עלייתה, נפילתה והורדתה של כיכר דיזנגוף

מראשיתה כ"מרכז בילוי באוויר הפתוח, בעיקר בערבי שבת", דרך פקקי התנועה של שנות ה-70 וכלה בהחזרת המזרקה לפעילות. לרגל הנמכתה למפלס הרחוב, סיכום 91 השנים הראשונות של הכיכר התל־אביבית

נעמה ריבה
נעמה ריבה
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
כיכר דיזנגוף
כיכר דיזנגוף בין ערביים, מוקדם יותר השנהצילום: תומר אפלבאום

1925: התוכנית המקורית

הביולוג ומתכנן הערים הסקוטי המהולל, פטריק גדס, קבע כי במרכזו של אחד משני הצירים הראשיים המתוכננים לתל אביב תבנה כיכר עירונית בעלת דופן אחידה סביבה. בתוכנית המתאר כתב גדס כי במקום יוקם "מרכז מסחרי ובמרכזו כיכר מוקפת עצים, שתשמש גם מרכז בילוי באוויר הפתוח, בעיקר בערבי שבת, וייבנו בה במה לתזמורת ומקומות ישיבה. סביבה ייבנו בניינים בני ארבע קומות שיתוכננו באופן אחיד ובקומת הקרקע שלהם תהיינה חנויות". זאת תהיה הכיכר הראשונה בעיר שתשמש כמרחב התכנסות ציבורי, בעוד קודמותיה היו כיכרות תנועה בלבד.

תגובות