השוק הסיטונאי בתל אביב: מתחם צפוף, מנותק ולא נאה לעין

על פניו, פרויקט השוק הסיטונאי הוא חלומם הרטוב של חובבי העירוניות ועירוב השימושים. בתיאוריה זהו אכן פרויקט חדשני, אך במציאות אוסף הכוונות הטובות התנגש בכוחות השוק ובפרטץ' הישראלי

נעמה ריבה
נעמה ריבה
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
נעמה ריבה
נעמה ריבה

"פרויקט של פעם ב–100 שנה", הבטיחה חברת גינדי בזמן ששיווקה את פרויקט השוק הסיטונאי לפני מספר שנים. יחסי הציבור האינטסיביים של גינדי לא פסקו בהכרזה זאת, והצליחו להשאיר בכותרות את הפרויקט הגרנדיוזי, הצפוף בישראל, שחובק מאות אלפי מ"ר של שטחי מגורים, מסחר, תעסוקה ושטחי ציבור.

למעשה, השוק הסיטונאי הוא מעין ניסוי אורבני. תכנונו החל בסוף שנות ה–90 ותחילת שנות ה–2000 במשרדו של האדריכל זוכה פרס ישראל יעקב יער. "בסוף שנות ה–90 עדיין שלטה בציבור ובמערכות התכנון התורה המודרניסטית של ה'אזור', כלומר חלוקת העיר לאזורים: אזור למגורים, אזור לתעסוקה, אזור לבילוי, אזור לעסקים", כתב יער בספרו "החיים והארכיטקטורה". יער ביקש להתבדל מהמדיניות המקובלת באותה תקופה. "לנו התאים קונספט של עירוב שימושים בלב מרכז העסקים. זאת מהותה של העיר, נשמת אפה. ידענו שיהיה קשה למכור את הרעיון לרשויות התכנון ולפרנסי העיר". בהמשך, כותב יער, הוא הצליח לשכנע את הרשויות לשילוב השימושים וליצור, לפחות על הנייר, "רובע עירוני, חי ותוסס".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ