בין משרדי היי־טק למוזיאון תפוחי אדמה: גלגוליהם של חדרי האוכל בקיבוצים - אדריכלות - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בין משרדי היי־טק למוזיאון תפוחי אדמה: גלגוליהם של חדרי האוכל בקיבוצים

לכתבה
חדר האוכל של קיבוץ איילת השחר ב-1975יעקב סער / לע"מ

עם תחילת עידן ההפרטות, איבדו חדרי האוכל את מעמדם כלב־לבו של הקיבוץ. בעוד אחדים מהם נזנחו, אחרים קיבלו חיים חדשים. חברים ואדריכלים מסבירים כיצד בכל זאת אפשר לשמור עליהם כמרכזים ערכיים וקהילתיים

44תגובות

כמו הקתדרלות שניצבו במרכזי ערים בימי הביניים, גם חדר האוכל היה המקום המרכזי בלב כל קיבוץ. כל השבילים הובילו אליו. לפני כשנתיים וחצי פורסם כי חדר האוכל בקיבוץ חפציבה ייהרס למען פרויקט נדל"ן. היוזמה הוקפאה בינתיים, אך היא האירה בעיה בקיבוצים רבים: מה עושים עם חדר האוכל הישן? חדר האוכל הראשון בארץ נבנה בקיבוץ גניגר ב–1927, בתכנון ריכרד קאופמן. הוא כלל אולם אכילה קטן, מטבח — וזה הכל. לפני קום המדינה וגם בשנותיה הראשונות חדרי האוכל מוקמו בצריפים ובמבני בטון קטנים. "בשנות ה–50, כשהחלו להגיע השילומים מגרמניה, מישהו הציע שהם יספקו לישראל צריפים גדולים", מספר פרדי כהנא, בן 91, מבכירי אדריכלי הקיבוצים,...

הרשמה לניוזלטר

מחוברים לעולם התרבות, הבידור והפנאי? הירשמו כעת לעדכון היומי

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות