בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חמישה מסלולים באדריכלות של מוזיאון תל אביב

בין ביתו של דיזנגוף לגן יעקב - התערוכה שתחנוך מחרתיים את הגלריה לאדריכלות באגף החדש של מוזיאון תל אביב לאמנות עוקבת אחר גלגוליו השונים של המוזיאון

14תגובות

להלן רשימה חלקית של תערוכות בנושאי אדריכלות שמוצגות בימים אלה במוזיאונים מובילים ברחבי העולם: במרכז ברביקן בלונדון מוצגת רטרוספקטיבה של האדריכל ההולנדי רם קולהאס שסוקרת פרויקטים ישנים וחדשים של משרדו; במוזיאון מורי לאמנות בטוקיו מוצגת תערוכה על הפעילות של התנועה המטבוליסטית ביפאן בשנות ה-50 וה-60; ואילו במרכז הקנדי לאדריכלות במונטריאול נפתחה השבוע התערוכה "המדיקליזציה של האדריכלות" שבוחנת כיצד בעיות עולמיות של בריאות ותחלואה משפיעות על מעצבים ומתכננים.

בישראל תיפתח מחרתיים התערוכה הראשונה בגלריה הייעודית לאדריכלות בבניין החדש של מוזיאון תל אביב לאמנות. זאת הגלריה המוזיאלית הראשונה והיחידה שמוקדשת לאדריכלות בישראל, אבל התערוכה שנבחרה לפתוח אותה אינה נוגע בסוגיה מהשיח העכשווי בתחום, אלא בנושא היסטורי ומקומי: "חמישה רגעים - מסלולים באדריכלות של מוזיאון תל אביב".

הדיסוננס הזה בולט עוד יותר כשבוחנים את האכסניה המהודרת של התערוכה - בניין חדשני ועכשווי שמתיימר לעמוד בחזית העשייה האדריכלית העולמית. האוצרים של "חמישה רגעים", ד"ר יאשה גרובמן ואריאל בלונדר, אדריכלים, מרצים וחוקרים פעילים, התפרסמו בזכות עיסוקם בהיבטים שונים של אדריכלות דיגיטלית. הם מספרים כי התערוכה היא רעיון של המנהל המנוח של המוזיאון מוטי עומר וכי שניהם לא התלהבו במיוחד להירתם למשימה. "בפברואר האחרון מוטי פנה אלי וביקש ממני לאצור את התערוכה הזאת ואני השבתי בשלילה", מספר גרובמן, "אמרתי לו שעשיתי כבר תערוכה אחת במוזיאון ("פרפורמליזם" ב-2008 - נ"ד), שזאת לא תערוכה בשיח שלי, שאני לא היסטוריון ותיאורטיקן, ושאלה לא התחומים שאני חוקר".

ניר קידר

עומר פנה לגרובמן פעמיים נוספות ובפעם השלישית הוא נעתר. שבוע לאחר מכן אושפז עומר בבית החולים וביוני הוא הלך לעולמו. בלונדר הצטרפה לצוות האוצרים בתוך זמן קצר, ולאחר מכן גם גויס המעצב הגרפי נועם שכטר שהפליא לתרגם רעיונות אדריכליים מורכבים לדיאגרמות צבעוניות וידידותיות. התערוכה מתמקדת בחמשת הבניינים שבהם שכן/שוכן המוזיאון לאורך השנים ובמערכת היחסים שהתפתחה ביניהם: מביתו הפרטי של ראש העיר הראשון מאיר דיזנגוף בשדרות רוטשילד (1932), דרך ביתן הלנה רובינשטיין (1959), בניין המוזיאון הקיים בשדרות שאול המלך (1971), מרכז מאירהוף לחינוך ואמנות ברחוב דובנוב (1996), וכלה באגף החדש בתכנונו של האדריכל האמריקני פרסטון סקוט כהן שנחנך בימים אלה.

"חמשת הבניינים מתיישרים עם זמנים נוחים מאוד ברצף ההיסטורי של האדריכלות, סגנון בינלאומי, מודרניזם, ברוטליזם, פוסט מודרניזם ואדריכלות דיגיטלית", מסבירה בלונדר, "אבל כבר מההתחלה הבנו שחמשת הבניינים של המוזיאון הם לא בהכרח יצירות מופת של האדריכלות הישראלית או הבינלאומית. אנחנו החלטנו לקרוא אותם כחמישה רגעים שהם חלק מרצף מרובה שכבות". עיצוב התערוכה מושתת על מערכת של גלילי קרטון (שמשמשים את תעשיית הבניין) שביניהם נמתחות יריעות ארוכות של נייר שמזכירות יריעה של תוכניות אדריכליות.

למבקרים מוצעים שני מסלולי הליכה: המסלול ההיסטורי שעוקב אחרי כל אחד מחמשת הבניינים בצורה מתודולוגית ומסלול אלטרנטיבי שמציג את "הדרך שלא נלקחה", כהגדרתו של גרובמן. במסגרת הזאת מוצגות בין השאר התוכניות האלטרנטיביות של בנייני המוזיאון ותוכנית מסקרנת של רם כרמי לבינוי המוזיאון על גן יעקב, בין תיאטרון הבימה לבין היכל התרבות. ביתן הלנה רובינשטיין היה אמור להיות רק אגף אחד מתוך בניין גדול, אבל לאחר מאבק ציבורי על שימורם של שני עצי שקמה עתיקים שניצבו במקום נגנזה התוכנית. "כרמי הוא המפסיד האולטימטיבי של מוזיאון תל אביב", מספר גרובמן, "הוא לא בנה את ההמשך של הלנה רובינשטיין, והוא הגיע למקום השני בתחרות התכנון על הבניין הקיים של המוזיאון בשנות ה-60 ובתחרות שהתקיימה לקראת הקמת הבניין החדש".

גלי מחאה

מסמכים מעניינים אחרים נוגעים למחאות שהמוזיאון והנהלתו עוררו במשך השנים. המחאות האלה מזכירות את "מחאת האמנים" הנוכחית שמבקרת נמרצות את תפקוד חבר הנאמנים של המוזיאון ואת ועדת האיתור שהוקמה לחיפוש מנכ"ל חדש. בתערוכה מוצג בין השאר מאמר בעיתון תחת הכותרת "בית יפה ללא תוכן" שנכתב בעקבות פתיחת הבניין הקודם של המוזיאון ב-1971, ותמונות של הפגנות רופאים ואמנים שמחו על הכסף ש"בוזבז" על בנייתו. לצד המסמכים ההיסטוריים מוצגים גם מודלים אדריכליים חדשים וישנים, ושורה של דיאגרמות שעוסקות בהשוואה של היבטים שונים על חמשת הבניינים - מגודל הכיכר שלמרגלותיהם דרך "מעמד האור הטבעי", "הבניין וגנו", הלוגו, הפרוגרמה, וממדי חללי התצוגה ואולמות קבלת הפנים. הדיאגרמות האלה הן כנראה הממצא הביקורתי ביותר בתערוכה אבל ייתכן שדווקא בשל התחכום שלהן חלק מהמבקרים לא יצליחו לעמוד על טיבם.

התערוכה "חמישה רגעים" היא חלק מגל היסטוריזציה שמאפיין כמעט את כל התערוכות האדריכליות המשמעותיות שהוצגו בישראל בשנים האחרונות. בביתן הלנה רובינשטיין התקיימה השנה תערוכה על עבודתו של דב כרמי בין שנות ה-30 לשנות ה-60 (אצרה: מאירה יגיד חיימוביץ), וקדמה לה תערוכה משותפת של עבודותיהם של הקולנוען עמוס גיתאי ואביו, האדריכל בוגר הבאוהאוס מוניו גיתאי וינרויב. אם זה לא מספיק, אז גם בביתן הישראלי בביאנלה לאדריכלות בוונציה הוצגה באוגוסט לפני שנתיים תערוכה מונומנטלית על אדריכלות הקיבוץ ובביאנלה הקרובה תוצג עוד תערוכה היסטורית ושמה "נושאת מטוסים" - שתעסוק בההשפעה האמריקנית על ישראל מראשית שנות ה-70.

את ההתעסקות הרבה בהיסטוריה אפשר לראות כסימן טוב להיווצרות של נרטיב משמעותי לאדריכלות ישראלית. עם זאת, ברצף הארוך הזה של תערוכות היסטוריות חסר מבט מפוכח על המרחב הישראלי העכשווי ועיסוק בנושאים בוערים כמו הקשר בין אדריכלות לבין טרור, הדומיננטיות של אדריכלות מסחרית ברחובות הערים הישראליות או האדריכלות העממית של כפרים ערביים. נושאים כאלה ואחרים נדחקים שוב ושוב מהשיח העכשווי שמתקיים במוזיאונים המובילים בארץ, ונדמה כי חושבים בהם שקל יותר להביט על תמונות נוסטלגיות בשחור לבן מאשר לדון בתופעות קיימות במרחב - לטוב ולרע.

שיח עכשווי?

מוזיאון תל אביב לא חושף בינתיים את תוכנית התערוכות העתידיות, אבל בעקבות הקמת הארכיון הלאומי לאדריכלות צפויות בין השאר תערוכות על פועלם של האדריכלים אריה שרון (שמשפחתו תרמה את ארכיונו למוזיאון) ואל מנספלד.

חרף התערוכה שהוא עצמו אצר, לדעת גרובמן המוזיאון צריך להתמקד בשנים הקרובות בתערוכות שעוסקות בשיח עכשווי. "כשמוטי עומר פנה אלי בפעם הראשונה אמרתי לו שאני חושב שתערוכת הפתיחה של גלריה חדשה לאדריכלות צריכה לדבר על מה שהולך להיות. מה התפישה של מוזיאון תל אביב באדריכלות ומה הוא רוצה להגיד הלאה.

"אמרתי לו שיש תחרות גדולה. פתחו את מוזיאון העיצוב בחולון ויש שם אגף עיצוב, מוזיאון ישראל גדל והמוזיאון הזה צריך להגיד מה הוא רוצה להיות. אני חשבתי שצריך לקחת נושא רוחב שעוסק בימינו - אולי אדריכלים צעירים בארץ או בעולם, או עיסוק באדריכלות דיגיטלית. מוטי חשב שצריך להראות את הבניינים ההיסטוריים".

לדעת המעצב הגרפי נועם שכטר, התערוכה מצליחה דווקא להציג היסטוריה בממד עכשווי. "אנחנו עסוקים מדי בלהיות אליק נולד מן הים ולא יודעים מה היה פה אפילו לפני עשר שנים. אי אפשר להבין את הבניין החדש של המוזיאון של פרסטון סקוט כהן מבלי לדעת שהמשכן הראשון של המוזיאון היה בעצם הבית הפרטי של ראש העיר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו