שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

אימפריאליזם עיצובי: ראיון עם הצלם פלוריאן הולצר

נועם דביר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נועם דביר

בראשית ספטמבר 2012 תיפתח בביתן הישראלי בביאנלה לאדריכלות בוונציה התערוכה "נושאת מטוסים", שעוסקת בהשפעה הנרחבת של התרבות האמריקנית ומנגנוניה הכלכליים על האדריכלות והעיצוב בארץ לאחר מלחמת יום הכיפורים.

אוצרי התערוכה, האדריכלים ארז אלה ודן הנדל והאוצרת מילנה גיצין-אדירם, מבקשים להצביע על הרגע שבו ערכים קפיטליסטיים-ליברליים החליפו את מערכת הערכים הסוציאליסטית של מפא"י והולידו אדריכלות תאגידית של קניונים, שכונות בנה-ביתך ומגדלי זכוכית. זאת במקביל לשינויים "מרחיקי לכת", כהגדרתו של אלה, בחברה הישראלית שנבעו מהתוצאות הקשות של המלחמה.

השם הפרובוקטיבי "נושאת מטוסים", שמרמז על עוצמה צבאית מרתיעה, לקוח מתוך נאום של מזכיר המדינה האמריקני אלכסנדר הייג שכינה את ישראל "נושאת המטוסים הגדולה ביותר של ארצות הברית". בשונה מתערוכות קודמות שהתקיימו בביתן הישראלי החליטו הפעם האוצרים להזמין שלושה אמנים מקומיים ושלושה אמנים זרים בעלי שם להגיב על הנושא. רשימת האמנים - שמתפרסמת כאן לראשונה - כוללת את יאן טיכי, נירה פרג ואסף עברון מישראל ושלושה צלמי אדריכלות זרים: איוואן באן ההולנדי שנחשב למוביל בתחומו בעולם, פלוריאן הולצר הגרמני ופרננדו גוארה מפורטוגל.

המיצב הסביבתי של ג'יימס טורל במדבר אריזונה "מכתש רודן"צילום: פלוריאן הולצר

כל אחד מהם התבקש לעסוק בנושא רוחב אחר שנגזר מהכותרת המרכזית של התערוכה. האוצרים מקווים כי יחד ולחוד יצליחו הששה להעניק זווית חיצונית מרעננת לנושא מקומי. את העבודות היחידניות ילווה ילווה מיצב של 1,000 טלוויזיות בגדלים שונים שבהן יוקרנו בו-זמנית החומרים שאספו האוצרים. הבחירה בטלוויזיה כאמצעי תצוגה אינה מקרית ומהדהדת את הפריחה של שוק הטלוויזיה המקומי ואת החשיפה של הציבור הישראלי לתכנים חזותיים מחוץ לארץ.

לצד העבודה של איסוף ועיבוד חומרים מארכיונים פרטיים ומוזיאליים החלו האמנים המשתתפים לגבש רעיונות לעבודותיהם. השבוע ביקר בארץ פלוריאן הולצר לטובת מחקר ראשוני לקראת מרתון הצילומים שלו. הוא חשב שישראל תיראה אחרת, "יבשה וקטנה יותר", אבל היא מזכירה לו את איטליה (מבחינת הנוף והצמחיה) ואת ניו יורק (מבחינת הצפיפות והמגדלים). פלוריאן הולצר ביקר בכמה בניינים ואתרים אך התעניין במיוחד בשני פרויקטים: בתי המעטפת שתכנן ישראל גודוביץ' באור יהודה ב-1980 בעבור משפחת הקבלנים גינדי, ומפעל הטקסטיל ארגמן שתיכנן רם כרמי ביבנה ב-1965. הראשון הוא ביטוי לחדשנות אדריכלית בתחום המגורים שהתפתחה בזכות תנאי השוק החופשי, השני הוא מצבה לרעיונות סוציאליסטים ולתעשיית הטקסטיל שנמחקה תחת גלגלי ההפרטה.

ההשפעה האמריקנית קיבלה בישראל ביטוי נרחב אך היתה נפוצה גם במקומות אחרים בעולם. הולצר מספר כי בגרמניה למשל היא הופיעה מיד לקראת סוף שנות ה-40, "אחרי מלחמת העולם השנייה גרמניה בנתה הרבה ערים קטנות שמזכירות מאוד פרברים אמריקנים. יותר מאוחר התחילו לבנות גם מרכזי קניות וקניונים מחוץ לערים. היום יש הרבה ביקורת על המגמה של הפרבור ועל הרחובות שבהם הבתים זהים לחלוטין".

הולצר. עקרונות קלאסייםצילום: ניר כפרי

האם ערכי השוק החופשי אומצו בגרמניה בהתלהבות כפי שהוא אומצו בישראל? "אם הכוונה היא שכסף שולט בעולם, אז בהחלט כן", הוא עונה בחיוך. "מצד שני האדריכלות בגרמניה פחות הושפעה מאמריקה מאשר ישראל. לגרמניה יש מורשת אדריכלית מפוארת מאוד בזמן שישראל היא מדינה חדשה לחלוטין".

הולצר, בן 41, מתגורר במינכן. הוא נכנס לעולם הצילום לאחר שנואש מלימודי משפטים. הוא שימש כאסיסטנט של כמה צלמים ולאחר מכן למד באקדמיה לאמנות. כיום הוא מצלם בניינים בעבור משרדים גדולים כמו סקידמור-אווינגס-מריל (SOM) האמריקני לצד משרדים קטנים ופחות ידועים באירופה ובאמריקה. הוא עוסק גם בצילום פורטרטים של אדריכלים ידועים. לפני כמה שנים צילם צמד תמונות נהדר של האדריכלים השוויצים הידועים ז'אק הרצוג ופייר דה מרון. הם סירבו להצטלם יחד אז הוא החליט להושיב אותם על שני כיסאות משרדיים צמודים, כאשר בכל תמונה כיסא אחד נותר ריק. "ניסיתי להעביר את הסיפור שלהם", הוא מסביר, "לכולם ברור שהכיסא הריק בתמונה שייך לשותף השני".

פורטרט אחר, שפורסם בהרחבה הוא של חתן פרס פריצקר לאדריכלות השווייצי פטריק זומתור. האדריכל הסכים להקדיש לו חמש דקות. "תפסתי אותו יושב על כיסא, עם ידיים משולבות, מסרב להתמסר. זה מתאר היטב את האישיות שלו. הוא בחור מוזר". במקביל לצילום אדריכלות הוא מתמחה בצילום ותיעוד של אמנות ועובד באופן צמוד עם כמה מהאמנים החשובים בעולם: בשנים האחרונות הוא צילם עבודות של האמן הדני-איסלנדי אולאפור אליאסון ושל האמן האמריקני דן פלבין והוא משמש כ"צלם הבית" של הפסל האמריקני הנודע ג'יימס טורל.

5 מתוך 5 |
עבודה של ג'יימס טורל בקליפורניהצילום: פלוריאן הולצר
1 מתוך 5 |
ביתן הקיץ של מוזיאון P.S.1 בקווינס, ניו יורק של משרד אדריכלים MOS צילום: פלוריאן הולצר
2 מתוך 5 |
מכתש רודן, עבודה של ג'יימס טורל באריזונה צילום: פלוריאן הולצר

שלושת האמנים מתעסקים במיצבים אמנותיים בקנה מידה גדול שמורכבים מאמצעי תאורה מגוונים ובוחנים את מערכת היחסים שבין אור וחלל לבין אשליות אופטיות. הולצר - שמקפיד להשתמש במצלמה עם סרט צילום ולא במצלמה דיגיטלית - מתמחה בצילום של עבודות מסוג זה. הוא מצליח להעביר את הבוהק, העמימות והצבעוניות של האור ולהעניק למתבונן תחושה מציאותית שחורגת מתחום הדו-מימד. הצילום שלו מתבסס על מסורות קלאסיות של פרופורציה ומרחב וחסר כל נרטיב. מבחינה זאת אפשר לראות את העבודה שלו כפעילות דוקומנטרית ולא כהבעה אמנותית-אישית.

הולצר מספר כי העבודה המעניינת ביותר שצילם בשנים האחרונות היא מיצב סביבתי עצום בשם "מכתש רודן" שהקים ג'יימס טורל בתוך לוע של הר געש כבוי בלב המדבר באריזונה. המיצב חפור בתוך הלוע ומשמש למעשה כמכשיר התבוננות ברקיע ובתופעות שמיימיות. "אנשים מעטים בלבד זוכים לראות את יצירות האמנות החשובות של ימינו, מי נוסע למכתש של טורל? יש חשיבות בתיעוד של עבודות אמנות שאינן נגישות לציבור הרחב. ברגע שעבודת אמנות יורדת מהקיר הצילום שלי הוא התיעוד היחיד שלה", הוא אומר.

הגיבור האמנותי שלו הוא הצלם האמריקני עזרא סטולר שהניח את היסודות לצילום אדריכלי במאה ה-20: גם הוא הסתמך על עקרונות קלאסיים ללא כל גימיקים מיוחדים. בתמונות של הולצר אין כמעט אנשים, חקיקה מתקדמת בנושאי פרטיות באירופה וארצות הברית מחייבת כיום להחתים כל אדם שמופיע בתמונה, כשמדובר במבנה ציבור או בחלל עירוני עם מאות אנשים זה נעשה למשימה בלתי אפשרית.

הולצר סולד מצילום אדריכלי אופנתי שמאפיין כיום מגזינים מקצועיים ואתרי עיצוב ברשת. "אני מנסה ליצור תמונות על זמניות שיאריכו ימים מעבר לנייר שעליו הן מודפסות". ללקוחות שלו הוא מגיש בתום העבודה לא יותר מ-15 תמונות, גם אם הצילום נמשך לאורך שבועות. "אני חושב שהתמצית היא כוח". *

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ