טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תוכנן ביום חול: ראיון עם האדריכל האמריקאי איאן ביידר

איאן ביידר מסכים שהעם היהודי מעולם לא פיתח מסורת אדריכלית. אבל בתור האדריכל היהודי-חרדי היחיד שפועל כיום בשדה הבינלאומי, הוא ממשיך לנסות

תגובות

כשאיאן ביידר התקבל לעבודה במשרדם הניו-יורקי של איי אם פיי, הנרי קוב וג'יימס פריד - אחד ממשרדי האדריכלים החשובים בעולם בשנות ה-80 וה-90 - הוא הציב תנאי אחד שאינו נתון למשא ומתן. "נכנסתי לחדר של איי אם פיי ואמרתי לו שאני ממש מתרגש לעבוד כאן אבל יש לי כמה מגבלות", נזכר ביידר, שהיה אז אדריכל צעיר בן 26. "ביום שישי אחר הצהריים אני צריך לצאת הביתה כדי לא לפספס את כניסת שבת. אותו הדבר בנוגע לחגים היהודיים ולשמירה על כשרות".

פיי, אדריכל אמריקאי ממוצא סיני שכבר היה אז כוכב בקנה מידה בינלאומי, הביט בו בחיוך משועשע אבל נעתר לבקשתו. לדבריו של ביידר, בין פיי לבינו התגבשה במשך השנים שפה משותפת שמתעלה על ההבדלים התרבותיים שביניהם. שניהם מצליחים לחוות את החלל האדריכלי באמצעות דמיון בלבד, הרבה לפני שהוא מקבל ביטוי בשרטוט או במודל.

ביידר, כיום בן 57, הוא אחד משמונת השותפים הבכירים במשרד פייי קוב פריד ושות' והראשון שנבחר להצטרף לשותפות המקורית של שלושת המייסדים. הוא מחזיק בעמדה רבת עוצמה במשרד שחולש על פרויקטים בכל רחבי העולם ואחראי לכמה אייקונים אדריכליים בולטים כמו פירמידת הזכוכית בכניסה למוזיאון הלובר בפאריס (1989), מגדל ג'ון הנקוק בבוסטון (1976) והאגף המזרחי של הגלריה הלאומית בוושינגטון (1978).

print-image-1.1592761-1

מעבר לכך, ביידר הוא האדריכל היהודי-חרדי היחיד שפועל כיום בשדה האדריכלות הבינלאומי. עוף מוזר במקצוע אמנותי, ליברלי ועתיר אגו שאינו מתחבר בהכרח לערכים השמרניים של הקהילה החרדית. "מעולם לא נתקלתי בבעיות בעבודה על רקע האמונה שלי", הוא מעיר, "מבחינתי האמונה מעניקה גישה לתחום רחב של משמעות, לעולם שבו אין הפרדה בין החומרני לבין הרוחני. למסורת שבה אין הנחה שאינה ניתנת לערעור ובה יצירתיות ואינטיליגנציה נחשבות לתכונות החשובות ביותר".

לפני כחודש פגשתי את ביידר במשרדו בדאון-טאון של מנהטן. באופן הולם ממוקם המשרד בקומת קרקע של בניין אלגנטי שתוכנן על ידי פיי קוב ופריד ב-1973. כיום עובדים שם מאה אדריכלים ומהנדסים וכדי להימנע מאיבוד המושכות העיצוביות הם מחולקים לצוותים קטנים שמלווים את הפרויקטים משלב הקונספט ועד לפרטים. הסיבה לראיון - פרויקט חדש של המשרד במתחם "עץ חיים" במרכז ירושלים, המשלב בין שני מגדלי מגורים לבין שימור של מרקם עירוני וכמה בניינים היסטוריים בעלי חשיבות.

במשך שנים, פיי, קוב ופריד פעלו בישראל אך אף אחד מהפרויקטים שלהם לא מומש. איי אם פיי עצמו ביקר בישראל בראשית שנות ה-60 בהזמנת משפחת מאיר, והציע בין השאר תוכנית לשכונת נורדיה בתל אביב (כיום דיזנגוף סנטר) ותוכנית לקריית וולפסון בירושלים. מאוחר יותר שותפו ג'יימס פריד היה אחראי גם לתכנון של מבנה כניסה מעורר מחלוקת למוזיאון ישראל. לאחר דיון ציבורי נוקב החליט המוזיאון לגנוז את הפרויקט (ואת התורם) ולקדם פרויקט אחר שנחנך בשנה שעברה.

החזרה לפעילות בישראל התרחשה תודות לבנק הבינלאומי, שהזמין אותם לתכנן מגדל משרדים חדש לפני כ-12 שנים (בשיתוף משרד ניר-קוץ). מיקומו המרכזי של המגדל בשדרות רוטשילד בתל אביב ושכנותו לבניינים לשימור חייבו את ביידר ואדריכלי המשרד למצוא פתרון מקורי שיותיר את קומת הקרקע אוורירית ככל האפשר אך לא יפגום באיכות חללי המשרדים. הם ערמו ארבע מנסרות משולשות זו על גבי זו כדי ליצור בניין תמיר ודקיק וחיפו אותו בקירות מסך שבתוכם מוטמעים תריסי אלומיניום. המגדל נחנך ב-2009 ונהפך תוך זמן קצר לאייקון מקומי. זהו אחד מגורדי השחקים האלגנטיים והאיכותיים ביותר בתל אביב.

למשוך מקומיים

הפרויקט הנוכחי בירושלים עוסק אף הוא בשילוב בין בנייה גבוהה לבין בניינים בשימור ונמצא במיקום רגיש אף יותר, בפאתי שוק מחנה יהודה. במרכז הבירה מקודמות כיום שורה של תוכניות להקמת מגדלים וביידר ניסה להתחבר לסביבה המקומית - עד כמה שאפשר לדבר על "חיבור" כשמדובר בהקמה של שני מגדלים בני 24 קומות. המתחם משתרע על פני 8.5 דונמים ברחוב יפו. מראשית המאה ה-20 ובמשך כמאה שנים פעלה בו ישיבת "עץ חיים", אחת הישיבות הוותיקות והחשובות בעיר שהוקמה על ידי הרב שמואל סלנט. לצד בניין הישיבה ההיסטורי, ממוקמים במתחם גם בניין משטרה מנדטורי, מבנה גן ילדים (השני שהוקם בעיר ירושלים) וקיר אבן ששימש בעבר כחזית של חנויות לרחוב ובמרכזו שער מונומנטלי המוביל לפנים המתחם.

print-image-1.1592762-2

התוכנית שגיבש ביידר (גם כאן בשיתוף משרד ניר-קוץ) כוללת שימור של כל הבניינים ההיסטוריים תוך הקמה של כיכר עירונית ציבורית ביניהם ושחזור החנויות הפונות לרחוב. בנוסף תיבנה כניסה חדשה אל מחנה יהודה שתוביל אל חלקו המרכזי של השוק. מרבית הדירות בפרויקט כוללות שלושה חדרים ומתוכננות להתאים לקהל הישראלי. "אנחנו מתכננים דירות קטנות ולא יקרות מאוד. הלקוח שלי מוטרד מכך שהן עלולות להיהפך לדירות רפאים והמטרה המוצהרת שלו היא למשוך את הקהל המקומי". כלפי חוץ מחופים הבניינים באבן ירושלמית. תריסי הזזה חיצוניים אמורים להעניק לחזיתות זיקה נוספת לבניינים הסובבים. חדרי הממ"ד שנמצאים בכל דירה היו לדבריו אתגר חיובי שסייע "לאלף את הבניין".

ביידר מגדיר את העבודה בישראל כהזדמנות "ייחודית" לתרום להיסטוריה של העם היהודי. "לאדמה כאן יש זהות משלה. לאור יש בהירות מסוימת, לאקלים יש מעין צניעות מרעננת". יש לו יחס מסויג כלפי האדריכלות הישראלית אך הוא נזהר מלבקר פרויקטים או אדריכלים ספציפיים. "קל מאוד להכליל וגם קל מאוד לשכוח את ההישגים העצומים שנעשו כאן בתקופה של 60 שנה. אנשים הצליחו לבנות כאן מדינה מאפס".

ובכל זאת, מהתשובה שלך משתמע שאתה לא מרוצה.

"אני חושב שצריך להיות כאן סטנדרט גבוה יותר. אדריכלות ישראלית נשפטת בצורה חמורה יותר מכיוון שכל מה שמתווסף כאן לנוף הוא למעשה עדות לזכות של יהודים לחיות בארץ משלהם. בסופו של דבר הרמה פה בוודאי לא גרועה".

הוא מודע היטב לביקורת על המעורבות ההולכת וגוברת של אדריכלים בעלי שם עולמי בשדה האדריכלות המקומי. "אני חושב שהאדריכלים כאן מבינים את הנוף המקומי טוב יותר מזרים. מצד שני אני חושב שזה דורש מאתנו לעבוד קשה יותר כדי לעשות בניינים טובים. אם יש מעצבים טובים שרוצים ללמוד ולהכיר את הסביבה ולהגיב לה בצורה מרעננת זה משהו שצריך לכבד".

סגירת מעגל

ביידר נולד בעיר קטנה מחוץ ליוהנסבורג בדרום אפריקה. אמו היתה אדריכלית ואביו איש עסקים. הוא נצר לשושלת אדריכלית ששורשיה נטועים בין השאר בפלסטינה. סבו היה אדריכל ממוצא אוסטרי שחונך בווינה ועבד בתל אביב בחצי הראשון של המאה ה-20. הוריו נישאו כאן והיו ממקימי מושב הבונים הסמוך לעתלית. אמו תיכננה במושב כמה בניינים ששרדו עד היום. הוריו היגרו לדרום אפריקה בשליחות תנועת "הבונים" והחליטו להישאר שם.

קרוב משפחה אחר הוא האדריכל ישראל דיקר, מהאדריכלים הבולטים של הסגנון הבינלאומי בתל אביב בשנות ה-20 של המאה הקודמת. דיקר תיכנן בין השאר את המבנה ההיסטורי של בית החולים אסותא בתל אביב וערך את כתב העת "בניין" שמשרדיו שכנו בשדרות רוטשילד. כשביידר הציג לראשונה לאנשי עיריית תל אביב את התוכניות של מגדל הבנק הבינלאומי הוא חש שהוא "סוגר מעגל".

בדומה לאמו הוא למד אדריכלות באוניברסיטת יוהנסבורג. גם אשתו לין, כיום אדריכלית בעלת משרד פרטי, למדה שם. לארצות הברית הם הגיעו במטרה להמשיך את לימודיהם אך בחרו להשתקע בניו יורק. הם מתגוררים בשכונת ריברדייל היוקרתית בברונקס ויש להם ארבעה ילדים.

המרכז לרפואת לב על שם מילשטיין בניו יורק
פול וורצ'ול

במשרד פיי קוב פריד הוא החל לעבוד ב-1980. "המשרד פעל כשלושה סטודיו נפרדים לעיצוב, כל אחד מהם הובל על ידי שותף אחר", הוא מספר. כשפיי קיבל לידיו את תכנון אולם הקונצרטים על שם מאירסון בדאלאס, שנחשב כיום לאחד המבנים הקאנוניים של המשרד, הוא ביקש מביידר לבוא ולעבוד אתו. "העובדים האחרים היו הולכים הביתה בשש בערב אבל אני נהגתי להישאר מאוחר יותר וזכיתי לדבר אתו במשך שעות ארוכות. הבניין למעשה נולד כתוצאה מהשיחות שלנו".

שיתוף הפעולה הצמוד בין השניים נמשך גם בפרויקט השיפוץ הגרנדיוזי של מוזיאון הלובר בפאריס, שכלל הקמת מערך כניסה חדשה. פיי החליט להציב פירמידה באמצע הרחבה ההיסטורית ולחפור תחתיה חללים חדשים שישרתו את מיליוני המבקרים. "הרעיון של פיי היה שערורייתי", מוסיף ביידר, "צריך הרבה תעוזה להרים בניין כזה כשהרקע שלך הוא ארמון הלובר. הוא הצליח להחדיר לכיכר תחושה של אירוע חגיגי". ביידר עצמו הופקד על תכנון החללים מתתחת לפירמידה.

העבודות של משרד פיי קוב פריד מאופיינות בשפה מודרנית, אבסטרקטית, עם חיבה לקירות זכוכית ומסבכי מתכת לצד שימוש בטכנולוגיות תכנון ובנייה חדשות. במשך השנים חסו הנרי קוב וג'יימס פריד בצלו של איי אם פיי, שהיה בתקופה מסוימת האדריכל המפורסם ביותר בעולם. ביידר מבהיר כי לשלושתם היתה תרומה משמעותית ושווה ליצירה ולמוניטין של המשרד. הוא עצמו מאמין באנונימיות וסבור כי אדריכלות נולדת כתוצאה משיתוף פעולה.

בגלגול הנוכחי של המשרד, אחרי פרישתו של פיי ופטירתו של פריד, כל אחד משמונת השותפים זוכה לעצמאות עיצובית מלאה. "המשרד שלנו תמיד היה מחויב למחשבה עצמאית. אף פעם לא עסקנו בחיבור להיסטוריה ולכן גם דילגנו על הפוסט מודרניזם וכל מה שהיה קשור בו. אני אישית מתעניין בדרך שבה בניינים מתקיימים לאורך הזמן, לא רק לאורך שנים אלא מהיום למחר. באמצעים טכנולוגיים פשוטים אפשר כיום לגרום לחזית להשתנות".

במרכז לרפואת לב על שם משפחת מילשטיין בניו יורק (2010) שילב ביידר מעין מפרשים בחזיתות הזכוכית כדי ליצור שינוי מתמיד באופן שבו האור הטבעי חודר לבניין. פרויקט גדול אחר שמעסיק בימים אלה את ביידר הוא תכנון של חזית עירונית חדשה לגני טיבולי המפורסמים בקופנהגן. הוא תיכנן שורה של בניינים עם חזיתות זכוכית מעוקמות שחושפים את קרביהם כלפי חוץ ומעשירים את הפעילות ברחוב.

חשיבה יישומית

פנים הפרמידה במוזיאון הלובר

ביידר מגדיר את עצמו כחרדי ליטאי, אך הוא מבהיר כי אמונתו אינה גורמת לקונפליקטים הלכתיים בעבודה היום יומית של המשרד. אדריכלות אינה מקצוע יהודי טיפוסי, להיפך. "היהודים מעולם לא הצליחו לפתח מסורת אדריכלית, בגלל הנדודים המתמשכים ממקום למקום. ההישגים התרבותיים הגדולים שלנו כעם הם הפרשנויות לתנ"ך והספרים של חכמי ההלכה. קל יותר לשנע ספרים ממקום למקום מאשר בניינים", אומר ביידר בחיוך.

לדעתו, המקצוע האדריכלי נתפש כיום כלגיטימי יותר ויותר בקרב הציבור החרדי משום שאינו מתנגש עם ערכי הדת. "אני חושב שהאדריכלות המודרנית היתה הזדמנות אמיתית ליהודים מכיוון שהיא עסקה באבסטרקטיזציה ובחללים ולא בקישוטים. דיברתי עם כמה רבנים גדולים והם אמרו לי שמה שאני עושה הוא 'קידוש השם'. אדריכלות אולי לא נטועה ביהדות אבל אם אתה אדם מאמין ואתה יוצר חלל מרומם נפש שגורם לאדם מהרחוב להתלהב - זה משהו נהדר".

אתה שואב רעיונות מהיהודות לאדריכלות?

"אני לומד דף גמרא כל יום בזמן הנסיעה ברכבת התחתית. איכות המחשבה בגמרא היא יוצאת דופן. ההקפדה, הרצינות והסקרנות ראויה לדעתי להערצה. אם הייתי יכול להשפיע על תוכנית הלימודים בבתי הספר לאדריכלות, הייתי ממליץ להם לשלב שיעור גמרא. זה מערכת של חשיבה יישומית. בעבר חלקתי כמה מהרעיונות האלה עם השותפים שלי במשרד והם פשוט נדהמו".

כשאתה מותח קו על שולחן השרטוט, עד כמה האמונה נמצאת בראשך?

"היא לא שם באופן מילולי. אבל יש לך תחושה של מטרה רוחנית. איזה סיבה אחרת יש לי לשרטט?"

בניין הבנק הבינלאומי בשדרות רוטשילד בתל אביב
צ'צ'יק דניאל

אתה משרטט מכיוון שבצד השני יש לקוח שמשלם לך כסף.

"לא. ממש לא. אני משרטט כי זה חלק ממטרה רוחנית. למשל פרויקט בשווייץ שהתחלתי לעבוד עליו. זה אתר שנמצא על גבעה ליד אגם יפהפה ואני מצאתי שם קו יפה שאני רוצה 'לרשום' על הנוף. מדוע אני משרטט את הקו הזה? זה לא בגלל סיבות כלכליות או אסתטיות אלא משום שאני רוצה להעניק לנוף משמעות".

האם תסכים לתכנן כנסייה?

"לא. יש מתח מתמשך בין נצרות לבין יהדות, זה דתות שנמצאות בקונפליקט. אני גם לא אהיה מוכן לתכנן בית כנסת קונסרבטיבי מכיוון שמנקודת המבט שלנו, יהדות קונסרבטיבית היא השחתה של אורתודוקסיה. לדעתי הרבה אנשים נמשכים ליהדות קונסרבטיבית כי הם רואים בה גרסה של דת שאינה דורשת החמרה והקפדה".

כשאתה מחליט להימנע מתכנון של כנסייה, בית כנסת או מסגד, אתה מתכחש לחובתך האדריכלית. אם אתה מדבר על יצירה של חללים אוניברסליים ומרוממי נפש, מה אכפת לך לאיזה דת הם מיועדים?

"באיסלאם למשל יש ביקורת חריפה על היהדות. לכן לי קשה להתחבר לנקודת המבט שלה - וזה משהו שנדרש ממני כאדריכל בתהליך התכנון".

הדמייה של פרויקט "עץ החיים" בירושלים

מה אתה חושב על כך שהחרדים אינם משתתפים פעילים בשוק העבודה בישראל?

"אני לא רוצה להגיב על נושאים שאני לא בקיא בהם, אבל אני יודע שבכתובה הבעל מתחייב לתמוך באשתו. עד לנקודה שהוא יפשוט את החולצה מעל עורו, ממש במלים האלה. מנקודת המבט שלי זה ברור שאנשים צריכים לכבד את המחויבות הזאת. מצד שני אני חושב שאנשים שלומדים גמרא ועושים חידושים וכותבים ספרים, ומרוממים את רוחה של כל הקהילה, עושים דבר חשוב". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות