בין משרדי היי־טק למוזיאון תפוחי אדמה: גלגוליהם של חדרי האוכל בקיבוצים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חדר האוכל של קיבוץ איילת השחר ב-1975
חדר האוכל של קיבוץ איילת השחר ב-1975צילום: יעקב סער / לע"מ
נעמה ריבה
נעמה ריבה
נעמה ריבה
נעמה ריבה

כמו הקתדרלות שניצבו במרכזי ערים בימי הביניים, גם חדר האוכל היה המקום המרכזי בלב כל קיבוץ. כל השבילים הובילו אליו. לפני כשנתיים וחצי פורסם כי חדר האוכל בקיבוץ חפציבה ייהרס למען פרויקט נדל"ן. היוזמה הוקפאה בינתיים, אך היא האירה בעיה בקיבוצים רבים: מה עושים עם חדר האוכל הישן?

חדר האוכל הראשון בארץ נבנה בקיבוץ גניגר ב–1927, בתכנון ריכרד קאופמן. הוא כלל אולם אכילה קטן, מטבח — וזה הכל. לפני קום המדינה וגם בשנותיה הראשונות חדרי האוכל מוקמו בצריפים ובמבני בטון קטנים. "בשנות ה–50, כשהחלו להגיע השילומים מגרמניה, מישהו הציע שהם יספקו לישראל צריפים גדולים", מספר פרדי כהנא, בן 91, מבכירי אדריכלי הקיבוצים, בזמן סיור בקיבוצו בית העמק שבגליל המערבי. "התנועה הקיבוצית שלחה לגרמניה משלחת לראות אותם, ובינתיים המדינה הביאה צריף אחד לדוגמה, והקימו אותו עבור הנשיא בן צבי". כ–30 צריפים כאלה הוקמו באותו עשור ברחבי הארץ. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ