בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בחזרה אל בנייניו של האדריכל המרתק והנשכח אלפרד ניומן

הוא שילב צורות חדשניות וגיאומטריה ייחודית, התכתב עם לה קורבוזיה ולא חיקה איש. אך הזמן לא היטיב עם בנייניו של מי שנחשב לאאוטסיידר של תקופתו

9תגובות

בשנת 1965, זמן קצר לאחר יום הולדתו ה-65, החליט האדריכל אלפרד נוימן להגר מישראל לקנדה אחרי קריירה נחשונית, שזכתה לפרסום והוקרה אך גבתה ממנו מחיר אישי קשה. הקש ששבר את גב הגמל היה מחלוקת חריפה בינו ובין הנהלת הטכניון על התכנון והביצוע של בניין דנציגר של הפקולטה להנדסת מכונות.

נוימן ושותפו, צבי הקר, התבקשו לתכנן את הבניין כמה שנים לפני כן בעת שנוימן כיהן כדקאן הפקולטה לאדריכלות ותכנון ערים במוסד. כמצופה מהשניים - לאחר שעבודותיהם הקודמות היו חריגות עד מאוד בנוף המקומי - הם יצרו מבנה שמבוסס על מערכת גיאומטרית ייחודית: מעטפת המורכבת מיחידות בטון משולשות שמסוגלות לשאת את כל העומסים המופעלים עליהן ולהותיר את חללי הפנים נקיים מעמודים.

אלא שהתוכנית של נוימן והקר לא נשאה חן בעיני אנשי הפקולטה להנדסת מכונות. הם ניסו לעכב את הבנייה שוב ושוב בטענות על בעיות תפקודיות שונות שעלולות לצוץ בבניין העתידי וכמעט הצליחו לשכנע את נשיא הטכניון אז, אלכסנדר גולדברג, לסלק את השניים מהפרויקט. גולדברג מצדו כינס ועדת בדיקה שתבחן את הפער שבין התוכניות ובין צורכי הפקולטה. בסופו של דבר לנוימן נמאס מהעיכובים ומהיחס המזלזל של הטכניון והוא החליט לעזוב - את הפרויקט ואת הארץ. לגולדברג הוא הסביר מאוחר יותר שלא ייתכן שימשיך לחנך סטודנטים מצד אחד, ומצד שני יתן להם דוגמה לכישלון הנובע מ"לחצים פסולים".

בקנדה קיבל נוימן משרה אקדמית בכירה ופיקח על הקמת המסלול לתואר שני באדריכלות באוניברסיטת לאבל בקוויבק (קבק). הוא לקה בסרטן ריאות (בעקבות עישון כבד) ומת שלוש שנים בלבד לאחר שעקר לשם.

חרף תרומתו הייחודית לפניה של האדריכלות הישראלית נותר נוימן דמות אלמונית למדי. לעתים קרובות הוא מתויג כאחד מאדריכלי "הפרויקט הישראלי" של שנות ה-50 וה-60, אף שלא באמת השתתף בגיבוש האידיאולוגיה והצורניות של המודרניזם הישראלי או בתכנון של שיכונים, קיבוצים וערים חדשות - אלא גיבש שפה אדריכלית מקורית ורדיקלית. עבודת דוקטור חדשה של האדריכל רפי סגל באוניברסיטת פרינסטון האמריקאית מפנה בפעם הראשונה זרקור על אישיותו המסקרנת של נוימן ובוחנת את הפרויקטים שתיכנן בישראל במשך תקופה קצרה אך פורייה של כתשע שנים.

המחלוקת סביב בניין דנציגר (שהסתיימה כאשר הקר עצמו החליט לחבל בחלונות הבניין רגע לפני פתיחתו הרשמית) מצביעה לדעתו של סגל על דיון אדריכלי שגלש לשאלות של טעם וריח. "הפקולטה להנדסת מכונות התלוננה על התפקוד של הבניין עוד לפני שאפילו הסתיימה בנייתו, אבל אם בוחנים את התוכניות מתברר שנוימן והקר תיכננו בניין פשוט מאוד לשימוש", הוא אומר. "ההתנהלות מסביב חשפה דיון שעוסק באסתטיקה ולא בפונקציה. הטכניון היה מוסד שמרני מדי מכדי לקלוט את התוכנית של נוימן כמות שהיא, אף שהוא עצמו הפקיד בידיו את העבודה". במלים אחרות, הייתכן שאנשי הפקולטה להנדסת מכונות פשוט החליטו שהבניין מכוער?

לא רק בניין דנציגר התקבל בתחושות מעורבות, אלא גם בניין עיריית בת ים, שתיכנן נוימן עם הקר ואלדר שרון בראשית שנות ה-60, ובניינים אחרים שתיכננו ובוצעו - או נותרו על שולחן השרטוט מפאת חדשנותם. הקהל הרחב והקהילה המקצועית לא תמיד הגיבו בחיוב לאדריכלות המשונה של נוימן, וחלק מהעשייה שלו ושל שותפיו נמחק לחלוטין מהזיכרון ההיסטורי. חלק אחר זקוק בדחיפות לתחזוקה או לשיפוץ מקיף. אף אחד מהבניינים שתיכנן לא הוכרז עדיין לשימור.

צרפתים על החול

נוימן נולד ב-1900 בווינה וגדל בעיר ברנו (כיום בצ'כיה), שם אביו החזיק סדנה לנגרות בניין. הוא למד ועבד בווינה, ברלין ופאריס, בין השאר במשרדו של האדריכל הצרפתי אוגוסט פרה. עד עליית הנאצים לשלטון הוא הספיק לעבוד במדינות רבות באירופה ובאפריקה על פרויקטים ציבוריים ופרטיים. במשך מלחמת העולם השנייה הסתתר כנראה בצ'כוסלובקיה אולם לבסוף נתפס ונשלח לגטו טרזיינשטט. הוא הצליח לשרוד ושוחרר במאי 1945. הוא מעולם לא סיפר למשפחתו או לחבריו על קורותיו במלחמה.

ב-1949 עלה לישראל והתיישב בירושלים. הוא התחיל לעסוק בתכנון ובמחקר והתכתב תדירות עם האדריכלים המשפיעים של התקופה: לה קורבוזיה, ולטר גרופיוס (שהיה מנהל הבאוהאוס והיגר לארצות הברית), חוזה לואיס סרט ואחרים. הקשר הזה נמשך גם כאשר נוימן הצטרף לטכניון ב-1952 וייצג את ישראל בארגון CIAM (הקונגרס הבינלאומי לאדריכלות מודרנית) שהיה בעל השפעה רבה על התפתחות האדריכלות במאה ה-20.

בטכניון נודע נוימן כמורה מחונן ותיאורטיקאי מבריק. בסוף שנות ה-50 הקים שותפות עם שני סטודנטים לשעבר, צבי הקר ואלדר שרון, ויחד עמם תיכנן כמה יצירות בולטות: בית עיריית בת ים (1963), כפר הנופש של "קלאב מד" באכזיב (1961) ובית דובינר ברמת גן (1964). שנה לאחר מותו הושלם גם בית הכנסת הפירמידלי של בה"ד 1 (בית הספר לקצינים של צה"ל), הפעם ללא שרון, שפרש והצטרף למשרד של אביו, אריה שרון.

פרנץ' גרובנר

הפרויקטים של נוימן-הקר-שרון זכו לפרסום בינלאומי יוצא דופן לתקופתם, עם כתבות שער במגזיני אדריכלות נחשבים בחו"ל. המגזין האמריקאי "לייף" הקדיש במארס 1966 כתבה מפרגנת לכפר הנופש באכזיב, שם תיכננו נוימן-הקר-שרון בקתות קש בצורת פאונים. בתמונה שמצורפת לכתבה נראים נופשים צרפתים בלבוש מצומצם רצים על החול ומאחוריהם הבקתות המעוצבות, חוף הים והאופק הכחול; זו תמונה שמגלמת את ההבטחה והאופטימיות של האדריכלות המודרנית בישראל ואת פניה המשוחררות של המדינה הצעירה.

העניין של רפי סגל בנוימן התעורר במסגרת מחקר על האדריכלות שלאחר מלחמת העולם השנייה. אחד הנושאים המרכזיים שחזרו על עצמם בדיון המקצועי באותה התקופה היה היחס שבין עיצוב ובין גוף האדם והפרופורציות שלו, תחום שנוימן חקר לפני בואו לארץ וגם לאחר מכן. "העיסוק באדם ובגופו היה תגובת נגד לטראומה של המלחמה", מעיר סגל.

מנקודה זאת החל סגל לאסוף חומרים על נוימן, רבים מהם הגיעו מהקר (שסגל עצמו תיכנן יחד אתו את מוזיאון בית הפלמ"ח ברמת אביב בשנות ה-90). סגל נחשף לכתביו הרבים של נוימן, לעבודות שלו באירופה, באפריקה ובישראל ולתיאוריה שלו על "הומניזציה של החלל", שבמרכזה שיטת תכנון מודולרית המבוססת על הפרופורציות של גוף האדם. שיטה דומה ששמה "המודולור" פותחה כמה שנים קודם לכן על ידי האדריכל השווייצי-צרפתי לה קורבוזיה, שנחשב לאבי המודרניזם באדריכלות. לה קורבוזיה הכיר אישית את נוימן ואת עבודתו ואף הזכיר אותו בכתביו.

"בשלב מסוים במחקר הבנתי שהעבודה של נוימן משקפת חלון הזדמנויות של תור הזהב של האדריכלות המקומית", אומר סגל. "הרעיונות שלו קיבלו הרבה מאוד תשומת לב בחו"ל והעבודה שלו מבטאת מגמה מרתקת שלא הצליחה להתפתח בישראל. הוא מרד במיינסטרים של המודרניזם". נוימן, שכבר היה בעל ניסיון ניכר כשבא לארץ, התעקש על יצירת שפה מקורית ולא ניסה להעתיק את העבודות של עמיתיו. לכן הוא גם נתפש במידה רבה כאאוטסיידר במילייה האדריכלי של התקופה.

דיסנילנד צבעוני

גישתו של נוימן לאדריכלות מבטאת מעבר מהתייחסות לבניין כאובייקט להתייחסות לבניין כ"תבנית" (pattern). הפרויקטים שלו עסקו בגיאומטריות של פאונים וביצירה של צורות אדריכליות חדשות תוך התייחסות לקנה המידה האנושי ולתנאים הספציפיים של האתר. "מעבר לחיפוש אחרי שפה אדריכלית חדשה, יש אספקט רוחני בעיסוק בגיאומטריה", מוסיף סגל, "זה חיפוש אחרי יצירה מאוזנת, מושלמת יותר, התבססות על סדר עליון".

בית עיריית בת ים הוא אחת הדוגמאות הטובות ביותר לעבודה של נוימן-הקר-שרון ולרעיונות הגיאומטריים שהנחו אותם. הקר ושרון זכו בתחרות התכנון של הבניין זמן קצר לאחר שסיימו את לימודיהם בטכניון. הם פנו לנוימן, ששימש כמרצה שלהם, וביקשו ממנו להצטרף לצוות. במקור העירייה היתה אמורה להיבנות במגרש קיים במרכז העיר אולם האדריכלים הציעו למקם אותה באזור מרוחק יותר כדי שתשמש כזרז לפיתוח עירוני.

הבניין הוא פירמידה הפוכה בת שלוש קומות עם אטריום מרכזי שמשמש את הציבור. משרדי הפקידים ממוקמים בהיקף הבניין כאשר המסדרונות המקשרים ביניהם פתוחים כלפי החלל המרכזי. העיצוב המרהיב של החזיתות מבוסס על צורת קובוקטהדרון (פאון עם שמונה פאות משולשות ושש פאות מרובעות). על הגג הוצבו ארבע ארובות פיסוליות, כל אחת מהן בצורה של פאון אחר, שסייעו לאיוורור חלל הפנים. הניגוד בין הדינמיות של החזית לבין הצורה המונולוטית של הבניין יוצר מבנה ייחודי שהיווה פריצת דרך בכל הקשור לעיצוב מוסדות ציבור בישראל. במקום קופסאות בטון חמורות סבר - דיסנילנד של צורות וצבעים.

מסביב לבניין העירייה תיכננו שלושת האדריכלים כיכר ציבורית מונומנטלית עם בנייני מסחר בני שלוש קומות, משהו בין כיכר סן מרקו בוונציה לבין הכיכר האדומה במוסקבה. בסופו של דבר נבנה רק המבנה המרכזי, והתוכנית העירונית הגדולה נזנחה. הארובות על הגג פורקו והבניין כולו זקוק בדחיפות לשיפוץ או לשימור נרחב.

ותודה לצה"ל

גם כפרי הנופש שתיכננו נוימן-הקר-שרון היו פריצת דרך עיצובית בתחומם. בראשית שנות ה-50 חיפשה רשת "קלאב מד" הצרפתית אתר להקמת מועדון חדש במזרח התיכון. אחרי משא ומתן כושל בתוניסיה הם החליטו לחכור פיסת חוף באכזיב, במוך לכפר ערבי נטוש, ופנו למשרדו של אריה שרון בבקשה שיתכנן בעבורם את הכפר. שרון היה עסוק מדי וכך התגלגל הפרויקט לבנו אלדר, לנוימן ולהקר.

הצרפתים ביקשו מהם להשתמש בקש, והשלושה החליטו לעצב צורה חדשה לבקתה הטיפוסית ובחרו בטטרהידרון ("ארבעון") עשוי ממסגרות עץ ומקלעות קש. "הניגוד בין הצורות הגיאומטריות האוונגרדיות ובין החולות והכפר הערבי היה מדהים. נוימן, הקר ושרון חשבו שאם יוצאים לנופש ומשתחררים מחיי היום-יום, צריך להשתחרר גם מהצורות המוכרות", מסביר סגל.

הצורה המיוחדת של הבקתות איפשרה לפרק אותן בחודשי החורף ולערום אותן זו על גבי זו. השפה הגיאומטרית השתלטה גם על יתר המתקנים בכפר הנופש באכזיב: חדר האוכל, חדרי השירותים, רחבת הריקודים והמטבח. ההצלחה של הכפר והחשיפה הבינלאומית שלו הביאו לנוימן-הקר-שרון תכנון של שני כפרי נופש נוספים, במכמורת ובאשקלון. כיום לא נותר שריד לתכנון המקורי שלהם. בקתות הקש פינו את מקומן לבקתות עמידות יותר וכפר הנופש באכזיב איבד את תהילתו העיצובית. אפשר להניח שהאדריכלות הייחודית, עם כמה שינויים מתבקשים פה ושם, היתה מאפשר לו להתבלט גם היום בקרב קהל הנופשים.

המורשת האדריכלית של נוימן לא הצליחה לפרוץ את גבול שנות ה-70. אחרי מלחמת ששת הימים, הניסויים שלו ושל שותפיו בבנייה מתועשת ובבטון חשוף נעלמו כמעט לחלוטין. הבניינים שלו נתפשו כקוריוז צורני, והבניין היחיד שנותר כמעט ללא שינויים הוא בית הכנסת שתיכנן נוימן עם הקר בבה"ד 1 לקראת סוף שנות ה-60. בזכות מיקומו בבסיס צבאי ומשמעת תחזוקה קפדנית הוא נראה טוב כמו ביום חנוכתו.

סגל, בן 44, מתגורר עם משפחתו בעיירה פרינסטון בניו ג'רזי. את למד לתואר ראשון ושני בטכניון. כיום הוא מלמד בבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת הרווארד ובבית הספר קופר יוניון בניו יורק. הוא בעל משרד עצמאי שעוסק בתכנון אדריכלי ובמחקר עירוני. עבודות מחקר שלו על משבר הדיור בארצות הברית זכו לחשיפה תקשורתית רבה.

סגל מקווה שעבודת הדוקטור תיהפך בקרוב לספר ותתרום להבנה של האדריכלות בישראל בשנות ה-50 וה-60. "תחשוב כמה זה מדהים שיצירה כל כך מקורית הצליחה לצמוח בארץ", הוא אומר. "זה קרה בזכות יוצר או יוצרים מוכשרים אבל גם בזכות הלקוחות ובזכות החברה הישראלית שידעה להכיל את העבודות האלה. אני חושב שההיכרות עם העבודה של נוימן תסייע לעודד עשייה אדריכלית מקורית בישראל".

אתה חושב שהחברה הישראלית תדע לאמץ עוד טיפוס כמו נוימן?

"הייתי רוצה להאמין שזה יכול לקרות. מצד שני, לחברה ככלל יש פחות אמונה בתפקיד של האדריכל. אני חושב שזה עניין של הלך רוח תרבותי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו