מה יכולים אדריכלים מודרניים ללמוד מהסוכה

הפנטזיה על בנייה ארעית וניידת מציתה את הדמיון של האדריכלים שחושבים שזו הדרך לפתור את בעיית הפליטים וגם להקטין את הנזק האקולוגי לסביבה. אין פלא אפוא שגם הסוכה היהודית נהפכה למודל השראה

אסתר זנדברג
אסתר זנדברג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג

ב' זה אוהל — זו הצעקה האחרונה בעולם האדריכלות. אדריכלים אמנם בונים בחומר ובלבנים כבדים ולמרביתם יש ללא ספק קורת גג יציבה מעל לראשם, אבל הפנטזיה על בנייה אוהלית קלה, ארעית, ניידת, בלי שתי רגליים על האדמה, מציתה את הדמיון. הכוונות מאחורי הטרנד הן נאצלות, להמציא קורת גג מהירה וזולה לחסרי בית, להקים מחסה למהגרים ופליטים הנודדים כיום ברחבי העולם בחיפוש אחרי חיים טובים יותר, להקטין את טביעת הרגל האקולוגית של הבנייה. אלא שעד שהכוונות החברתיות והסביבתיות יתממשו, הבנייה הקלה חיה בעיקרה בעושר ואושר במגזינים מקצועיים, בתערוכות אדריכלות או כביתנים עונתיים על הדשא של גלריות נחשבות לאמנות — שזהו בימים אלה היעד הנחשק ביותר לבנייה ארעית קלה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ