בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיכונים מבפנים: במקום פסטיבל אדריכלות יוקרתי

במרכז התערוכה שתיפתח ביפו עומד מפגש חזיתי עם דיור כמחסה וכקורת גג, עם הישרדות וחוסר ברירה ועם אסתטיקה של פתרונות עיצוב מאולתרים

תגובות

"שיכונים מבפנים", הכותרת הקולעת של התערוכה החדשה שתיפתח היום בגלריה של בית האדריכל ביפו, היא הגרסה החברתית - או אולי הפארודית - של פסטיבל האדריכלות היאפי "בתים מבפנים". במקום שבו "בתים מבפנים" הוא על בית ככרטיס כניסה למועדון יוקרה חברתי וכלכלי על מסלול הג'נטריפיקציה, המצליחנות והעיצוב המדוגם והמתוקתק במיטב הטעם הז'ורניסלטי השליט, הרי "שיכונים מבפנים" היא מפגש חזיתי עם דיור כמחסה וקורת גג, עם הישרדות וחוסר ברירה, עם אסתטיקה של פתרונות עיצוב מאולתרים ומגובבים בסגנון טלאי על טלאי. אם תערוכות אדריכלות מתמקדות בדרך כלל ב"מה", הרי הדגש ב"שיכונים מבפנים" הוא על ה"מי", ועל חשיפת "הפן הסמוי של השיכון הציבורי הממלכתי, הפן של הדיירים".

"שיכונים מבפנים", שאצרו האדריכלים ד"ר הדס שדר, שלי כהן וערן טמיר טאוויל, מצביעה על "נקודות החיכוך וההשלמה שבין תרבות המגורים לבין הארכיטקטורה", כפי שהתהוו בפרויקט השיכון הממלכתי בעשורים הראשונים להקמת המדינה, בין התכנון לבין מי שלמענו נועד. חוסר ההלימה היה כמעט מושלם: דירות השיכון אמנם העניקו קורת גג אך היו קטנות בממדיהן למשפחות הגדולות שאיכלסו אותן, ותוכננו על פי תפישת עולם מודרניסטית ומערבית שלא הלמה את אורחות החיים, הצרכים והתרבות של רוב המשתכנים.

תפישת התכנון היתה מושתתת בעיקרה על חלוקה מכנית בין חללים ושימושים שונים בדירה - שינה, בישול, אכילה, אירוח - והפרדה ברורה בין פנים הדירה לבין החוץ - מול דפוסי החיים ותרבות המגורים בארצות המוצא של מרבית הדיירים, שהתאפיינו במעברים הדרגתיים בין פנים הדירה ובין החוץ, ובחללי דיור רב תכליתיים שבהם המשפחה מבלה וישנה בצוותא.

ניר שמואלי

בתצלומים, מסמכים, שרטוטים ובסיפורי המגורים של הדיירים, התערוכה ממחישה את נקודות החיכוך וההשלמה הללו ואת שלל הפתרונות וההתאמות שחתרו מתחת לתכנון המוכתב מלמעלה. היא מעניקה פנים ל"סכסוך המובנה בין תרבות המגורים של המתכננים לבין זו של חלק ניכר מהדיירים", ומאתגרת בעבור רוב קהל המבקרים הפוטנציאלי את תפישת המרחב ואת הקאנוניות של רשימת המונחים והקבעונות - טעם, סדר, תכנון, צורת מגורים, עיצוב, אדריכלות, שימור, אותנטיות, וזה לא הכל.

התערוכה מבוססת על קורס שמלמדת שדר בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון בחיפה, ומציגה מבחר מבין עבודות הסטודנטים שלמדו בו, חלקם כיום אדריכלים. היוזמה התגבשה הרבה לפני המחאה החברתית של הקיץ האחרון, אבל העיתוי של הצגתה כעת הוא קולע במקריותו. שדר היא חוקרת אדריכלות המתמחה בתולדות השיכון הממלכתי בישראל. כהן היא חוקרת התרבות ואוצרת הבית היוצאת של הגלריה בבית האדריכל. טמיר הוא אדריכל פעיל ובלוגר בתחום האדריכלות המתמקד בנושאים חברתיים.

בבלוג שלו, "ערסיטקטורה" - שילוב היברידי בין ערסיות וארס פואטיקה - הכריז טמיר על קיומו של "סגנון עממי" באדריכלות הישראלית, המורכב מערב רב של תופעות "דחויות" כמו טיח שפריץ, גגות רעפים ותריסי פלסטיק. רבים מסממני הסגנון מוצאים ביטוי בדירות השיכון בתערוכה, והם אלה שהפכו את השיכון "ממכונת המגורים המודרניסטית למכונת המגורים המזרחית", כפי שטען האדריכל והתאורטיקן ד"ר חיים יעקובי במאמר מכונן בנושא, הקורא "להפסיק לראות במרחב הבנוי המזרחי תוצר לקוי בר תיקון אלא אלטרנטיבה מקומית נטולת מרכאות".

נועה טל

שבע הדירות בתערוכה, שלוקטו על ידי הסטודנטים בכרמיאל, עכו, חדרה, נתניה ועוד, ממחישות את הטענה כל אחת בדרכה הוויזואלית והמילולית. הדירה בקדימה בשרון, כפי שתועדה על ידי ניר שמואלי, היא במקורה דירת שיכון סטנדרטית. בתהליך אבולוציוני מתמיד היא שינתה את אופיה ממה שכיוונו המתכננים. היא הורחבה, חדרים שינו את תפקודם, חללים נהפכו רב תכליתיים - פינת כביסה בסלון, מקרר באחד מחדרי השינה - ועל שטח ששייך למעשה לשכנים נפתחה כניסה נוספת לדירה ונבנה סלון חיצוני המשמש את שתי המשפחות. הסיפוח מאפשר להשאיר את דלת הכניסה לדירה פתוחה ומטשטש את הגבול הברור בין הפנים והחוץ, "כפי שמקובל בתרבות המזרחית", מפרש שמואלי את המהלך.

הסיפור מאחורי דירת השיכון בשכונת קרית אליעזר בחיפה, כפי שתועד על ידי נועה טל, הוא שונה אך דומה. בדירה של שניים וחצי חדרים שגודלה כ-65 מ"ר, התגוררו במקורה שבעת בני המשפחה המורחבת. הדירה עצמה נשארה בממדיה המקוריים כל השנים אך לבשה ושינתה צורה על בסיס יומי, תקופתי ודורי. כל חדר ופינה שינו את תיפקודם. ההול שימש להכנת שיעורים ביום, ובלילה היה לחדר שינה, רהיטים נשלפו והתקפלו לפי הצורך, שולחן היה למיטה ולהפך. "בלילה הכל נהפך למיטות... רעשי לילה, כל הבניין היה זז", מספרת בת המשפחה בראיון לעבודה התיעודית שמציגה טל בתערוכה, "והיינו שומעים את כל השכנים מזיזים רהיטים ומתכוננים ללכת לישון". רבים מבני דור שנות ה-50 מכירים את הסיפורים מבפנים.

המעשים הקטנים

פרויקט השיכון הממלכתי הלאומי שוכב זה כמה עשורים על שולחן הניתוח ונבדק ונדקר מכל עבר. התערוכה נוגעת בעצבים הרגישים הללו לא באיזמל אלא ביד רכה למדי ומתבוננת ב"בית" המסתתר מאחורי החזית האנונימית של הבלוק כעל "נעל ישנה שצורתה תואמת את כף הרגל". הנימה של התערוכה "היא בוגרת, נימה אוהבת עם מבט אופטימי לעתיד", אומרת שדר, "לא נצעק עכשיו ‘גזענות וקיפוח', למרות שזה היה. ממרחק השנים אנחנו יכולים לראות איך תרבות אחת משתלטת אולי על החומר והלבנים, אבל תרבות אחרת חותרת תחתם ומפוררת אותם ומנחיכה את עצמה".

בימים אלה של מחאה חברתית, שבהם עולה דרישה מחודשת לאחריות המדינה לדיור ציבורי, כותבים האוצרים, נכון לבחון מחדש לא רק את "המעשה הגדול" של המדינה אלא גם את אלפי המעשים הקטנים של הדיירים העלומים, "את יצירת הבית האישי בתוך הבית הלאומי". מסיפורי המגורים בתערוכה עולה שהדיירים אוהבים את בתיהם. המרואיינים הם בני משפחות דור ראשון ושני למשתכנים המתגוררים עד היום בדירות השיכון ובסביבה המוכרת שבה מרביתם מרגישים בנוח, גם אם לא נהפכה לאזור ביקוש נדל"ני, ואולי דווקא משום כך. אין ספק שהבחירה במרואיינים המרוצים מעידה על הלך הרוח.

"שיכונים מבפנים" היא התערוכה ה-16 בסדרה "מקומי" שאצרה כהן במשך יותר מעשר שנים בגלריה עד פרישתה השנה, ובהן הוצגה העשייה האדריכלית בישראל במבט ביקורתי. התערוכה הנוכחית, יותר מאשר ביקורתית, היא הזדמנות להציץ לשיכונים מבפנים ולפלוש בעיניים לאינטימיות הבלתי מדוגמת. ניתן לזהות תערובת של הזדהות כנה, סלחנות פטרונית ולא מעט היקסמות רומנטית מהאסתטיקה ללא אסתטיקה, ובו בזמן גם הזמנה להפקת לקחים לימינו. המסר שהיה יכול להיות ישיר ומחודד בהרבה הוא שהשיכון כצורת מגורים וכמבנה קהילתי לא אמר את המלה האחרונה.

תכנון גמיש, כפי שעולה מכל דירת שיכון בתערוכה, יאפשר גם כיום לדירות קטנות להתאים את עצמן לשינויים ולשונות תרבותית. הסביבה החיצונית חשובה לא פחות מהדירה עצמה. הבית במובנו הרחב כולל את השטח הפתוח, החצר והרחוב הסמוך וגם את הזיכרונות הקשורים בו. הבלוק השיכוני ה"סתמי" הוא מצע נוח ל"התאמות". השיכון הוא מאגר של אפשרויות פתוחות - וזה הזמן למנף את ההבנות הללו לכלל מעשה לפני שהבולדוזרים של פינוי בינוי והיזמות של העיר התאגידית יכחידו כל צורת מגורים אחרת (גילוי נאות: הכותבת הינה בוגרת שיכון, אמנם שיכון מיוחס במרכז הארץ, וכחברה באגודה השיתופית נאבקת כנגד המזימה להכחידו במסגרת פרויקט פינוי בינוי).

ערב בתערוכה

בתערוכה מציגים האדריכלים והסטודנטים יפעת אוזן, יעל איצקין, נוגה בורשטיין, שרון ברק, יאיר וייס, נועה טל, שלומי ערה, ורד קוניגסברג בנג'ו, קרן קרמר, נטע קרפ, יונת ראונר, חן שוהם, יוסי שושן, ניר שמואלי. כמו כן יוקרנו עבודות וידיאו של אפרת גורן-מור. במועד נעילת התערוכה, ביום חמישי 26 לינואר, יתקיים בגלריה בבית האדריכל ערב בנושא התערוכה בהשתתפות אוצרי התערוכה, אדריכלים וחוקרים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו