בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סל הכביסה הגדול בעולם

מגדל חדש בדובאי קורא תיגר על העיצוב, ההנדסה והאסתטיקה של גורדי השחקים. בביקור בישראל מספרים מתכנניו, בני הזוג ג'סי רייזר ונאנאקו אוממוטו, כיצד בונים מגדל איקוני

12תגובות

בימים אלה הולך ונבנה בדובאי "מפרץ העסקים" (Business Bay), אחד מהפרויקטים הפנטסיונריים שהעניקו לנסיכות הקטנה שבמפרץ הפרסי את המוניטין שלה - לטוב ולרע.

לפני כעשור החליט שליט דובאי, שייח מוחמד בן ראשיד אל מחתום, להפוך כמה אלפי דונמים צרובי שמש לאזור עסקים תוסס עם 240 גורדי שחקים, פארקים ירוקים וטיילות ציבוריות. הוא הורה לחפור ולהעמיק תעלת מים, הפך אותה לנהר בלב המדבר ובמקביל סלל לשם כבישים ומסילת רכבת קלה. היזמים הגיעו לאתר זמן קצר לאחר מכן, תוך שהם מגייסים אדריכלים בעלי שם לתכנן בעבורם מגדלים איקוניים.

האדריכלית הבריטית זאהה חדיד תיכננה שם צמד מגדלים "מרקדים", שזכו לחשיפה בכל מגזין עיצוב אפשרי. רם קולהאס ההולנדי הציע לעשות פעולה הפוכה: להקים מגדל שגרתי, שיבלוט על רקע הראוותנות של הבניינים הסובבים אותו.

אבל גם ללא שמות נוצצים, העסקים ב"מפרץ העסקים" מתקדמים היטב. לפני כשלושה חודשים נחנך שם מגדל חדש ומסקרן ושמו o14, שקורא תיגר על העיצוב, ההנדסה והאסתטיקה של גורדי שחקים עכשוויים. הוא לא נראה כמו שום בניין אחר - לא בדובאי ולא בעולם כולו - והרעיון שעומד מאחוריו חדשני וישים כאחד.

חאלד אלנג'אר

המתכננים שלו, האדריכלים ובני הזוג ג'סי רייזר ונאנאקו אוממוטו, ביקרו בישראל לראשונה לפני כשבועיים, לרגל אירועי פתיחת האגף החדש במוזיאון תל אביב. הם הציגו את עבודתם במסגרת דיון על הקשר שבין טכנולוגיות חדשניות לעיצוב.

במבט ראשון, o14 נראה כמו גוש מלבני של גבינת חורים שווייצית או כמו סל כביסה עצום, שניהם אגב כינויי חיבה שהדביקו לו התושבים. אולם כשמתקרבים מגלים שהחזיתות הלבנות עם החורים הגדולים הן למעשה רק שכבה של המגדל ומאחוריהן מסתתר מגדל נוסף. רייזר ואוממוטו הפכו את עורו של המגדל כלפי חוץ ויצרו טיפוס חדש של בנייה גבוהה. בניגוד לרוב המכריע של המגדלים שנבנו או נבנים בעולם, המעטפת שלו מורכבת משלד קשיח ואילו חללי הפנים מסוגרים באמצעות קירות מסך קלילים מזכוכית. "זה כמו שרימפ", מסכם רייזר.

המעטפת החיצונית עשויה בטון מזוין בעובי 40 סנטימטרים ומנטרלת את הכוחות והעומס המופעל על הבניין. היא מתחברת לפיר מעליות מרכזי באמצעות שורת קורות מאסיביות, שעליהן מונחות הרצפות של 22 הקומות.

בין המעטפת לקיר הזכוכית הפנימי הותירו המתכננים מרווח של מטר, שמיועד למעבר של מנקי חלונות. זאת עשויה להישמע סיבה איזוטרית, אולם התחזוקה של בנייני זכוכית היא אתגר במקום שבו יורד גשם כחמישה ימים בשנה. בדיעבד הרעיון של חזית כפולה הוכיח את עצמו גם מבחינה אקלימית. הרווח שבין החזיתות מאפשר הסעה של האוויר החם כלפי מעלה וירידה של כ-30% בתצרוכת החשמל.

ונציה פנטסטית

את העבודה על o14 קיבלו רייזר ונאנקו מאחד מהיזמים הפועלים במפרץ, לאחר שהשתתפו בתחרות תכנון מגדל סמוך ולא זכו. "הבניין התחיל בתור משהו קונבנציונלי - מגורים למעלה ומשרדים למטה - אבל הדברים בדובאי משתנים כל כך מהר ועם הכלכלה הנוכחית החליטו שיהיו בו רק משרדים", מספר רייזר. היה לנו מנדט לעשות בניין איקוני. זו מעין ונציה פנטסטית וכל היזמים ביקשו בניינים מרהיבים".

איליה מלניקוב

עם התקדמות התכנון החלו השניים לחקור את האפשרויות של מעטפת קשיחה, שתשחרר את חללי הפנים מעמודים מיותרים ותייצר מופע אדריכלי משמעותי. הם ניסו להפחית את המאסיביות של הבטון ולבסוף הצליחו לחורר כ-40% מהחזיתות באמצעת 1,326 פתחים. לפתחים צורה אחידה - מעוין עם קודקודים מעוגלים - אבל גודלם משתנה מקומה לקומה.

לכאורה הם מתפקדים כחלונות רגילים - מאפשרים אוורור טבעי וממסגרים את הנוף. אבל כשמסתכלים על המגדל ממרחק, מבינים שהפתחים יוצרים למעשה קנה מידה עצמאי ומקשים על זיהוי הקומות. לא ברור היכן מתחילה קומה אחת והיכן נגמרת אחרת.

לברוא הכל

רייזר ואוממוטו נפגשו בעת לימודיהם בבית הספר לארכיטקטורה של קופר יוניון בניו יורק, בראשית שנות ה-80. אוממוטו הגיעה לשם לאחר לימודי אדריכלות נוף ותכנון באוניברסיטת אוסקה ועבודה במשרדים ביפאן. רייזר הוא בן למשפחה יהודית-אמריקאית, אולם אביו החל להתעמק בבודהיזם ובתרבות מזרח אסיה לאחר מלחמת העולם השנייה. רייזר מספר כי מכך נבע חלק מהחיבור הראשוני שלו לאוממוטו. "הרגשתי נוח במיליה הזה", הוא אומר.

למרות פערי התרבויות הראשוניים, בני הזוג (הורים לבן בגיל ההתבגרות) מצהירים כי אין ביניהם חיכוכים בעבודה. לדברי אוממוטו, "אף פעם לא ממש דיברנו על זה, נראה שאנחנו כבר לא כל כך מודעים לרקע שלנו".

אף שהמשרד המשותף של רייזר ואוממוטו פועל מ-1986, המגדל בדובאי הוא הפרויקט הראשון שלהם שזכה לתשומת לב בינלאומית משמעותית. שניהם מזוהים עם אדריכלות דיגיטלית והיכולת לברוא כמעט כל צורה על מסך המחשב (ואז אפילו לבנות אותה), אבל המגדל נבנה בצורה בסיסית למדי. אחד הדיונים המובילים בתאוריה הדיגיטלית עוסק ביצור של הבניין ובדרך שבה הוא עובר משולחן השרטוט ועד למציאות. במקור תיכננו השניים מערכת מיוחדת, שתאפשר יצור של תבניות היציקה של הפתחים באמצעות מחשב. בפועל השרטוטים נשלחו לקבלן בסין, שבנה את כל התבניות באופן עצמאי, "זה טרגי", אומר רייזר לסיום, "בסין אין בעיה עם ידיים עובדות. זה קל להם יותר מאשר להתחיל להשתמש במחשב". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו