בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך מונעים את התרסקות מדיניות התכנון?

הדו"ח של צוות התכנון האלטרנטיבי בוועדת יונה-ספיבק מספק תמונת מצב מקיפה ועגומה, אבל נראה שבשביל לחולל שינוי יש צורך באינתיפאדה תכנונית

36תגובות

קוסמטיקה לא תעזור. נדרש טיפול שורש בכל התחומים העוסקים במרחב הישראלי. תכנון המרחב הוא מהגורמים המשפיעים ביותר על חיי בני אדם. המשבר הנוכחי, שהוציא מאות אלפים לחוצות הערים, אינו תוצאה של אירוע חריג וחד פעמי אלא תוצאה של כשלים מתמשכים במערכת התכנון של מדינת ישראל לדורותיה.

לא די להגדיל את היצע הדירות כדי לפתור את משבר הדיור ולא די לדבר רק על גודל תקציבי התכנון והפיתוח, אלא על האופן שבו הם יושקעו לצמצום פערים במרחב. כוחות השוק לא "יעשו" את שלהם, אין פתרון אחד ואחיד לכל, משאבי המרחב והקרקע הם של כלל הציבור ואינם סחורה עוברת לסוחר.

מסקנות אלה ורבות אחרות כלולות בדו"ח של צוות התכנון האלטרנטיבי בוועדת יונה-ספיבק שהופקד על תחום התכנון המרחבי בוועדה בנושאי דיור, תחבורה, קרקעות ותכנון ומתפרסם לראשונה במלואו השבוע. הדו"ח הוא פרי עבודה של כחודשיים, שבה לקחו חלק עשרות חוקרים ואנשי מקצוע מתחומים שונים, והשתתפו בה גם פעילים בתנועת המחאה ואנשי המאהלים. מול מדיניות תכנון קיימת מפלה ומעמיקה פערים, צוות התכנון בוועדה, שבראשו עומדים ד"ר אמילי סילברמן ועו"ד גיל גן מור, ניסה להציב "מדיניות תכנון אחרת, ששמה במרכז את עקרונות החוסן והצדק החברתי", שבה דיור הוא זכות ולא מוצר, והמדינה מעורבת בהקטנת פערים במרחב בין אזורי מגורים בארץ, בין מרכז ופריפריה, בין קבוצות ושכבות באוכלוסייה.

הדו"ח משרטט תמונה עגומה של מצב התכנון בישראל. ההמלצות כמעט שלא משאירות אבן על אבן, בניסיון לתקן משהו בסיסי מהיסוד, כל עוד לא מאוחר. עיקרון, חלוקה צודקת ושוויונית של משאבי קרקע, תכנון ופיתוח ושימוש בהם לטובת כלל הציבור, הפניית משאבים לחידוש הערים הקיימות במקום השקעה בזבזנית בהקמת יישובים ותשתיות חדשות, מתן אפשרויות דיור שונים לקבוצות שונות ומגוונות באוכלוסייה על פי צרכיהן ואופיין. הדו"ח המלא יוצג היום בכנס באוניברסיטה העברית בהר הצופים בירושלים. זהו הראשון מבין שורה של דיונים בדו"ח, שמחבריו אינם רואים בו פרק מסוכם אלא מצע לפעילות נמשכת.

חיזוק העירוניות

הדו"ח פותח במשבר הדיור, שהיה עילה למחאה, וקובע כי המשבר אינו מקרי וחד פעמי אלא תוצאה של כישלון מתמשך במערכת התכנון במדינת ישראל. הרפורמה בתכנון וחוק הווד"לים שאושר לאחרונה רק יגרמו להחרפתו. צעד ראשון וסמלי הוא ההמלצה לעגן בחוק יסוד את הזכות לדיור נאות ומציע ניסוח עקרוני במלים האלה: "לכל אדם זכות לדיור נאות ובר השגה בסביבה שבה נגישות לשירותים ותשתיות. לכל אדם זכות לחזקת מגורים מוגנת. אין לפנות אדם מביתו או להרוס את ביתו באופן שרירותי. לכל אדם זכות לבחור את מקום מגוריו ללא אפליה. לכל אדם זכות לשוויון בנגישות לדיור".

אחריות כבדה למשבר החברתי מוטלת בדו"ח על המדיניות הקרקעית בישראל, שהיא מדיניות מפלה מאז הקמת המדינה, המעמיקה פערים אתניים, מעמדיים וגיאוגרפיים. הדו"ח מתנה צדק חברתי בעשיית צדק מרחבי ודורש שינוי מהיסוד: מעבר מהקצאה מפלה של משאבי קרקעות המדינה ל"פיתוח מתקן", מעבר מתכנון ריכוזי לתכנון דמוקרטי, ועצירת הפרטת קרקעות המדינה, שבעשורים האחרונים עברו מכלל הציבור לקבוצות קטנות וריכוזיות. תכנון המרחב הוא ביטוי נאמן לאי השוויון בחלוקת משאבי הקרקע, הפוגע בעיקר בקבוצות מוחלשות באוכלוסייה.

מול מדיניות התכנון הקיימת, הדו"ח מציב מודל תכנוני המושתת על עקרונות "העירוניות החדשה" ומגמות סביבתיות ואקולוגיות ואורג לתוכם שיקולים של צדק חברתי. הדו"ח מצטרף לקולות רבים אחרים בעשורים האחרונים המבקרים את תכנון הערים המודרני, מתריעים מהמשך מגמות קיימות של פירוור ובנייה חדשה ודוגלים בהתכנסות לתוככי הערים הקיימות. בישראל, שבה מרבית הערים הן פרווריות בעצמן, הדו"ח קורא לחיזוק העירוניות ולהתחדשות עירונית, לציפוף פנימי, ליצירת מרקמים עירוניים מעורבים ונגישים, ליצירת תמהיל צורות ואפשרויות מגורים לאוכלוסייה מגוונת.

שגם העשירים יסעו

דוגמאות לתכנון ברוח הדו"ח (ובמידה רבה גם דוגמה לקונפליקטים בין צדק חברתי לצדק סביבתי) הם פרויקטים שנעשו בבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב (בהנחיית האדריכלים יודן רופא והלל שוקן, החברים בצוות התכנון בוועדה וממייסדי עמותת מרחב לעירוניות מתחדשת בישראל), ומציגים אפשרויות מעשיות לציפוף עירוני והתחדשות בעיר לוד. ההצעות הרעיוניות כוללות תוספות בנייה משמעותיות במרקמים קיימים באתר שוק רמלה-לוד הנוכחי ובאזור התעשייה העירוני, ללא צורך בגידול בשטח העיר.

הדו"ח מדגיש שאין פתרון אחד ואחיד המתאים לכל הקבוצות באוכלוסייה ומונחת מלמעלה, וקורא לגיוון ודמוקרטיזציה בכלי התכנון בהתאם לתרבויות, הזהויות והצרכים השונים והעולים מהשטח עצמו, בשיתוף ציבור מקומי. מחברי הדו"ח ממליצים על תיקון היסטורי באפליה מתמשכת בתכנון והקצאת קרקעות ביישובים ערביים וקוראים להכיר ביישובים בדוויים בנגב - האוכלוסיות הנפגעות ביותר ממדיניות הקרקעות והתכנון הקיימת. הדו"ח קובע כי יש להתאים את התכנון ואת יישומו למבנה הבעלות על הקרקע, להעדפות האוכלוסייה ולדפוסים חברתיים ותרבותיים קיימים.

ההמלצות בתחום התחבורה הן פרק מפתח בדו"ח, המצביע על קשר הדוק בין תחבורה ציבורית נאותה לצדק חברתי. הדו"ח מחליף את המונח התחבורתי "ניידות" במונח התכנוני "נגישות", המתייחס לנוסע ולרווחתו ולא רק לנסיעה לשמה, וממליץ לפעול להקטנת הצורך בנסיעות על ידי תכנון עירוני מושכל במקום פיתוח של אמצעי תחבורה נוספים. מול פרויקט הדגל התחבורתי הממשלתי של קווי תחבורה ארוכים שיחברו את המרכז לפריפריה, הדו"ח רואה צורך חיוני בקווי תחבורה קצרים בין ערים סמוכות ובתוכן. פיזור חיי היומיום בנסיעות ארוכות, אומרת מתכננת התחבורה בקי שלייסלברג, השותפה לחיבור הדו"ח, "אינו חברתי ופוגע באיכות החיים ובסביבה".

רכבת ישראל אינה יודעת לספק נסיעות קצרות, אומרת שלייסלברג. סוס העבודה של התחבורה הציבורית בישראל הוא האוטובוס ויש להקצות לו נתיבים מועדפים בדיוק כמו לרכבת, כדי להפוך אותו יעיל, נגיש ואטרקטיבי גם לקהלים שיש להם אפשרות נסיעה אחרת. או במלים אחרות, שגם עשירים יסעו בתחבורה ציבורית. עוד מציינת שלייסלברג כי מערכת התחבורה הציבורית בישראל כיום אינה פועלת למעשה כמערכת, אלא כחוליות בודדות שהקשר ביניהן לקוי ומסורבל, ו"צריך לתפור מכל אוסף השירותים הזה רשת אחת שקל לנווט בה. השאלה החשובה היא לא מהו אמצעי התחבורה אלא על איזה נסיעה אנחנו מדברים".

הדו"ח מחזיק 40 עמודים ומקיף את הבעיות המרכזיות בתפר שבין תכנון, מרחב וצדק חברתי. מעבר לכך, הישגו הוא ברב-תחומיות של המשתתפים והנושאים שנבחנו אלה לאור אלה. חיסרון בולט בעבודת הצוות הוא התייחסות מועטה לתכנון במובן הקונקרטי והיעדר תרגום ההמלצות לממד הפיסי ולמונחים מעשיים. "מסמך סלמה" שחיברה קבוצה של אדריכלים צעירים ומתמקד בהיבט הפיסי של צדק מרחבי, לא הוטמע בדו"ח והותיר אותו בגדר הצהרות בחלל יותר מאשר במרחב.

העניין שעוררה תנועת המחאה ובעקבותיה העבודה של צוות התכנון האלטרנטיבי הוא תופעה ללא תקדים בשיח האדריכלי והתכנוני בישראל. יחד עם זאת, כדי להסיט ממסלולה את הטיטניק של מדיניות התכנון הקיימת לא די בדו"חות או בכנסים. יש צורך בצעדים קיצוניים בהרבה, אם לא אינתיפאדה תכנונית ממש. הנה, בעוד הדו"ח מתגבש ומתפרסם ונדון ומעורר ויכוחים ערים, מחליטה הממשלה בימים אלה על הקמת עשרה יישובים חדשים בנגב, בצעד המנוגד לכל היגיון ולכל המלצות הצוות. וזהו רק קצה הקרחון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו