בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להלחין את "מבחני הבד" של אנדי וורהול

הסרטים שנעשו בהשראת אנדי וורהול לא מחדשים הרבה, אבל מאפשרים הצצה נוספת אל הממד הנצחי של דמותו ויצירתו

תגובות

הדי-וי-די בארץ, והם שולחים כל אחד בדרכו מבט נוסטלגי אל יצירתו.

הראשון והמעניין יותר הוא "13 השירים היפים ביותר שנכתבו למבחני הבד של אנדי וורהול". "מבחני הבד" היו פרויקט שיצר וורהול בין 1964 ל-1966 (ראו כתבה בעמוד 1). וורהול ושותפו ג'רארד מלנגה ביקשו ליצור גרסה עדכנית, קולנועית, לפורטרטים המצוירים של פעם. הם העמידו את מצלמת הבולקס 16 מ"מ שלהם על חצובה מול מושאי הפורטרט, וצילמו את פניהם במשך דקות ספורות, מישירים מבט למצלמה. לרוב זה קרה ב"פקטורי", לעתים גם במקומות אחרים.

רשימת המצולמים היתה ארוכה: ידוענים כמו בוב דילן, סוזן סונטג ודניס הופר, ידועני-וורהול (כפי שכונו באותה תקופה) שנהגו לרבוץ אצלו, חברי ה"ולווט אנדרגראונד" ועוד. בסך הכל נוצרו באותה תקופה יותר מ-500 פורטרטים מצולמים, לא כולם שרדו את פגעי הזמן. עד לפני זמן מה נחו מבחני הבד בארכיון, אבל בשנת 2008 החליט זוג מוסיקאים מניו יורק, דין וורהאם ובריטה פיליפס, מייסד ובסיסטית להקת "לונה", להסיר מהסרטונים את האבק.

הם מצאו חלל עבודה גדול, הקרינו בו את מבחני הבד, ישבו מולם והקליטו 13 שירים שמתייחסים ל-13 מהפורטרטים - של לו ריד, ניקו, דניס הופר, בילי ניים, מארי וורונוב, אינגריד סופרסטאר, אידי סדג'וויק, פרד הרקו (שהלך לעולמו ב-1964, זמן קצרצר אחרי שצולם) ואחרים. התוצאה היא פסקול חדש ליצירה שעד כה היתה ללא סאונד כלל.

הדי-וי-די החדש מאורגן כך שאפשר לצפות בפורטרטים ברציפות או לפי בחירה בדמות מסוימת, עם או בלי סאונד. אם בתחילת הצפייה נראה שהלחנים והעיבודים החדשים מתאימים בול לפרצופים המצולמים ונשמעים, כמתבקש, כגרסה עדכנית ל"ולווט אנדרגראונד" בתוספת קישוטים אלקטרוניים, בהמשך מתברר כי הפער בין התמונה לסאונד גדול. השירים מתגלים מעט ריקים וברי חלוף לעומת הפורטרטים, שחושפים ממד נצחי. מחוות מזעריות, כמו הדמעה של אן בושנאן, החיוך של פול אמריקה או בקבוק הקולה של לו ריד, לא באמת נזקקו לליווי מוסיקלי. מבלי לשים לב, האצבע מחלישה את הווליום והפורטרטים נותרים כפי שהיו, מלאי הבעה ושקטים.

מוסיקה סינית מסורתית עם מקצב תופים עדכני פותחת את הסרט התיעודי "בחזרה לסין" מ-2008, העוסק בצלם כריסטופר מאקוס שביקר בסין עם וורהול בשנת 1982. הביקור ההוא התרחש שנים אחדות לאחר שוורהול יצר את דימויו הנודע של מאו צה טונג (אז, וורהול טרם התפרסם במזרח אסיה, אבל רק בשנים האחרונות נמכרה היצירה לאיל נדל"ן הונג-קונגי בעבור 17.4 מיליון דולר).

לפני שנים אחדות החליט מאקוס לפתוח לראשונה את תיק המזכרות שלו מאותה נסיעה, לטוס שוב לסין ולשחזר את המסע עם וורהול. הפעם התלווה אליו הצלם פייר-פול פולז'יז, שהחליט להפוך את הטיול לסרט. געגועים לאנדי, ניסיונות לבדוק מה השתנה בכיכר טיאננמן, ראיונות עם אנשי סצינת האמנות המקומית והרבה פטפוטים, כל אלו מתערבבים לכדי יצירה לא מעניינת במיוחד שנשענת רק על היעדרו של אדם אחד, מרתק הרבה יותר. 

"13 השירים היפים ביותר", "בחזרה לסין", האוזן השלישית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו