הבינאלה בוונציה |

לא עיר, לא כפר: למה סגנון הדיור הישראלי תפס כל כך?

הסגנון המאכלס כ–80% מתושבי הארץ נתקל בזלזול וכמעט לא נדון בשיח האדריכלי, אבל בביתן הישראלי בבינאלה לאדריכלות הוא יעבור למרכז הבמה. אילו מהפכים התחוללו מאז המתווה של האדריכל אריה שרון ועד הבנייה בהתנחלות בימי אריאל שרון?

קשת רוזנבלום
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
קשת רוזנבלום

במשך עשור וחצי התחמק הסופר שמעון אדף מלחזור אל העיירה בה גדל, והעדיף לגור בתל אביב. רק אחרי מותה של אחותו חזר לעיר ילדותו, שדרות, לביקור שנמשך כשנה. "נגזר עלי לשוב את השיבה לאין קץ, להביט בעיירה שהיתה לעיר מבעד לאובדן", כתב. זו היתה חזרה אל ההווייה הישראלית של השגרה: ערים בינוניות בגודלן, שכונות זהות עם הרבה כבישים ומעט רחובות. וכך הוא ממשיך: "הבתים שנבנו בלא עבר, בלא תבונת אנוש, ודמו למשכנות זמניים, מלאו חיים שאין לי דרך להקיף במחשבה. תחומים אפלים הוארו, העפר נחרש אספלט. עצים נכרתו וילדים נולדו, ייתכן שהסדר הפוך".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ