בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אירוע לבבי

אחרי תקופת נדודים בדירות-חדר שכורות חנכה עמותת "הצל ליבו של ילד" מבנה משלה בקריית שרת בחולון. המקום אמור לתת הרגשת בית למנותחים המגיעים מתרבויות שונות

תגובות

"הצל ליבו של ילד" היא עמותה הומניטרית ישראלית שקיבלה עליה לשפר את האיכות של הטיפול הרפואי-קרדיולוגי בילדים ממדינות מתפתחות. מדי שנה מטיסה העמותה למעלה מ-200 ילדים חולי לב מאפריקה, דרום אמריקה, אסיה והמזרח התיכון לניתוחים בבית החולים וולפסון בחולון. צוות מסור של רופאים ואחיות תורם מזמנו וממרצו כדי לטפל בהם בהתנדבות מלאה. רבים מהמטופלים מגיעים מאזורי קונפליקט כמו האיטי, סרי לנקה ועיראק, כ-40% מהם מגיעים משטחי הרשות הפלסטינית וירדן.

פעילות העמותה מתבססת על מודל קבוע - הילדים מוטסים לישראל בסיוע תרומות ומבלים כאן כמה שבועות שבמהלכם הם נבדקים, מנותחים ועוברים התאוששות. לעתים הם מלווים בהוריהם ולעתים הם מגיעים לגמרי לבד. מאז היווסדה בשנת 1995 על ידי ד"ר עמי (עמרם) כהן, פעלה העמותה בדירות ארעיות. תחילה בדירות-חדר שכורות בבת ים ולאחרונה בבית פרטי באזור.

במטרה להרחיב את פעילותה החליטה "הצל ליבו של ילד" להקים לעצמה לראשונה בית עצמאי בשכונת קריית שרת בחולון, שכולל אכסניה מרווחת לילדים ומתנדבים, מטבח, חדר משחקים, מבואה להתכנסות ומשרדים. היא ערכה תחרות סגורה בין עשרה משרדים ולבסוף בחרה במשרדם של גידו הרשאגה ועמית שטרנברג מתל אביב.

בשונה מהמתמודדים האחרים, הרשאגה ושטרנברג הציעו להקים בניין צנוע מבחינת הממדים והחומרים, שמשדר כלפי חוץ דימוי של בית. הם הציבו אותו במרכז המגרש ובאמצעות שני אגפים יצרו צורת L שחובקת חצר קטנה. בקומת הקרקע ממוקמים לובי הכניסה שמשמש כ"סלון" של הילדים והוריהם, מטבח, חדר משחקים ואזור של משרדי העמותה. המטבח והלובי מופרדים באמצעות קיר שבתוכו מוטבע חלון גדול המאפשר להורים להשגיח על הילדים. קיר זכוכית נוסף מפריד בין הלובי לבין הגינה והוא מנוקד בפנלים של זכוכית צבעונית בגוני אדום, צהוב וכחול.

להכשיר רופאים מחו"ל

בקומה השנייה ממוקמים חדרי השינה של המטופלים. הם קטנים וצנועים מאוד ומיועדים בעיקר לשעות הלילה מכיוון שלאורך מרבית היום נמצאים הילדים בחללי הפעילות הציבוריים בקומת הקרקע או בטיפולים בבית החולים. על מנת להבטיח תחזוקה נאותה ולחסוך בשטח, הוחלט שלא להצמיד חדרי רחצה פרטיים לכל אחד מהחדרים אלא לבנות שני חדרים מרכזיים שישמשו את המטופלים לסירוגין. הקומה השלישית והאחרונה מופרדת משאר הבית ומוקדשת למגורי רופאים ואחיות מחו"ל.

מלבד הדאגה לילדים עוסקת העמותה בהכשרה של צוות רפואי ממדינות מתפתחות, שיוכל לסייע במעקב אחרי הילדים המטופלים, באיתור של ילדים חולי לב הזקוקים לניתוח, ובעתיד - גם לנתח בעצמם. בחמש השנים האחרונות למשל, מכשירה העמותה רופא מטנזניה שיהיה מומחה הלב הראשון לילדים במדינה. עד עתה הוא התגורר בתנאים לא נוחים יחד עם המטופלים וכעת הוא ועמיתיו יוכלו לקבל מעט פרטיות.

שטח הבניין 1,000 מ"ר ויש בו כ-60 מיטות לילדים, להורים, למתנדבים ולרופאים. התקציב להקמתו (שגויס כולו מתרומות) הגיע ל-10 מיליון שקלים. הרשאגה ושטרנברג מסבירים כי על אף שהדרישה המקורית של העמותה היתה ליצור בניין שייתן תחושה של בית, הרי שכאשר מדובר במטופלים מלמעלה מ-40 מדינות - מושג הבית עשוי לקבל פרשנות רחבה. משום כך הם ניסו ליצור מרחב פלורליסטי וגמיש שיוכל לספק תנאים נוחים לכל אחת מהתרבויות.

המטבח למשל מצויד בארבע עמדות עבודה עם כיורים ומקררים כפולים שמאפשרות להורים המלווים לבשל ארוחות שונות במקביל. חדרי שינה בגדלים שונים מאפשרים לאם הבית להעניק תנאים שונים לקבוצות עם צרכים תרבותיים וחברתיים שונים. "האתגר שלנו", אומרים האדריכלים, "היה לתכנן בניין של 1,000 מטרים שלא ייראה כמו בניין ציבורי. לקחנו בחשבון גם שכל אחד מהילדים מגיע מבית אחר לגמרי, יש כאלה שגרים בבקתות ויש כאלה שאפילו לא יודעים להשתמש בשירותים. לכן בחרנו בפשטות וצניעות, כי התחכום עשוי רק לבלבל".

עם זאת, המראה החיצוני של המבנה מעניק למושג בית משמעות קצת אחרת, והוא מזכיר דווקא וילה רמת-שרונית נובורישית: טיח בגון לבן-שמנת, תריסי עץ שתלויים על גבי קורות מתכת, דק שמלווה את אזור המשחקים בגינה ושימוש נרחב בזכוכית בקומת הקרקע. המופע הזה בולט במיוחד על רקע השיכונים הצמודים למקום, שנבנו בשנות ה-70 וה-80 ואינם מצטיינים בתחזוקה או באיכות אדריכלית. האדריכלים אומרים כי הם ניסו להעניק ערך מוסף לשכונה באמצעות הבניין החדש; מעניין לראות אם לאורך זמן הוא יצליח להשתלב במרקם המקומי.

שאלת ההשתלבות של מוסד ציבורי מיוחד מסוג זה בקהילה אינה פשוטה. כבר בתחילת הדרך נתקלה העמותה בהתנגדות של תושבי השכונה להקמת הבית - התנהגות טיפוסית שכבר זכתה לכינוי "נימבי" (not in my back yard) ומתארת התנגדות של שכנים להקמת מוסד ציבורי חשוב (אך מטריד) בסמוך לביתם, מחשש שיפגע בערך בתיהם. הרקע למחלוקת עם השכנים היה בין השאר מוצאם של הילדים ממדינות אפריקה והמזרח התיכון. בשנים האחרונות התקיימו בארץ כמה מאבקים מתוקשרים של שכנים נגד הקמה של מוסדות המשמשים אוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים. ההצלחה של המאבקים האלה תלויה לרוב בכוח הפוליטי והכלכלי של השכנים.

למרות החשש הראשוני, ייתכן שבסופו של דבר הבניין החדש יגרום דווקא לאפקט הפוך, יעמעם את הפחד של השכנים מאורחים שהגיעו מתרבויות לא מוכרות ויתרום דווקא לאווירה סובלנית ופתוחה בשכונה. בעמותה מספרים כי לאחר טקס החנוכה החגיגי של הבניין, לפני כשבועיים, פנו אליהם כמה תושבים בבקשה לסייע ולהתנדב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו