בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסלע שניצב בלב יצירה אדריכלית

בית "בארוד", שתיכננו פאולה ליאני ואיתי פריצקי, שוכן בחיק סלע בשכונת מלחה הירושלמית ומושפע מאדריכלות יפאנית עכשווית. אופציה טבעית בסביבה שנהפכה לראוותנית

12תגובות

"בארוד!" היא קריאת האזהרה המסורתית שצועקים פועלי בניין באזור ירושלים לפני פיצוץ של סלעים ומסלעות. "בארוד" הוא גם השם שהעניקו האדריכלים פאולה ליאני ואיתי פריצקי, בני זוג במשרד ובחיים, לבית פרטי חדש שתיכננו בשכונת מלחה בבירה, אשר חלליו המרכזיים נושקים לדופן מפוארת של סלע פראי.

הבית, שתוכנן בעבור משפחה של עולים חדשים שומרי מסורת מצרפת, ממוקם על גבי מדרון תלול באחד הרחובות היוקרתיים בשכונה. בשונה מהבניינים השכנים, החליטו האדריכלים להתייחס לסלע כמשאב נופי מרכזי בתכנון ולא לפוצץ אותו לחלוטין. האלמנט העיצובי המרכזי בחלל המגורים של הבית הוא מעטפת דקיקה של זכוכית המרוחקת כמטר וחצי מהסלע. בתקופה הזאת של תחילת הסתיו האבן כבר "התחילה לעבוד", כהגדרתם של פריצקי וליאני. מבין הנקיקים החלו כבר לבצבץ עשבים מקומיים ואחרי כל גשם נשפכים מתוך האבן מפלים קטנים של מים.

"כבר בביקור הראשון שלנו באתר הבנו שנתוני השטח הגסים הולכים להיות חלק משמעותי בתהליך התכנון", מסביר פריצקי ונזכר ברקפות שליבלבו שם בין הסלעים. "זה מקום עם אופי, רוח וגיאולוגיה ייחודית ולדעתנו האדריכלות חייבת תמיד לבטא קשר עם הסביבה". בהתאם לכך נותר עיצוב הפנים של הבית מאוד מינימלי, הוא מאופיין בקירות כפולים בגימור צבע לבן בוהק, המכילים ארונות לאחסון. הפרט היחיד שבולט הוא גומחה לספרי קודש ש"נחצבה" בתוך הקיר של פינת האוכל.

איתי פריצקי

במבט ראשון נראה כי הבית כולל שתי קומות בלבד: קומה ציבורית שמכילה את הסלון, המטבח וחדרי השירות וצופה מצד אחד לסלע ומצד שני לחצר ולנוף הירושלמי; וקומה פרטית המכילה את חדרי השינה של בני המשפחה, שלכל אחד מהם צמוד חדר רחצה ולחדרי הילדים אף צמודה גינה פרטית באותו מפלס. אולם למעשה משתרע הבית על פני ארבעה מפלסים, כאשר המפלס התחתון ביותר הוא מוסך מקורה הפונה לרחוב. בצמוד למוסך נכרתה מנהרה המובילה למפלס אחד מעל, שם ממוקמת יחידת אירוח פרטית. האורחים יכולים להגיע אל היחידה הזאת גם דרך גרם מדרגות קטן הממוקם בנקיק הטבעי-מלאכותי שנוצר בין הסלע לבין הבית.

פריצקי וליאני נפגשו בעת לימודיהם בוונציה וחזרו לישראל יחד בשנת 2001. כיום הם מחזיקים במשרד העוסק בבנייה פרטית איכותית תפורה לפי מידה, ובכמה פרויקטים קטנים למגורים עירוניים שנמצאים בראשית דרכם. העבודות שלהם זכו לכמה פרסים בארץ ומתפרסמות דרך קבע במגזינים לעיצוב: בית "בארוד" כבר הספיק להופיע בפורטל העיצוב Dezeen ובכתבה של העיתון האיטלקי "קוריירה דלה סרה", שעסקה בירושלים. פריצקי וליאני שואבים השראה רבה מעבודותיהם של אדריכלים יפאנים בני זמננו, כמו סו פוג'ימוטו, קנגו קומה וקזויו סג'ימה, ששיכללו את העיסוק בתכנון בתים פרטיים לדרגת אמנות.

בבתים שתיכנן הצמד הישראלי בשנים האחרונות אפשר לראות את ההשפעה הזאת בבירור - לעתים בפרשנות מקומית למוטיבים עיצוביים או חלליים ולעתים בתרגום מפורש מדי של רעיונות צורניים.

גם בבית במלחה אפשר לזהות "עקבות יפאניים", במיוחד בתכנון של פרטי החיפוי. האדריכלים בחרו לחפות את החזיתות בשורות של אבנים ירושלמיות מלבניות (בגודל 25x53 ס"מ), בולטות ושקועות לסירוגין, כמו תבליט של לוח שחמט. החיפוי מעניק דמות עכשווית לבית תוך יצירה של משחקי אור וצל על גבי החזיתות, המשתנים לאורך שעות היום ועונות השנה. "זה מעין שעון שמש ענקי", מעיר פריצקי. הדוגמה המלבנית הזאת מזכירה מאוד את המראה ואת הפרופורציות של החיפוי של "בית הלוטוס" הנודע שתיכנן האדריכל קנגו קומה בעבור איש עסקים עשיר מדרום לטוקיו, אולם שם האבן (מסוג טרוורטין) תלויה על גבי סבכת מתכת קלילה ואף מתנועעת ברוח.

איתי פריצקי

גם בבתים אחרים שתכננו בני הזוג ברחבי הארץ ניתן לראות את ההשפעה של אדריכלות יפאנית, כמו בית בגליל המערבי, שמזכיר את בית "מרבה הרגליים" של סו פוג'ימוטו, או בית במרכז הארץ המכיל נפחים משתנים שמגיבים לשימושים משתנים - עיקרון שניסחו קזויו סג'ימה וריו נישיזאווה בבית פרטי מפורסם במיוחד שתיכננו בטוקיו.

פריצקי וליאני מכירים בהשפעה של אדריכלות יפאנית על עבודתם אך מבהירים כי הם מקפידים למצוא את הדגש המקומי בכל פרויקט. בבית "בארוד", למשל, מורכבות החזיתות באבן שנלקחה מהאתר, נוסרה, ואז הוחזרה בצורת לבני חיפוי. כך או כך, השילוב בין יפאן לבין ישראל מצליח לקבל בעבודות שלהם פרשנות מעניינת מבחינת המרחב והחלל.

בשכונת מלחה אפשר לחזות כיום בכל הרע המאפיין את הבנייה הפרטית למגורים בירושלים: עיצוב נובורישי וראוותני לצד מחוות "אותנטיות" מוגזמות, בתי מידות שיצאו מפרופורציה ושילוב של ריבוי צורות, צבעים ופנטסיות עיצוביות הלקוחות ממקום ומתקופה אחרת. בית "בארוד" של פריצקי וליאני מבקש לתת מענה מקורי לסוגיה של בית פרטי בירושלים - מחובר לטבע ולרוח המקום אבל גם מתחבר היטב למגמות עכשוויות באדריכלות העולמית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו