האתגר החדש של "מי טו": מתי לקבל חזרה גברים שסרחו?

לואי סי־קיי, שדיבר בהופעה בעיקר על המחיר שהוא עצמו שילם, הוא אחד מכמה מטרידים שכבר חזרו לבמה. איך מבדילים בין חומרת המעשים של הפוגעים מינית, מתי גברים שבוישו רשאים לשוב מהגלות והאם העיתונאי ארי שביט הדגים איך עושים את זה נכון?

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
לואי סי-קיי. אמנם לקח אחריות, אבל ההתנצלות שלו היתה מפגן מגלומני
שירה מייקין - צרובה
שירה מייקין
שירה מייקין - צרובה
שירה מייקין

שורה של אנשים מחכים בתור מופתי וארוך בכניסה להאנגר 11 בנמל תל אביב, מרביתם משפילים מבט למדרכה או מתרכזים בטלפון, הכל כדי לא ליצור חלילה קשר עין עם כ–12 מפגינות שעומדות בכניסה עם שלטים ורודים שעליהם כתוב "אנחנו מאמינות למתלוננות" ו"לא רוצות לראות את הזין שלך". אחת מהן צועקת במגפון על כל מי שנכנס: "אתם מנרמלים אלימות מינית!", "בושה!" ו"גם אם לא צעקת, אנחנו צועקות!" מפגינה אחרת מנופפת מול פני העוברים והשבים בזרגים עשויים מגרבוני ניילון וצמר גפן, רפרנס לאיבר שחשף הקומיקאי לואי סי־קיי כשאונן בפני נשים שלא היו מעוניינות בכך, כפי שנחשף בתחקיר "ניו יורק טיימס" מ–2017.

הדימוי הזה משקף בצורה הטובה ביותר את הבלבול שליווה את הגעתו לישראל של מי שהיה אחד הקומיקאים האהובים בעולם וירד למחתרת אחרי שבויש במסגרת "מי טו", אותה תנועה שהתפרצה לחיינו כרוח סערה לפני שנתיים, חיסלה קריירות, שינתה תעשיות שלמות, יצרה מחנות מקוטבים ושיחררה לעולם את זעקתן של אלפי נשים שהושתקו פחות או יותר מאז שחר האנושות. בימים אלו, שנתיים אחרי פרוץ התנועה, נדמה שהיא מתמודדת עם אתגר חדש: חזרתם של חלק מהגברים שהואשמו בשימוש לרעה בכוחם ובמעמדם — אל מחזור הדם של התרבות והחברה.

הפגנת הפעילות הפמיניסטיות נגד הופעתו של סי-קיי בישראל, בשבוע שעבר
הפגנת הפעילות הפמיניסטיות נגד הופעתו של סי-קיי בישראל, בשבוע שעברצילום: תומר אפלבאום

כך, לדוגמה, עוררה קים קרדשיאן סערה לאחרונה כשהעלתה לאינסטגרם תמונה שצילם צלם האופנה מריו טסטינו, שהואשם בהטרדה וניצול מיני של דוגמנים גברים ופוטר ממשרתו ב"ווג". דוגמה נוספת היא ג'ון לאסטר, מנכ"ל ומייסד פיקסאר, שהודיע בנובמבר 2017 כי הוא עוזב את משרתו לאחר שמספר נשים האשימו אותו ב"לפיתות, נישוק והערות על מראה חיצוני". בינואר האחרון הוא קיבל את משרת הניהול של חברת האנימציה "סקיידאנס", מה שגרם לפרישתה של אמה תומפסון מפרויקט של החברה. תומפסון הסבירה אז כי "אם גבר נגע בנשים בצורה לא הולמת במשך עשורים, למה שאשה תרצה לעבוד עבורו?"

השאלה האם מגיעה מחילה לקריפים של "מי טו" חילחלה גם לכמה סדרות עכשוויות, שמציעות מבט מורכב יותר על הסיטואציה. "תוכנית הבוקר" שמשודרת באפל+ עוסקת באחורי הקלעים של אולפן תוכנית בוקר פופולרית בארה"ב, שהמנחה שלו זה 15 שנה ניצל את כוחו כטאלנט כדי לקיים יחסי מין עם עובדות שהיו כפופות לו. הסדרה עוקבת אחרי דמותו של מיץ' קסלר (סטיב קארל) מרגע שהוא מקבל בוקר אחד את הטלפון המבשר לו על פיטוריו, דרך העזיבה של אשתו וההיעלמות של חבריו ועד הרגעים שהוא פורץ למשרד הישן ומתחנן בפני עמיתיו־לשעבר שיגידו עליו דברים חיוביים לעיתונות.

גם העונה הנוכחית של "המקום הטוב" עוסקת באפשרות הגאולה של הגבר הפוגע שבוייש ב"מי טו", במובן המילולי ביותר. אלינור (קריסטן בל) וחבריה פועלים כדי להוכיח שברנט נורווק, הארכיטיפ של הגבר הלבן הפריבילג שנפגע ב"מי טו", יכול להפוך לאדם טוב יותר. מדובר בדוש שמגיע לעולם הבא ומודה שהוא לא כל כך מתבאס למות. "אולי זה דווקא דבר טוב", הוא אומר. "איזו עיתונאית התחילה להתעסק בחיים שלי והתקשרה לכל מיני נשים שעבדו אצלי. אי אפשר להתבדח יותר בימינו. הכל כל כך פי־סי". למרות הדימוי הקריקטורי שלו, בשלב מסוים מצליח ברנט להכיר ולהצטער על כך שגרם עוול לאחרים.

לא משתתפת בצערך

כמו בכל מהפכה בהיסטוריה, גם "מי טו" לא הגיעה עם ספר הדרכה או רשימת דיברות שמכתיבים לנו כיצד לנהוג באותם גברים (וגם כמה נשים) שנחשפו כטורפים מיניים והשתמשו לרעה בכוחם כדי לנצל נשים: לפי איזה מדד אנחנו אמורים להבדיל בין חומרת המעשים של הפוגעיים השונים, מתי — אם בכלל — מותר לגברים שמעשיהם נחשפו לחזור אל מרכז הבמה, והאם אפשר להאשים באופן מוחלט את מי שפעל במסגרת נורמות חברתיות שהיו מקובלות?

המקרה של סי־קיי הוא מורכב. מצד אחד, הוא לקח אחריות, הודה במעשיו, הכיר בפריבלגיה שלו וירד למחתרת לתשעה חודשים. מצד אחר, ההתנצלות שלו היתה חסרה ומגלומנית והגיעה אחרי שנים שבהן הכחיש את חיבתו לאוננות פומבית מול נשים שאינן מעוניינות בכך. הוא גם מעולם לא התייחס לאחת ההאשמות החמורות שעלו נגדו בתחקיר, לפיה המנהל שלו ניסה להשתיק את הנפגעות. בקטעי הסטנד־אפ שלו שהודלפו מאז חזר לבמה, נראה שהוא מתרכז במחיר שהוא עצמו שילם במקום בנזק שנגרם לאותן נשים.

הילה מארגון לוט"ם, שהפגינה בהופעה של סי־קיי, אומרת שלא באה להשפיל מישהו בקהל אלא לגרום לחשוב. "אני יודעת שכשהם יילכו לישון בלילה, הם יעשו חשבון נפש מול מה שצעקנו עליהם בהפגנה"

הילה, בת 34 מהארגון הפמיניסטי האנונימי לוט"ם (היחידה ללוחמה בטרור המגדרי), שארגן את ההפגנה ביחד עם עמותת "כולן", לא רואה כאן שום דילמה ולא מעניינת אותה העובדה שסי־קיי התנצל. "התפקיד שלי הוא לא לסלוח לאף אחד, וההתנצלות שלו לא רלוונטית לי", היא אומרת. "התפקיד שלי הוא להאיר בזרקור את ההתייחסות לאלימות מינית כדבר לגיטימי. המלה 'סליחה' היא חסרת משמעות, מעשים זה מה שחשוב, בגלל זה יצאתי מהבית להפגין ולא רק כתבתי פוסט בפייסבוק. זו החזרה הגדולה שלו אל הבמה מאז שהופיע התחקיר, ברור שהוא הגיע לכאן כי הוא חושב שהציבור הישראלי מטומטם ופה הוא יכול להופיע בשקט. אז יצאנו מהבית כדי להראות לו שגם בישראל יש פמיניסטיות".

הילה מבהירה שהיא לא הגיעה להפגין בהופעה כדי להשפיל אישית מישהו בקהל, אלא כדי לנסות לגרום להם לחשוב. "אני יודעת שאחרי המופע, כשהם יילכו לישון בלילה, הם יעשו חשבון נפש ויחשבו על הדברים שצעקנו עליהם בהפגנה".

אז זהו? הוא גמור? שום דבר שהוא יעשה לא ישנה את דעתך לגביו?

"אם מישהו באמת הפנים את המסר והבין שהיה אלים, הוא צריך להבין שרק להגיד סליחה זה לא מספיק. אני חושבת שמעשים שיכולים לכפר או להראות שמישהו הפנים מסר ומתחרט ורוצה לשנות את דרכו, זה ללכת ללימודי מגדר, ללכת לעשות קורסים שמיועדים לגברים אלימים ואובססיביים, לנסות לפתור את זה. לא להגיד, 'אה כן, אני דפוק וסוטה, קבלו אותי כי ביקשתי סליחה'".

לילך וולך: "המקרה של לואי סי־קיי זעזע כי זה קצת כמו המשבר עם הכנסייה הקתולית. ציפינו ממנו ליותר. הוא עשה קריירה כמין 'נביא של חברת מופת', שהביא גם את הזווית הפמיניסטית. זו היתה הונאה"

לילך וולך
לילך וולך

גם הקומיקאית והפובליציסטית לילך וולך, שהשתתפה במופע הסטנד־אפ הפמיניסטי שהתקיים במקביל למופע של סי-קיי ובמחאה עליו (יוזמה של הקומיקאית מאיה פז), חושבת שמוקדם מדי לסלוח לו. "בעבר מאוד אהבתי אותו, ואפילו נתתי לו קרדיט כפמיניסט מעשי", היא אומרת ומדגישה שאין לה שום בעיה עם העיסוק שלו על הבמה בסטייה ופרוורסיה ("זה התפקיד של אמנות"), אלא עם כך שהוא גרם לנזק לנשים אחרות והתייחס אליהן באופן אינסטרומנטלי — ומרגע זה, זו לא שאלה של העדפה מינית כזו או אחרת, היא אומרת, אלא של שליטה. "נדמה לי שאחת הסיבות שזה כל כך זעזע ותפס אנשים גרוע, זה קצת כמו המשבר עם הכנסייה הקתולית. ציפינו ממנו ליותר כי הוא עצמו ביסס את הקריירה שלו כמעין 'נביא של חברת מופת'. לואי בנה את עצמו על זה שכקומיקאי הצליח בתוך כל המורכבות גם להגיד את הדבר הנכון, גם להביא את הזווית הפמיניסטית. זו היתה ממש הונאה".

אז גמרנו עם סי־קיי?

"ממש לא. לואי, שהוא סטנדאפיסט מחונן, בהחלט צריך לחזור לעסוק בסטנד־אפ. אני לא רוצה להגלות את כולם לאי השדים. אבל זה חייב להיעשות באופן שלוקח בחשבון את הכל. זה לא אומר שאי אפשר לצחוק על זה, אבל זה כן אומר שהדגשים שלך נמצאים במקום אחר. ובפירוש היה צריך בעיניי לתרום את כל הכסף של סיבוב ההופעות הזה לנפגעות תקיפה מינית. זה שהוא הפסיד 50 מיליון דולר משוערים… לא אכפת לי מזה. אני לא הולכת להשתתף בצערך בעניין הזה".

שלושת כללי האצבע

העיתונאית ענת סרגוסטי, ממייסדות תא העיתונאיות, מאמינה שכולנו נפסיד אם לא נאפשר לגברים שסרחו הזדמנות להתנצל ולשוב לתפקד בחברה. "אנחנו צריכות לייצר סט ערכים שגם מאפשר לבן אדם שפגע לחזור למוטב. לא ייצא לנו כחברה כלום אם נוקיע את הגברים הללו מהחברה לעולמים, ולא נאפשר להם להתפרנס. אני חושבת שלהציב את כולם על אותו סרגל ולהוקיע את כולם באותה מידה זה לא טוב לנו כחברה, כנשים וכבני אדם. אפילו לפושעים יש אפשרות לחזור למוטב אחרי שריצו את עונשם. אני רוצה שהאנשים הללו יחזרו לחברה, וזו תהיה חברה מתוקנת. להוקיע מישהו זה רק המנגנון אבל זו לא המטרה. אם לא נייצר את הדיאלוג הזה אין לנו מה לעשות. כל היום רק נסמן גברים פוגענים ונזרוק אותם מחוץ למעגל".

ענת סרגוסטי: "אנחנו צריכות לייצר סט ערכים שגם מאפשר לבן אדם שפגע לחזור למוטב. לא ייצא לנו כחברה כלום אם נוקיע את הגברים הללו מהחברה לעולמים ולא נאפשר להם להתפרנס"

ענת סרגוסטי
ענת סרגוסטיצילום: מוטי מילרוד

לדבריה, הדבר הראשון שחשוב לעשות הוא לשים לב למנעד החומרה של המעשים: דין הארווי ויינשטיין אינו כדין לואי סי־קיי. שנית, חשוב לתת מקום לנפגעת, לאשה (או הגבר) לספר את הסיפור שלה ולהיות בעלת הסיפור שלה. ורק אז לבדוק כיצד הגבר שסרח מתייחס למעשים שלו. "התנצלות היא דבר חמקמק", היא אומרת. "הרבה פעמים הפוגעים מסתפקים במשפט עמום בסגנון 'סליחה אם מישהי נפגעה', וזה שם את האחריות על מי שנפגעה".

שלושת כללי האצבע, בעיניה, לקבלת מחילה מהחברה הם: לקיחת אחריות, הבנה שהמעשים היו פוגעניים ואמירת ההבנה הזו בפומבי. "הייתי שמחה אם מישהו מהגברים הללו היה הופך לדובר של התנועה, לסוכן שינוי חברתי".

וולך מדגישה שגם בעיניה זו העדיפות הראשונה שלנו כחברה — למצוא דרך לאפשר לגברים הללו לחזור. אבל עדיין מוקדם מדי לדבר על זה. "אנחנו עדיין בשלב הזעם, הכאב, הניימינג ניימס. אנחנו עדיין לא יודעים להתמודד עם מה שהוא לא אבסולוטי — או אונס או כלום. כל מה שבאמצע עדיין מבולגן. כרגע אנחנו בעידן שבו אנחנו מדברים על זה ועוד לא יודעים מה לעשות, כי זה חרא וזה מורכב. יש במהפכה כל מיני שלבים של אמביוולנטיות, בדיוק כמו במאבק השחורים בארצות הברית. זה מורכב, וכולנו צריכים בכלליות להפגין יותר זהירות ויותר חמלה, אבל בהחלט צריך להתחיל לחשוב על איך כן סוללים איזו דרך חזרה".

בעיני סרגוסטי, הדוגמה החיובית ביותר לחזרה בתשובה היא זו של גבר אחר שהואשם בהטרדה מינית, ירד למחתרת וחזר לבמה הציבורית — העיתונאי ארי שביט, שהואשם על ידי כמה נשים, בהן העיתונאית דניאל ברין, כי הטריד אותן ונהג בצורה לא הולמת. שביט התנצל ועזב את משרתו כפובליציסט בעיתון "הארץ", ובחודשים האחרונים חזר לכתוב בעיתון "מקור ראשון". "הוא מעולם לא התווכח עם הנפגעות, לא מסר את הגרסה שלו, לא אמר שהן שיקרו — זה האינסטינקט הראשוני של רוב הגברים שהואשמו במסגרת 'מי טו', להכחיש שבכלל היה כזה דבר", היא אומרת. "הוא לקח פסק זמן של שנתיים וישב בבית. לדבריו, עשה חשבון נפש. לפני כן הוא היה בשיא הצלחתו. ככה הייתי רוצה שיקרה עם כל האחרים".

שביט בראיון ההתנצלות עם אורית קמיר, ביולי 2018
שביט בראיון ההתנצלות עם אורית קמיר, ביולי 2018צילום: אבישג שאר-ישוב

גם וולך נוקבת בשמו של שביט כדוגמה חיובית. "בזמנו, כשארי שביט פירסם את לקיחת האחריות שלו, נורא רציתי להאמין לו", היא אומרת. "אין לי חיבה או חוסר חיבה אליו, נורא רציתי שיהיה גבר שהצליח לעשות את הדבר הזה — לקחת אחריות, לדבר עליהן ולא לדבר עליי, להטיל סנקציה עצמית".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ