בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אז מי כאן פרובנציאלי?

הסערה סביב הקמפוס החדש של בצלאל שיקום במרכז ירושלים הולכת וגוברת

58תגובות

בעוד שנה בדיוק צפוי פרופ' ארנון צוקרמן לסיים את כהונתו כנשיא האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. לצד שורה של הישגים בפיתוח המחלקות השונות ובקידום מעמדה של האקדמיה בעולם, ייזכר צוקרמן כמי שפעל ביתר שאת להשבתה של בצלאל למרכז ירושלים - תחילה דרך תחרות פתוחה לתכנון קמפוס חדש במגרש הרוסים וכעת באמצעות מכרז אדריכלים המעוטר בשמות בינלאומיים נוצצים.

אלא שההחלטה של בצלאל מהשבוע שעבר, להפקיד את תכנון הקמפוס בידי קזויו סג'ימה וריו נישיזאווה (סטודיו סאנה) מטוקיו בשיתוף משרד ניר-קוץ מתל אביב, היתה כנראה גם אחת ההחלטות הכי שנויות במחלוקת שקיבל פרופ' צוקרמן מאז החל בכהונתו ב-2003.

על איכות העבודה של סג'ימה ונישיזאווה, זוכי פרס פריצקר לשנת 2010, אין הרבה חולקים; אבל גם לאחר שנפלה ההכרעה, קהילת האדריכלים בארץ ממשיכה לראות במעשה של בצלאל פגיעה אנושה בכללי המשחק. ראשית, בגלל ההחלטה שלא לקיים תחרות פתוחה אלא מכרז סגור; ושנית, משום ההחלטה למסור את תכנונה של אקדמיה המסמלת את תחיית האמנות והאומנות בארץ ישראל לאדריכל זר. יושב ראש עמותת האדריכלים, פרופ' ברוך ברוך, אף קרא לבטל את המכרז וטען כי הוא שולל את עקרון ההזדמנות השווה.

בראיון ל"גלריה" פרופ' צוקרמן דוחה על הסף את הביקורת נגדו ונגד בצלאל: "האם אנחנו צריכים להתנצל שבחרנו את אחד המשרדים הטובים בעולם לפרויקט ייחודי? זה בניין שבונים פעם במאה שנים ואני כנשיא צריך לדאוג לפתרון הכי טוב בשביל בצלאל".

לדבריו, האקדמיה החליטה לפנות להליך של מכרז לאחר שהתחרות המקורית, שהתקיימה בספטמבר 2006 ובה זכה משרד האדריכלים הגרמני-טורקי studyo, נכשלה. כפי שפורסם לראשונה ב"הארץ", בחודש אפריל השנה החליטה במפתיע הנהלת בצלאל לבטל את ההתקשרות עם משרד studyo. בבצלאל סברו כי הפתרון שהוצע אינו מתאים לאתר וכי המשרד שנבחר אינו מסוגל לעמוד בהיקף התכנון של הפרויקט. "תחרות לא מובילה בהכרח לתוצאה הכי טובה והכי נכונה", אומר עתה צוקרמן, "ויש הרבה אדריכלים טובים שלא מוכנים להתמודד בתחרויות".

מי אשם בכישלון התחרות המקורית?

תומר אפלבאום

"חלק מהכישלון הוא שלי, שלא עמדתי על דעתי באופן מספיק נחרץ שלא לקחת משרד עם ניסיון מועט מאוד, שגם היום אין לו ניסיון בשום דבר. בזמנו השופטים חשבו שצריך לתת הזדמנות לאדריכלים צעירים וזאת גם הסיבה שזה עבר כל כך בשקט בקהילת האדריכלים המקומית. כולם אמרו: וואללה, הם צעירים, זה נהדר. אבל בדיעבד כל ההתנהלות של המשרד הזה היתה בלתי אפשרית מבחינתנו".

במקום התחרות יזמה בצלאל מכרז חדש והזמינה להשתתף בו 16 משרדי אדריכלים - שמונה מישראל ושמונה מחו"ל, בהם שמות ידועים כמו נורמן פוסטר מבריטניה, הרצוג ודה מיורן משווייץ וקנגו קומה מיפאן.

טל כהן

בשונה מההליך המקורי, הפעם לא נדרשו המשרדים המשתתפים להציע פתרונות מוחשיים לתכנון הקמפוס אלא להציג תיקי עבודות, "כדי שנהיה בטוחים שמי שאנחנו לוקחים גם יכול לבצע", כלשונו של פרופ' צוקרמן. לחלק ניכר מהמשרדים הישראליים לא היה סיכוי להתמודד עם היקפה ואיכותה של עבודת המשרדים מחו"ל והם נשרו כבר בשלב הראשון.

לקו הגמר הגיעו שלושה צוותים: סטודיו סאנה בשיתוף ניר-קוץ; סטיבן הול מניו יורק בשיתוף אסף לרמן; ומייזליץ-כסיף בשיתוף RMJM מבריטניה. ועדת השיפוט בראשותו של יו"ר חבר הנאמנים של בצלאל, איש הנדל"ן הרצל חבס, פגשה את הפיינליסטים, קיימה משא ומתן על הצעת המחיר של סטודיו סאנה ולבסוף, לאחר ששיכנעה את אנשיו להפחית 25% משכר הטרחה (סאנה ידוע בהצעות מחיר גבוהות), החליטה פה אחד לבחור בו.

תמורת התכנון צפוי סטודיו סאנה לקבל כ-7% מתוך תקציב כולל של 218 מיליון שקל - כ-15 מיליון שקלים, שיתחלקו ביניהם לבין המשרד המקומי המלווה. ניר-קוץ אדריכלים, בבעלותם של בני הזוג אריה קוץ ורני ניר, היה שותף בין השאר לתכנון המגדל של הבנק הבינלאומי הראשון בשדרות רוטשילד בתל אביב, יחד עם פייב קוב פריד אדריכלים מניו יורק, ולשיפוץ גן החשמל בתל אביב.

לוקיישן חד פעמי

לדבריו של פרופ' צוקרמן, הניסיון של סטודיו סאנה בבנייה של פרויקטים אקדמיים בולטים - כמו מרכז הלימוד של רולקס באוניברסיטה הפוליטכנית בלוזאן שבשווייץ, או בית הספר צולווריין לעיצוב וניהול באסן שבגרמניה - מבטיח לבצלאל קמפוס ברמה אדריכלית גבוהה במיוחד.

"אני חושב שאם תסתכל על העבודות שלהם, תבין לבד מה מיוחד בהם", הוא אומר. "הם פשוט עושים דברים אחרת - בדיוק רב, בצניעות רבה ובמקוריות רבה. אנחנו לא מחפשים להקים אייקון אדריכלי חדש בירושלים, אנחנו לא רוצים איזה פרנק גרי. אנחנו רוצים משהו שקט, קפדני ואחראי שייתן לנו תחושה של טיילור-מייד".

בשונה משני המשרדים האחרים שעלו לגמר, סג'ימה מסטודיו סאנה הביאה עמה מודל רעיוני של הקמפוס לפגישה עם ועדת השיפוט. האם זה הוגן כלפי המתמודדים האחרים?

"זה באמת היה מרשים מאוד. פחות המודלים, אלא עצם העובדה שהם טרחו. הם הביאו מודל של המגרש בגודל מטר על מטר, והציגו ובנו לתוך הצורה של המגרש שלוש אפשרויות: אחת של בנייה נמוכה, אחת של בנייה גבוהה ואחת של כמה בניינים. עצם המאמץ הזה מרשים מאוד. האחרים גם יכלו להביא מודל, מישהו אסר עליהם? הרי סג'ימה הביאה את זה ביוזמתה. חוץ מזה היא הציגה כמובן עבודות נוספות של המשרד".

עד כמה ועדת השיפוט נתנה דעתה למיקום המיוחד של הקמפוס במרכז ירושלים? זה הרי יהיה מבנה עצום-ממדים במקום הכי רגיש בעיר.

"אני חושב שירושלים ובמיוחד הלוקיישן הזה הוא דבר חד פעמי. אין עוד מקומות כאלה. אם יש דבר שמדיר שינה מעיני זה העניין הזה. בדיעבד אני שמח שהתגלגלנו לתהליך של מכרז. במשך הזמן הרגשתי שהפתרון שקיבלנו (של המשרד הגרמני, נ"ד) לא היה נכון. המאסה שלו היתה לא נכונה".

לסטודיו סאנה יש שפה מובהקת, קלילה, בהירה אבל נוקשה מאוד. אתה חושב שהבניין שהם יתכננו יתאים לירושלים וישתלב היטב באדריכלות הישראלית?

"אתה יודע להגיד מה זה אדריכלות ישראלית עכשווית? יש דבר כזה בכלל? אני התרשמתי שסג'ימה מאוד מודעת לעניין ההיסטורי של המקום ושל ירושלים, זה חלק מהמשיכה שלהם להשתתף מלכתחילה במכרז. אני משוכנע שהם יתמודדו עם זה בצורה יוצאת מן הכלל.

"מה ששיכנע אותי זה שהם אמרו - אנחנו בונים דברים בשביל

אנשים. הם לא רוצים לבנות את מוזיאון גוגנהיים בבילבאו (אחד הסמלים הבולטים של אדריכלות הראווה העכשווית, נ"ד). הם מבינים את המורכבות, גם של המיקום, גם של המקום וגם של כל הסביבה".

בגידה בערכים

הביקורת החריפה ביותר על הליך הבחירה נמתחת כאמור על מה שמוצג כאג'נדה של הנהלת בצלאל: העדפה של אדריכל בעל שם בינלאומי על פני אדריכל ישראלי. גם אם פרופ' צוקרמן מבהיר כי ועדת השיפוט לא העדיפה אדריכל זר על מקומי והעניקה יחס שווה לכל אחד מהמתמודדים, הרי בסופו של דבר בכל אחד מהצוותים שהגיעו לשלב הגמר היה שותף משרד זר.

האדריכלים אודי וגנית מייזליץ-כסיף, שהגיעו לשלב הגמר, משוכנעים כי היה על בצלאל לבחור באדריכל מקומי. "עצם ההתלבטות בין משרד ישראלי לבין סטארכיטקט (אדריכל-כוכב) למוסד כמו בצלאל היא כמעט אבסורדית, בהתחשב בחזון של האקדמיה ליצור מנהיגות יוצרת ומשמעותית בסביבה", אומרת גנית מייזליץ-כסיף. השניים אמנם חתמו על הסכם שיתוף פעולה עם משרד RMJM, אך מבהירים כי הוא השאיר את ההובלה בידיהם.

"הנושא של תחרות פתוחה מסובך במקרה של בצלאל", ממשיכה מייזליץ-כסיף, "כי בעצם לא ידוע עדיין על איזה היקף יתפרש הקמפוס החדש. עם זאת, לדעתנו התחרות היתה צריכה לכלול אדריכלים ישראלים מובילים ואיכותיים. מוסד כמו בצלאל צריך בעצם להפגין אמון ביוצרים ישראלים. תראה מה קרה לסרטים הישראליים כשהתחילו להפגין בהם אמון ברמה הממשלתית. אנחנו צריכים ליצור מוניטין בינלאומיים ולא לסגוד למשרדים זרים".

היא סבורה כי סטודיו סאנה הוא משרד מעולה אך תוהה כיצד יתמודד עם הבנייה בלב ירושלים: "לא ברור לנו איך משרד מטוקיו יצליח להתמודד עם פרוגרמה כל כך מורכבת באתר שעדיין לא הוגדר סופית ועם מטען היסטורי כל כך רגיש".

גם בני הזוג ברכה ומיכאל חיוטין, זוכים סדרתיים בתחרויות אדריכליות בארץ שהוזמנו להשתתף במכרז, סברו כי יש להעניק את העבודה למשרד ישראלי. "ההחלטה של בצלאל לבחור באדריכל שאינו ישראלי היא בגידה בערכים שמלווים את האקדמיה מאז יום היווסדה", אומרת ברכה חיוטין. "איש אינו חולק אמנם על הכישרון והיכולת של סטודיו סאנה, אבל ההחלטה הזאת היא הצהרת אי-אמון של בצלאל בקהילת האדריכלים ובחינוך האדריכלי בארץ - שבצלאל אחראי לו לא במעט".

פרופ' צוקרמן אינו מוכן לקבל את הכעס של המשרדים המקומיים. "כל מי שלא קיבל עבודה כועס. מה היה קורה אם היינו בוחרים את X ולא את - Y גם היו כועסים. איך חיוטין יכולים לגשת למכרז, להופיע בפני הוועדה ואחר כך לטעון שהם בכלל בעד תחרות. אם אתם נגד מכרז, למה בכלל השתתפתם?"

אתה לא חושב שבארץ יש משרדים טובים דיים לתכנן פרויקט לבצלאל?

"אני הייתי שמח אם היו כאלה, אבל הבעיה היא שהאשימו אותנו בפרובינציאליות כי הלכנו למישהו מבחוץ. אני חושב שזה פרובינציאליות לחשוב שכל החוכמה נמצאת אצלנו. לא הכל נמצא בידינו".

ובכל זאת, האם אתה יכול להבין את הטענה הזאת?

"את עניין הפרובינציאליות בוודאי לא. אני כן יכול להבין את הרצון שיהיה אדריכל ישראלי".

היית יכול לפנות לכמה דמויות ישראליות בעלות מוניטין בינלאומיים, כמו משה ספדי, רון ארד, או אפילו מיכאל ארד שתיכנן עכשיו את אתר הזיכרון המרשים בגראונד זירו בניו יורק.

"כל מי שמנית עכשיו הם ישראלים אבל הם לא עובדים או חיים פה".

זהות המתכנן, הלאומיות שלו או הדת שלו לא משנות בעיניך?

"ממש לא".

היית מסכים למנות יוצר או אמן מחו"ל לניהול אחת מהמחלקות בבצלאל?

"ממש לא היה מפריע לי".

האדריכל אסף לרמן, שהגיע אף הוא לשלב הגמר, משוכנע שהבחירה בסטודיו סאנה היא "טובה ומרגשת". לדבריו, "מדובר באחד ממשרדי האדריכלים המעניינים והחשובים שפועלים כיום בעולם ואין לי ספק שהפרויקט שהם יובילו יהיה ברמה הגבוהה ביותר ויתרום רבות לדמות של בצלאל ושל מרכז העיר המתחדש בירושלים".

לדעתו, המעורבות של אדריכלים זרים בעשייה האדריכלית בארץ רק תתרום לרמה המקצועית המקומית. "עם זאת", מוסיף לרמן, "בפירוש יש מקום לשלב כישרונות מקומיים במהלך הכולל של המעבר למרכז העיר, כדי להפוך אותו לאירוע תרבותי מכונן שבכוחו לסמן את האדריכלים הבולטים של הדור החדש".

תחרות גלובלית

מהתחרות הכושלת לתכנון הקמפוס החדש, שהוגשו לה כ-180 הצעות מרחבי העולם, ועד למכרז הנוכחי, אבד זמן רב ובוזבז לא מעט כסף ציבורי. "כשעושים טעות צריך לחתוך מהר את ההפסדים", מגיב צוקרמן.

ההחלטה לקיים מכרז בקרב קבוצה קטנה של משרדים פוגעת בעקרון השוויון של כלל האדריכלים בארץ ומעוררת שאלות בדבר תפקידו של בצלאל כמוסד ציבורי.

"כנשיא יש לי אחריות לתת את הפתרונות הכי טובים לבצלאל. אני לא צריך להיכנע לגחמות. זה שאני מוסד ציבורי ובית ספר לאמנות לא אומר שאני צריך להתאבד".

אתה מבין את הכעס העצום שעוררתם בקרב קהילת האדריכלים בארץ, או שאתה חושב שזו פשוט קנאה וקטנוניות?

"זאת קהילה קטנה מאוד וצפופה מאוד ואני מבין את המצוקה שלה. אין כל כך הרבה פרויקטים כאלה וזה באמת פרויקט מיוחד במינו. אבל הצד השני הוא שדווקא מכיוון שזה פרויקט כל כך מיוחד, צריך למצוא את הפתרון הטוב ביותר".

אתה מאמין בבחירה של סטודיו סאנה, אבל בעקרון השוויון פגעת.

"אין גבול לזה. כבר דאגנו לעקרון השוויון בתחרות הראשונה שעשינו עם 180 משתתפים. נכשלנו".

מדוע הקהילה האדריכלית צריכה לשלם את מחיר הכישלון שלכם? למה לא לתת שוב הזדמנות?

"זאת בדיוק הפרובינציה. הלך הרוח ש'לא נתנו לי'. קשה לי להבין את הביקורת על מישהו מבחוץ; כשישראלים מתחרים על עבודות בחו"ל, הם יסכימו שלא ייתנו להם? אנחנו חיים בעולם גלובלי ואנחנו מתחרים בעולם גלובלי".

יכול להיות שההחלטה על קיום המכרז תגרום לבצלאל נזק תדמיתי?

"איזה נזק? הביקוש ללמוד בבצלאל לא ירד, אולי הוא רק יעלה בעקבות הקמפוס החדש. בצלאל הוא מותג כל כך חזק שהוא יותר חזק מעמותת האדריכלים, עם כל הכבוד אליהם".

בעיה נוספת המועלית בקהילת האדריכלים היא העדר אדריכל בעל מוניטין בינלאומיים בוועדת השיפוט, שהיתה אמורה להבטיח כי המכרז לא יסתכם בתחרות יופי בין תיקי עבודות.

בוועדה של התחרות המקורית, לפני חמש שנים, כיהנו בין השאר פרופ' טושיקו מורי מאוניברסיטת הארוורד והאדריכל משה ספדי. בוועדה הנוכחית שני האדריכלים היחידים הם יובל יסקי, ראש המחלקה לארכיטקטורה בבצלאל, ואורנה אנג'ל, סמנכ"לית בחברת שיכון ובינוי. לצדם כיהנו חבס, צוקרמן ופרופ' חנוך גוטפרוינד. "פנינו לכמה דמויות בכירות שלא הסכימו להשתתף" (בצוות השיפוט), אומר צוקרמן, ומסרב למסור לציטוט את זהותם.

הסערה התקשורתית והציבורית סביב מכרז האדריכלים נתנה אותותיה בתוכניות של בצלאל. בין השאר, החליטה ועדת השיפוט להמליץ להפחית את היקף הבינוי של הקמפוס החדש בחצי - מ-60 אלף מ"ר ל-25 עד 30 אלף מ"ר, בדומה לממדיו של קניון. לפיכך החלה האקדמיה במשא ומתן עם בעלים של בניינים סמוכים כדי לרכוש או לשכור אותם לצרכיה. בין השאר מתקיים משא ומתן עם מוזיאון המחתרות, שבשטחו נמצא מגרש של 3,000 מ"ר המיועד לבנייה. צוקרמן מבקש גם לפעול במשותף עם המוזיאון לפיתוח השטח הציבורי שבין הקמפוס החדש לבינו.

בנוסף לכך בוחנים בבצלאל עוד שורה של בניינים בסביבה: בית אביחיל הסמוך, בניין בנק לאומי לשעבר ברחוב יפו (שתיכנן האדריכל הנודע אריך מנדלסון), בית הדואר (שכבר משמש בחלקו את בצלאל כיום) והבניין של מטה מרחב ציון של משטרת ישראל, שכבר הובטח לבצלאל בהחלטת ממשלה כשטח להתפתחות עתידית.

הסקיצות הראשונות לקמפוס החדש אמורות להגיע בתוך כחודשיים וצוקרמן מעריך שתהליך התכנון והרישוי כולו יארך כשנה וחצי. "זה יהיה פרויקט מעולה לירושלים", הוא אומר. "קח לדוגמה את המדרחוב הקטן והחמוד שהתפתח ליד הבניין של המחלקה לארכיטקטורה במרכז העיר. עשו כמה מדרכות ופתאום יש שם בתי קפה ובוטיקים ויש חיים חדשים בזכות בצלאל. בעיר זה יהיה פי כמה וכמה.

"אני מקווה שהקמפוס של בצלאל יהיה מין כפר שיהיה בו הפנינג כל הזמן. זה לוקיישן שנמצא בין העיר הערבית, החרדית והחילונית ואני מקווה שייווצר שם צומת של הידברות אחרת, של עשייה אחרת, של חשיבה אחרת. אם נצליח לעשות את זה בירושלים, זה יהיה גם מרכז בינלאומי ממדרגה ראשונה".

פרופ' ברוך ברוך, יו"ר עמותת האדריכלים, מסר בתגובה: "אני חושב שזה לא נכון שגופים ציבוריים ישראליים יפנו לכוכבים בינלאומיים כדי לממש את הפנטזיות שלהם. הדבר הנכון הוא לפנות לציבור האדריכלים הישראלי, עם האיכות שיש כאן, ולבחור באמצעות תחרות. זו טעות של בצלאל, שחרת על דגלו את היצירה העברית, לבחור באדריכל זר. זוהי פגיעה חמורה בעתידה של האדריכלות בישראל".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו