לנער את המערכת | נירית אנדרמן

הדמייה של הביתן הישראלי בפסטיבל קאן הקרוב. הדעות בענף חלוקות באשר ליעילותו
הדמייה של הביתן הישראלי בפסטיבל קאן הקרוב. הדעות בענף חלוקות באשר ליעילותוצילום: הפקה:טרגט מרקט / ע

מירי רגב הספיקה לחולל לא מעט מהומות בענף הקולנוע בתקופת כהונתה. זה התחיל באיום לפגוע בתקציבו של פסטיבל ירושלים אם יקרין סרט הקשור ביגאל עמיר (הסרט הוקרן מחוץ לפסטיבל והאיום הוסר), נמשך באיום לשלול תקציב מסינמטק תל אביב אם יקיים את פסטיבל "48 מ"מ", המוכר גם כפסטיבל סרטי הנכבה (ועדה שמינתה החליטה בסופו של דבר כי התכנים אינם עוברים על החוק), והגיע לשיא בטקס פרסי אופיר האחרון שבו יצאה מהאולם במחאה על קטע אמנותי שכלל ציטוט משירו של מחמוד דרוויש ולאחר מכן ניהלה מופע מביך של התנגחויות קולניות עם הקהל מעל הבמה.

למחרת טקס פרסי אופיר, שהתקיים בספטמבר האחרון, כינסה השרה מסיבת עיתונאים בהולה ובה בישרה על כוונתה להקים ועדה שתבוא חשבון בשמה עם ראשי ענף הקולנוע. הניסוח היה כמובן אחר: רגב הודיעה כי תקים ועדה מקצועית שתבדוק את המתרחש בקרנות הקולנוע ותגיש לה בתוך שלושה חודשים נייר עמדה על האופן שבו כדאי וראוי לנער את המערכת. "אני רוצה לעשות סדר בכל העולם הזה, של הלקטורים, הייצוג, הפיקוח והשקיפות בקרנות. אולי אפילו נמצא לנכון להורות על הקמתו של גוף ערר, שיוכל לבדוק תסריטאים שלא קיבלו מהקרנות תשובות מניחות את הדעת", הבטיחה.

שלושה חודשים נדרשו לאנשי משרד התרבות לאתר את האנשים שיאיישו את הוועדה הזאת, ובסוף דצמבר הוכרז סוף סוף על מינויה. שני מכתבי מחאה ששיגרו איגודי היוצרים בענף הקולנוע לשרה, ובהם מתחו ביקורת חריפה על הרכב הוועדה, נותרו ללא מענה. חשיפת "הארץ" על דרישת הוועדה להעביר לידיה רשימה שמית של הלקטורים שדחו או אישרו סרטים בקרנות הקולנוע בשלוש השנים האחרונות עוררה סערה ציבורית, אך לא זכתה לתגובת משרד התרבות. אף שעם הקמת הוועדה הוכרז כי היא תגיש את המלצותיה לשרה בתוך 90 יום, חלפו ארבעה חודשים והיא טרם הגישה את המלצותיה.

אינפו ועדות

הכרזה של השרה שדווקא התקבלה בשמחה ועוררה ציפייה גדולה נשמעה באוגוסט 2016, רגע אחרי שרגב הצליחה לרשום לזכותה הישג מרשים בדמות גידול בסך 455 מיליון שקל בתקציב משרדה לשנים 2018–2017. בין היתר, הבטיחה אז רגב שהתוספת התקציבית הנ"ל תאפשר הקמתה של קרן קולנוע אזורית חדשה, "קרן קולנוע דרום", שתציע מענקים לסרטים שיופקו בנגב. קרן כזאת — שיכולה להגדיל את התקציב הציבורי לתמיכה בהפקת סרטים ישראליים, להקל מעט את המצוקה התקציבית של היוצרים בתחום, ולהעלות את הנגב על מפת הקולנוע המקומית — נשמעה כרעיון נהדר. הבעיה שמאז אותה הכרזה ראשונית לא נשמעה מלה נוספת על היוזמה ולא ברור מה עלה בגורלה. 

הפרויקט המרכזי בתחום הקולנוע שרגב דווקא הוציאה לפועל הוא הקמת הביתן הישראלי בפסטיבל קאן. בשנה שעברה היא הודיעה כי תקצה כמיליון שקל להקמת ביתן בפסטיבל הצרפתי היוקרתי שדגל ישראל יתנופף מעליו בגאון, וביקורה בקאן בשמלה מרהיבה קנה לה לא מעט יחסי ציבור זוהרים ומחויכים. בפסטיבל הקרוב, שייפתח ב–17 במאי, התרחיש הזה צפוי לחזור על עצמו, הפעם בתקציב גבוה יותר ב–50%. הביתן אמנם משמש פלטפורמה להצגת יוצרים ויצירות ישראליות בתחום הקולנוע באחד מהפסטיבלים החשובים בעולם, אבל הדעות בענף חלוקות באשר ליעילותו וההצדקה של הוצאת סכום כזה.

תגובת המשרד: "בעניין 'קרן קולנוע דרום' והוועדה לבדיקת קרנות הקולנוע, החליטה השרה להקים ועדה בראשות ראשת מינהל התרבות, גלית והבה־שאשו, ובהשתתפות אנשי קולנוע ונציגי ציבור, שתבחן לעומק את אופן עבודת הקרנות, קיצוב הכהונה של מנהליהן, גיוון ביצירה הקולנועית ומתן ביטוי למכלול הקולות בחברה הישראלית. במסגרת דיוני התקציב אף העמידה השרה מסגרת תקציבית להקמת קרנות קולנוע נוספות ולהרחבת הפעילות הקולנועית בפריפריה. עם זאת, השרה לא תממש את התקציב עד לסיום עבודת הוועדה והגשת המלצותיה, הצפויה עד יולי הקרוב".

תיאטרון: עומדים למבחן | יאיר אשכנזי

השרה רגב נואמת בפרס התיאטרון ב-2015
השרה רגב נואמת בפרס התיאטרון ב-2015צילום: דודו בכר
גילה אלמגור קוטעת את נאום השרה רגב בפרס התיאטרון ב-2015
גילה אלמגור קוטעת את נאום השרה רגב בפרס התיאטרון ב-2015צילום: דודו בכר
תיאטרון הבימה. הוועדה לבחינת מעמדו כתיאטרון לאומי טרם הגישה את מסקנותיה
תיאטרון הבימה. הוועדה לבחינת מעמדו כתיאטרון לאומי טרם הגישה את מסקנותיהצילום: מוטי מילרוד

לטקס פרס התיאטרון הישראלי הקרוב, שייערך ב–19 במאי, תגיע ככל הנראה מירי רגב כשידה על העליונה. אחרי שבטקס לפני שנתיים התעמתה עם גילה אלמגור על סוגיית היחס לתושבי הפריפריה, הפעם תשוב השרה לבמת מרכז ענב נישאת על גבי מהפכת ה"צדק התרבותי" שביקשה לחולל.

בצד הבטחותיה, שטרם יושמו במלואן, להקים חממות יוצרים ביישובי הפריפריה ולכונן "תקנת ינוקא" שתאפשר למוסדות הפועלים פחות משנתיים להיתמך על ידי משרד התרבות, נראה שמבחני התמיכה בתיאטראות הם המהלך העיקרי של רגב בענף. למרות הביקורות שנמתחו על "תיקוני רגב" בזמן הליך אישורם המזורז, הם נכנסו לתוקף בינואר 2016. כעת כוללים המבחנים בין השאר את פרמטר הייחוד התרבותי, שמשקלו 5% בתחשיב התמיכה ושבעטיו מתוגמלים תיאטראות שמוסיפים תרגום לערבית, רוסית או אמהרית בכל הצגותיהם, וכן מוסדות העוסקים במורשת או במסורת קבוצה דתית או אתנית או שמרבית קהלם דתי. חידוש נוסף היה העלאת משקל פרמטר "מיקום ההרצות" מ–10% ל–17.5%. 

במשתנה זה נכלל מנגנון התמריצים והקנסות על הופעות בהתנחלויות, בנגב ובגליל. המנגנון, שנוסף גם למבחני התמיכה בתזמורות ובלהקות מחול, מקנה תוספת של 10% לתקציב על הופעות בגדה המערבית, ומנגד קובע הפחתה של 33% על הימנעות מהופעות בהתנחלויות, בנגב ובגליל. באוקטובר האחרון עתרה האגודה לזכויות האזרח לבג"ץ נגד משרד התרבות בעניין, ובאחרונה הוציא הרכב השופטים שדן בעתירה צו על תנאי למשרד התרבות שנדרש לנמק מדוע לא יבוטלו סעיפים אלה במבחני התמיכה השונים. נכון לכתיבת שורות אלה טרם השיב המשרד לפנייה.

למרות הסערות שחוללו התבטאויות רגב, נתוני משרד האוצר מעידים על עלייה מתמדת בתמיכה של משרדה בתיאטראות. מתקציב של 79.5 מיליון שקלים ב–2014, זינק הסכום ל–90 מיליון בשנה שלאחר מכן. בתקציבי 2016, 2017 ו–2018 הוא עומד על 94.8 מיליון שקלים. עלייה משמעותית חלה גם בתמיכה בפרינג' ובקבוצות תיאטרון — מ–19 מיליון שקלים ב–2016 ל–26 מיליון ב–2017 ו–2018. שבעת מיליון השקלים הנוספים יחולקו בין השאר למוסדות שלא נתמכו בעבר, כתיאטרון הפרינג' בבאר שבע. 

שתי סוגיות מרכזיות בתחום התיאטרון שמלוות את רגב כמעט מאז מינויה וטרם הוכרעו סופית נוגעות לתיאטראות אל־מידאן והבימה. ביוני 2015 הורתה השרה להקפיא את תמיכת משרדה באל־מידאן על רקע הצגת "הזמן המקביל" מאת ובבימוי בשאר מורקוס בהשראת כתבי ואליד דקה, שהורשע במעורבות בחטיפה וברצח החייל משה תמם, וכן על רקע טענות על התנהלות כלכלית לא תקינה של התיאטרון. אל־מידאן עתר לבג"ץ והגיע לפשרה עם המשרד במארס 2016, אך בסוף מארס האחרון הכריז על שביתה בטענה שמאז אפריל 2016 לא קיבל מימון ממשרד התרבות. הנהלת התיאטרון האשימה את המשרד ברדיפה פוליטית במסווה של הערמת קשיים ביורוקרטיים, ולא ברור אם ובאיזה אופן ישוב התיאטרון לפעול. 

עניין הבימה ותקצובו, על הגירעונות והליקויים הניהוליים שבו, מלווה את רגב בעיקר מאז פרסום דו"ח מבקר המדינה במאי אשתקד. הדו"ח הצביע בין השאר על העברת 120 מיליון שקלים מהמדינה לתיאטרון הלאומי בלי שהאחרון עמד בהסכם ההבראה עמו. כמו כן, הבימה גבה ממשכורות עובדיו דמי ביטוח לאומי, מס הכנסה והפרשות לקופות גמל ופנסיה — אך לא העביר את הכספים ליעדם. רגב אמנם הקימה עוד לפני פרסום הדו"ח ועדה בראשות יו"ר המועצה הישראלית לתרבות ואמנות, יגאל עמדי, שנועדה לבחון את מעמדו של הבימה כתיאטרון לאומי ואת אופן תקצובו, אך זו טרם הגישה את מסקנותיה. 

תגובת המשרד: "לעניין חממות היוצרים ביישובי הפריפריה — כתיבת המכרז לבחירת העוגנים והחממות, והיישובים שבהם הם יקומו, הסתיימה והוא יתפרסם לא יאוחר מחודש יולי. הוועדה לבחינת מעמד הבימה כתיאטרון לאומי הגישה את טיוטת המלצותיה לשרה. השרה העירה את הערותיה ונתנה הנחיות להמשך העבודה. המלצות נוספות יוגשו עד סוף יולי.  לגבי הוועדה לבחינת איחוד התיאטראות גשר והבימה — המשרד מינה רו"ח חיצוני והוצגו בפנינו מספר חלופות. הנושא עדיין נתון בבחינה מעמיקה מצד הגורמים השונים".

ספרות: חוקים חדשים | גילי איזיקוביץ

שבוע הספר, אשתקד בתל אביב. סיבוב פרסה
שבוע הספר, אשתקד בתל אביב. סיבוב פרסהצילום: תומר אפלבאום

לטיפול בענף הספרות הגיעה השרה רגב מאוחר יחסית. אולי זה כך מפני שהוצאות הספרים והסופרים אינם נתמכים מכספי מדינה, להוציא כמה פרסים לעידוד יצירה, הוצאה מחודשת לאור של כותרים וכיוצא באלה. זכורים לה בעיקר ביטול חוק הספרים וסחיבת הרגליים בכל הקשור לתמלוגים האמורים להינתן לסופרים על השאלת ספריהם בספריות ציבוריות, תחום המצוי באחריות משרדה. ורעש כמובן. הרבה רעש.

ראשיתו של הרעש בראיון ל"ישראל היום" בספטמבר 2015, ארבעה חודשים אחרי שנכנסה לתפקידה. "אני מירי סיבוני רגב מקרית גת, מעולם לא קראתי צ'כוב, לא הלכתי כמעט להצגות בילדותי, האזנתי לג'ו עמר ולשירים ספרדיים, ואני לא פחות תרבותית מכל צרכני התרבות המערבית", אמרה. הרפובליקה הספרותית זקפה אז גבות והרימה אותן שוב לפני כחודש, כשמאיר שלו נהפך יעד נוסף לביקורת, על בחירתו לכתוב בלי להזכיר (כמעט) גיבורים מרקע מזרחי. 

ואולם, הצהרות לחוד ומעשים לחוד. בתחילת מארס 2016 שיחררה השרה פצצה: בתוך שלושה חודשים, עד לשבוע הספר, הכריזה כי בכוונתה לחוקק חוק שיבטל את חוק הספרים שחוקקה קודמתה, לימור לבנת. חוק הספרים היה למעשה הוראת שעה שהשפעותיה היו אמורות להיבדק בתום שלוש שנים, כלומר בפברואר 2017. היו בו שלושה עקרונות מרכזיים: שמירה על מחיר קבוע של ספר חדש בשנה וחצי מיום צאתו, קביעת שיעורי מינימום לתגמולים ממכירת הספרים שינתנו לסופרים ומניעת אפליה בתצוגה בחנויות הרשתות הגדולות, צומת ספרים וסטימצקי, שבהן מחזיקות הוצאות הספרים הגדולות. לטענת רגב, ביטול החוק הכרחי משום שמחירי הספרים האמירו כך שאינם נגישים עוד לכלל אזרחי המדינה. 

ואולם, השפעותיו המיידיות של ביטול החוק היו הפוכות: מחירי הספרים הקטלוגיים קפצו בעשרות שקלים ובתצוגה של הרשתות בולטים רק ספרים שיצאו מרגע ביטול החוק ואפשר לכלול אותם במבצעי מכירה.

בתגובה הודיעה השרה כי תפעל מיד לטובת חוק חלופי שיטפל בבעיית העומק האמיתית בענף: הבעלות הצולבת בשוק הספרים על הוצאות ורשתות קמעונאיות. כמו כן, הודיעה כי תקים קרן לתמיכה בספרי ביכורים. החוק אמנם בוטל בהליך בזק, והביטול נכנס לתוקפו ב–1 בספטמבר 2016, אך עד לרגע זה לא ברור מה עלה בגורלן של ההצהרות בדבר טיפול עומק בבעלות צולבת או הקמתה של אותה הקרן. מה שכן קרה בינתיים הוא סגירתו של מפעל "קסת" לספרות ביכורים, במסגרתו זכו כתבי יד ראשונים ומבטיחים להשקעה יתרה במימון משרד התרבות. המפעל נסגר ביוזמת מרכז הספר והספריות, שהפעיל אותו, לאחר שמשרד התרבות צמצם את התמיכה בו מ–90% ל–75% ללא הסבר. 

גם שבוע הספר לא יתקיים השנה במתכונת מלאה. לטענת התאחדות הוצאות הספרים, משרד התרבות סירב לתמוך באירועים ב–35 יישובים ב–150 אלף שקלים, כפי שעשה מאז 1999. בתגובה הודיע המשרד כי יעביר תקציב בסך 3.75 מיליון שקלים לקיום שבוע הספר וחודש הקריאה ב–60 אתרים ברחבי הארץ, אלא שלא ברור איך האירועים ייצאו לפועל. האם משרד התרבות מתכוון להציב דוכני ספרים ביישובים השונים — כך שיתחרה בהתארגנות המאוחדת של הוצאות הספרים השונות בארץ — וכיצד מבחינה טכנית יתקיימו אירועים ביישובים שבהם אין ספרייה עירונית?

ועוד לגבי ספריות: על אף שאנחנו מצויים באמצע 2017, תמלוגי הסופרים עבור השאלת ספריהם לשנת 2015 טרם חולקו. באחרונה התבשרו הסופרים כי חישוב הסכומים המגיעים להם נעשה סוף סוף, וכי הם עתידים לקבל אותם בקרוב. זוהי נחמה קטנה, שכן מאבק גדול יותר, על האופן שבו מחולקים אותם התמלוגים, מצוי בעיצומו. התמלוגים לסופרים ניתנים באופן בלתי מוסבר באמצעות סקר ולא על ידי בדיקת נתוני אמת. משרד התרבות הקים ועדת בדיקה, אליה הגישו סופרים רבים פניות ובקשות לכלול חבר מטעם מאבק הסופרים — אך לשווא. הוועדה, על פי הידוע לסופרים, עדיין לא התכנסה. בתמלוגי 2016, אגב, איש לא החל עוד לטפל. 

תגובת המשרד: "חוק הספרים לא השיג את מטרתו החברתית, פגע בצרכנים, סייע רק לסופרים ותיקים ומוכרים, סייע לרשתות הספרים — והפך את הספרים ללא נגישים לציבור הרחב. ביטול החוק הגדיל את כמות הקוראים ומסייע לסופרים בתחילת דרכם. 
אחת ההמלצות של ועדת רגב, שביטלה את חוק הספרים, היתה לבטל את הבעלות האנכית. עמדת השרה בנושא זה קיבלה את תמיכת ועדת החינוך של הכנסת. עם זאת, הסמכות בסוגיה היא של הרשות להגבלים עסקיים במשרד הכלכלה. הנושא עצמו נמצא כעת בדיון בין ועדת החינוך, הרשות להגבלים עסקיים ומשרד התרבות והספורט. כמו כן, בימים אלו החליטה השרה על הרחבת הפריסה של אירועי שבוע הקריאה בכל רחבי הארץ, תוך ביסוס מעמדן של הספריות הציבוריות כמוקד תרבותי וקהילתי. המשרד מקצה לפרויקטים אלו תקציבים גדולים מבשנים עברו. 

"לעניין תמיכה בספרי ביכורים, המהלך אכן יצא לפועל — כפי שהצהירה השרה. בחודשים האחרונים התקיימו דיונים רבים מול משרד המשפטים כדי לבחון כל דרך אפשרית לתמוך בסופרי ביכורים בהתאם לעמדת משרד התרבות. לשמחתנו, אישר משרד המשפטים את המודל להקמת קרן לסופרי ביכורים בדומה לקרנות הקולנוע. המודל ייצא להערות הציבור בקרוב, בהתאם לנוהל".

תקשורת: מחוץ לפלייליסט | איתי שטרן

גלגלצ. דלת נפתחה, דלת נטרקה
גלגלצ. דלת נפתחה, דלת נטרקהצילום: אלון רון

מבין עשרות אמרות המחץ שהנפיקה השרה רגב, ככל הנראה המשפט "מה שווה התאגיד, אם אי אפשר לשלוט בו" הוא שייחרת בזיכרון. למרות מחאתה הקולנית נגד חופש העיתונות והביטוי, לא השפיעה רגב על הקמת התאגיד או על שינוי דפוסי פעילותו. בניגוד לשדות אחרים, שבהם יש לשרת התרבות שליטה רחבה על התקציב, הרי שבענף התקשורת, ידיה קשורות. בסופו של יום, גם כשרגב חברה ליו"ר הקואליציה דודו ביטן, לא הצליחו השניים להביא לסגירת התאגיד — זאת למרות שלא חדלו מהטחת האשמות ריקות בעובדים ובעמדותיהם הפוליטיות.

תבוסה נוספת ומהדהדת אף יותר ספגה שרת התרבות בקרב על גלי צה"ל. רבים הספיקו לשכוח את הכותרות לפיהן זממה השרה לפצל את גלגלצ ולהקים לה מתחרה נוספת מבית. מנגד, הצליחה רגב יותר מששיערה בכל הנוגע ליחסיה עם מפקד גל"צ ירון דקל, שפתח לה את דלת התחנה ושיתף פעולה עם כוונתה להכניס לפלייליסט יותר שירים עבריים בכלל ומוזיקה מזרחית בפרט. ואולם, מי שסגר בפניה את אותה הדלת היה שר הביטחון דאז, בוגי יעלון, שהבהיר לה כי אינה רשאית להתערב בנעשה בתחנה, שפעילותה לא נמצאת תחת סמכויותיה. מבקר המוזיקה הים־תיכונית, אבי שושן, שהצטרף לגלגלצ ולוועדת הפלייליסט שלה בפברואר 2016 בהשפעת לחציה של רגב, פוטר מתפקידו לאחר שנה.

רגב לא עצרה שם. ביולי 2016 טענה שאנשי התחנה "ירדו מהפסים" לאחר שידור תוכנית שהוקדשה למשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש. בתגובה, דרשה השרה משר הביטחון הנוכחי, אביגדור ליברמן, לחקור את המקרה ולהוציא את גל"צ מתחת תחום שיפוטו של משרד הביטחון. גם במאבק זה כשלה; ליברמן אמנם המליץ תחילה על המהלך, אך לאחר בדיקה שערך האלוף עוזי אדם, הוחלט לשמור על המצב הקיים. 
בתחומי החקיקה, יש לציין לזכותה של רגב את תמיכתה הממושכת בחוק להגנה על זכויות אמנים במוזיקה, הנודע כ"חוק איה כורם". את החוק יזמה כורם בשיתוף עם חבר הכנסת דב חנין, ובו נקבע כי לא תיערך היתקשרות בלעדית עם מוזיקאי לתקופה שעולה על שבע שנים. מהלך חשוב זה, שמונע למעשה את שיעבודם של אמנים לחברות תקליטים נצלניות, ככל הנראה לא היה זוכה לעבור הצבעה שנייה ושלישית לולא תמיכת השרה. לצד זאת, הבטיחה רגב לא פעם כי תדאג לאמנים ותיקים במצוקה כלכלית ואף הודיעה כי תקים עבורם תחנת רדיו ייעודית — הבטחה שטרם קוימה. לנעליה נכנסה השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל, שייסדה את פרויקט "שמחה" בתקציב שנתי של כחמישה מיליון שקלים, שבמסגרתו מממן משרדה מופעים של אמנים ותיקים.

אמן אחד שכן זכה לתמיכה מצד משרד התרבות הוא אייל גולן, שתוכניתו "אייל גולן קורא לך" זכתה לקידום מפתיע בעמוד הפייסבוק הרשמי של רגב. ועדת האתיקה של הכנסת מצאה את הסרטון שבו רגב קוראת לצפות בתוכנית של גולן פסול והורתה לה להימנע ממקרים דומים בעתיד. הקשר בין השרה לזמר לא תם כאן. כפי שנחשף ב"הארץ", פסטיבל המוזיקה "כתר המזרח" שנערך בפסח אשתקד בטבריה תוקצב על ידי משרד התרבות ב–1.6 מיליון שקלים. גולן, שביצע באירוע שני שירים בלבד, קיבל 99,450 שקלים עבור הופעה שארכה כשבע דקות. הזמרת שרית חדד קיבלה 93 אלף שקלים עבור ביצוע של שני שירים בלבד. 

תגובת המשרד: "הקמת תחנות רדיו אינה בסמכות השרה אלא בסמכות משרד התקשורת. עם זאת, בעקבות הרפורמה בשוק התקשורת פנתה השרה למשרד התקשורת בבקשה להקצות תדר לערוץ נוסטלגיה".

ספורט: הקלף הפטריוטי | אורי טלשיר

השרה רגב מעניקה את צלחת האליפות בכדורסל למכבי ראשון לציון, אשתקד
השרה רגב מעניקה את צלחת האליפות בכדורסל למכבי ראשון לציון, אשתקדצילום: ניר קידר

שרת התרבות והספורט נכנסה לתפקידה ללא רקע משמעותי בספורט. היא לא ניסתה להסתיר זאת ולא התיימרה להציג בקיאות יוצאת דופן, אלא ידעה לקחת את הספורט למגרש שבו היא מרגישה הכי נוח: הכרזה על תוכניות מהפכניות — גם אם חלקן לא מומשו בפועל — למען יראו ויתנו לייקים, והבלטת סוגיות הטומנות בחובן קונפליקט לאומי־פטריוטי.

ההתערבות של רגב בסוגיה הלאומית היתה עקבית. בכל פעם שספורטאי ישראלי נאלץ להתחרות בחו"ל ללא סממני ייצוג לאומיים (למשל, דרישת מדינות ערביות ו/או מוסלמיות להעלים את סמלי המדינה כדי לאפשר את השתתפות הישראלים), רגב מיד השמיעה את קולה. גם אם לטענותיה לא היו בסיס או תכלית, הקלף הפטריוטי תאם את האג'נדה שלה, ואפשר לה להסיט את הספורט לזירה דיפלומטית־פוליטית. 

בהקשר זה ניתן לזקוף לזכותה גם מהלכים חיוביים, כמו יציאתה לטורקיה בפברואר 2017 כדי ללוות את קבוצת הכדורסל עירוני נהריה למשחק במסגרת האירופית. המארחים הטורקים סירבו לאפשר כניסת מאבטחים חמושים מישראל, והסכימו לכך רק בתנאי שהמשלחת תכלול אדם בדרגת שר. רגב נטלה יוזמה, המריאה עם הקבוצה וכל הצדדים הרוויחו — משחקה של נהריה נערך כמתוכנן, ורגב נופפת בדגל ישראל ביציע.  

מהלך ראוי נוסף של רגב היה העברת "חוק וינגייט" בקריאה שנייה ושלישית בכנסת. החוק נועד לעגן את מעמדו המשפטי של מכון וינגייט ולהפוך אותו מעמותה לתאגיד סטטוטורי, שייקרא "המכון הלאומי למצוינות בספורט". המשמעות היא שהמדינה תעביר עשרות מיליונים לשדרוג התשתיות והוספת מתקנים למכון, שאמנם נחשב לבסיס הפעילות של הספורטאים האולימפיים הבכירים בארץ, אך רוב המבנים בו מיושנים ומשוועים לשיפוץ. לצד השיפור במצבו הכלכלי של מכון וינגייט, האפשרות החדשה להכשיר בו מאמנים רבים מבעבר והפיכתו לקורת גג לרוב הענפים האולימפיים, לא ברורה מידת המעורבות הפוליטית בתפקודו כגוף לאומי.

עם היוזמות המוצלחות פחות של רגב ניתן למנות את ניסיונה למנות את כדורגלן העבר הספרדי פרננדו היירו ליועץ מקצועי של ההתאחדות לכדורגל ומשרד הספורט. המהלך עורר לא מעט סימני שאלה: האם יש צורך לשלם מאות אלפי דולרים להיירו שאינו מתגורר בישראל, והאם תפקידו כלל יאפשר לו לחולל תמורות בכדורגל הישראלי. בגלל חסמים ביורוקרטיים, שגררו את הסוגיה על פני מספר חודשים, ויתר היירו על התענוג מיוזמתו. 

בנובמבר 2015 החליט משרדה של רגב לא להעניק קדנציה נוספת לד"ר אורי שפר בתפקיד ראש מנהל הספורט. במשך יותר משנה לא נמצא המחליף לאחת הפונקציות החשובות בקביעת האסטרטגיה וניהול הספורט בישראל. את התפקיד מילא באופן חלקי מנכ"ל המשרד, יוסי שרעבי, שנאלץ לתמרן בין שני השדות. ב"הארץ" פורסם כי בכירים בספורט הישראלי חוששים ממינוי פוליטי של רגב, כאשר יול ברדוש, המזוהה עם הליכוד, הוזכר כמועמד בולט לתפקיד. בפברואר השנה, אחרי סחבת ארוכה, מונה לתפקיד עופר בוסתן, ששימש סגנו של שפר. 

בתקופתה כשרת ספורט, למדה רגב לא מעט על מגבלות הכוח שלה — למשל, מול הטוטו, שמממן את רוב הספורט בישראל — ועל התחומים שבהם אינה רשאית להתערב — למשל, סוגיות הקשורות לוועד האולימפי. לצד זאת, ביוני 2016 חתמה מול משרד האוצר על תוכנית "מאלפים לאלופים" לבניית מתקנים חדשים בפריפריה, שתאריך היעד שלה הוא 2027. אם לשפוט לפי ניסיון העבר, ככל הנראה היא לא תישאר בתפקידה בכנסת הבאה כדי לוודא שהבטחותיה אכן ימומשו.

תגובת משרד התרבות והספורט

"עם כניסת שרת התרבות והספורט מירי רגב לתפקיד, היא התוותה חזון חברתי של גיוון, פריסה והנגשה של תרבות וספורט לכל, כזכות בסיסית לכל אזרח, ובכלל זה בפריפריה, במגזרים ובקהלים שעד כה הודרו במשך שנים מהתקציבים ומהמשאבים במדינת ישראל. לטובת מימוש חזונה נלחמה השרה והשיגה תקציב תרבות חסר תקדים, שלראשונה נושק למיליארד שקל, לצד תקציב הספורט של למעלה מ–700 מיליון שקל — התקציב הגדול ביותר אי פעם שהועמד לטובת הענף. 

"לשאלת פעילות הפורום המקצועי לבחינת אופני ההתמודדות עם התנועות הפועלות לעידוד חרם תרבותי על ישראל: ממשלת ישראל הטילה על המשרד לעניינים אסטרטגיים את הטיפול בתנועת ה–BDS. משרד התרבות והספורט שותף למהלכים רבים בנושא.

"לגבי הקמת הוועדה למציאת חלופה למלה 'שולה' — השרה הנחתה לגנוז את הצעתה העצמאית של האקדמיה ללשון עברית למילה והציעה לחפש חלופות ראויות יותר. 

"שתי ועדות עוסקות כיום בסוגיית קציבת כהונות מנהלי מוסדות התרבות: הוועדה לבחינת קרנות הקולנוע, וועדה בראשות יו"ר המועצה לתרבות ואמנות, יגאל עמדי, העוסקת במכלול מוסדות התרבות בישראל. המלצותיהן יוגשו עד סוף יולי.       

"לצערנו, טרם כהונתה של השרה רגב הוציאה מינהלת הליגות בכדורגל מכרז הפוגע בציבור רחב של אנשים. עם זאת, הסמכות בנושא היא של משרד התקשורת והמשרד ימשיך להתנהל מולו גם בנושא הזה.

"תקנת סל"ע היא מקור של גאווה רבה למשרד התרבות ולשרה רגב שהתוותה אותו, בשל הצלחתה להתמודד עם החסמים שעמדו בפני קבוצות גדולות בישראל. התקנה הולידה כ–160 פסטיבלים חדשים ו–420 יוזמות תרבות ואמנות חדשות, ובשל היקף עצום זה המשרד אף נדרש לשכור רואה חשבון חיצוני כדי להתמודד עם הגידול הדרמטי בפעילות המשרד. הרשויות מגישות דוחות ביצוע שנבחנים על פי כל הנהלים והכסף מחולק על פי קריטריונים שקופים וברורים. 

"הצעת החוק ל'נאמנות בתרבות' עומדת על הפרק ונערכו דיונים שונים בנושא עם היועץ המשפטי לממשלה. זוהי סוגיה עקרונית שהשרה תקדם ביתר שאת במהלך השנה הקרובה"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ