בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בית התפוצות, בקרוב האפליקציה

מעצב התערוכות פטריק גלגר, המופקד על עיצובה של התצוגה המרכזית בבית התפוצות המחודש, מנסה ליצור חוויה שתימשך גם מעבר לשעות הביקור

2תגובות

"המפתח להקמה של מוזיאון מצליח הוא סיפור מצוין", פוסק פטריק גלגר, מעצב תערוכות אמריקאי בעל שם עולמי שפועל כיום בארצות הברית, אירופה וסין. בפרויקט הנוכחי של גלגר - תכנון מחודש של תצוגת הקבע בבית התפוצות - מדובר בסיפורו בן 5,000 השנים של העם היהודי. השאלה היא אם אחרי שנים של משבר מתמשך במוסד הוא אכן יצליח להפוך את הסיפור הזה לתצוגה חדשנית שתמשוך קהל רב.

גלגר נבחר לתפקיד בחודש מאי בשנה שעברה לאחר תהליך איתור שנמשך כשנה. בית התפוצות, או בשמו החדש "מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות", נמצא בבעלותם של מדינת ישראל, אוניברסיטת תל אביב, הסוכנות היהודית והקונגרס היהודי העולמי. בראש הדירקטוריון העולמי של המוזיאון עומד המיליארדר הישראלי-רוסי ליאוניד נבזלין (מבעלי עיתון "הארץ"), שנהפך לתורם המרכזי באמצעות קרן נדב. בתו, אירינה נבזלין קוגן, חברת הדירקטוריון בארץ ונשיאת הקרן, עמדה בראש תהליך האיתור.

בית התפוצות הוקם ב-1978 לפי תוכנית של האדריכל יצחק ישר (שתיכנן גם את מוזיאון תל אביב עם דן איתן) ונחשב בזמנו לאחד המוזיאונים המתקדמים בעולם מבחינה טכנולוגית. במקום ליצור אוסף מוזיאלי של פריטים היסטוריים החליטו האוצרים - אבא קובנר וישעיהו וינברג - ליצור תצוגה המתבססת על אמצעי מדיה ממוחשבים ועל תצוגות משוחזרות, למשל באוסף של מודלים מפורטים של בתי כנסת מכל רחבי התפוצות.

בשנות הזוהר של בית התפוצות הגיעו אליו 400 אלף מבקרים מדי שנה אולם המספר הזה הלך והצטמצם עם השנים ועם התיישנותה של תצוגת הקבע. קשיים ניהוליים שונים דירדרו את המוסד עוד יותר, ובקיץ 2003 הוא עמד בפני סכנת סגירה ממשית.

באותה תקופה התגייסה קבוצה של אנשי ציבור בראשותו של ראש עיריית תל אביב לשעבר שלמה להט להצלת בית התפוצות. אחרי ביקור רשמי של ראש הממשלה אריאל שרון במקום החליטה הממשלה לגבש חבילת הצלה למוזיאון בסכום של ארבעה מיליון דולר, בה השתתפו גם ועידת התביעות ונבזלין. במקביל חוקקה הכנסת את חוק בית התפוצות שהגדיר אותו כמוסד לאומי והבטיח את המשך קיומו.

הדמיה באדיבות משרד גלגר ושות'

במסגרת הארגון המחודש של המוסד הוחלט על פיתוח של תצוגת קבע חדשה ושל גלריות לתערוכות מתחלפות. ב-2007 נוסד במקום בית ספר בינלאומי ללימודי העם היהודי שמשרת בתי ספר בישראל, קבוצות מחו"ל וקבוצות של צה"ל. כעבור שנה הושלמה בנייתו של אגף בחלק המערבי של הבניין שכולל חללי תצוגה חדשים, לובי מרווח, אודיטוריום בן 100 מקומות וחנות מזכרות. כמו כן נחנכה קפטריה עם מרפסת הצופה אל הקמפוס ואל הים, שהושכרה לרשת בתי קפה פופולרית וגרמה לסטודנטים רבים באוניברסיטה להיכנס לראשונה לשטח המוזיאון. לקראת סוף השנה שעברה נפתח במוזיאון גם אגף ילדים חדש עם תערוכה אינטראקטיבית.

אבינועם ערמוני, מנכ"ל בית התפוצות, מסביר כי בבסיס תהליך הפיתוח עומד שינוי מהותי בקונצפט של המוזיאון. "בעבר התצוגה שלנו התחילה בחורבן בית שני והסתיימה בראשיתה של התנועה הציונית. זה השאיר מחוץ לגדר שנים ארוכות של הסיפור היהודי ומי שבא מחו"ל הרגיש לעתים לא שייך. השינוי הכי דרמטי שעשינו, מעבר לאגפים החדשים והשיפוצים, זה לומר קודם כל שהסיפור מתחיל באברהם ושרה ואינו נפסק גם היום. כל מי שבא בשערי בית התפוצות מוסיף את הסיפור האישי שלו".

לדבריו, "המוזיאונים היהודיים בעולם עוסקים או בתקופת השואה או בסיפור של הקהילה המקומית לאורך השנים. אנחנו חשבנו שמוזיאון שמספר סיפור על העם היהודי צריך להיות רחב יותר. זה לא רק ההיסטוריה אלא גם מה שקורה עכשיו. מה מצבו של העם היהודי כיום? איפה הוא מתגורר? במה הוא עוסק?"

מבקרים, תתערבו

המשימה של פטריק גלגר מתמקדת בתערוכה המרכזית של המוזיאון, המשתרעת על שטח של 4,000 מ"ר. מאז קום המוזיאון ועד היום היא לא השתנתה והביקור במקום מזכיר חוויה נוסטלגית היסטורית, ולא במובן החיובי של המלה: סדרה של חללים מבוכיים, מוצגים מיושנים ורעועים וסימבוליזם מופרז. האסתטיקה והשפה מזכירים תוכניות של הטלוויזיה החינוכית משנות ה-70.

במסגרת התוכנית של גלגר תפורק התצוגה הקיימת לטובת תערוכה חדישה ופלורליסטית, שעלות הפקתה - כולל המוצגים - יותר מ-200 מיליון שקל. "המוזיאונים השתנו מאוד בעשור האחרון", הוא אומר, "באופן היסטורי מוזיאונים הציגו אוספים של פריטים שונים והביקור בהם היה כמעט כמו חוויה דתית, אסור לדבר, אסור לגעת בשום דבר. אני חושב שהמודל של המוזיאון שונה מאוד כיום. אנחנו מעודדים את המבקרים להיות מעורבים בתכני התערוכה. אחד האתגרים המרכזיים שלנו הוא קהל המבקרים הצעיר שמגיע לכאן ושואל מדוע הסיפור היהודי בכלל צריך לעניין אותו. יש לנו תשובה - כי זאת תערוכה שעוסקת בסיפור שלך".

בדומה לתערוכה ההיסטורית, גם התערוכה החדשה תהיה מבוססת יותר על מדיה ופחות על פריטים היסטוריים, אף שהמוזיאון החל ליצור לאחרונה אוסף עצמאי שחלקו בבעלותו וחלקו שאול. המבקרים ייכנסו למוזיאון ויעלו לקומה השלישית ומשם יירדו לקומות התחתונות ולבסוף בחזרה אל הלובי. גלגר בחר להציג ראשית דווקא את התכנים העכשוויים: תרבות יהודית, ערכים משותפים לישראל ותפוצות העולם, חילוניות, מדע, תיקון עולם ונושאים אחרים. להיסטוריה העולמית של היהדות ייחשפו המבקרים רק מאמצע הביקור לערך. את האפלוליות תחליף תאורה נעימה וחלונות חדשים שיכניסו אור טבעי לתוך חללי התצוגה.

בתערוכה החדשה יהיה מסלול מהיר שיעבור בשלוש קומות התצוגה ויאפשר ביקור קצר עם טעימה מכל אחד מהתכנים. מי שבכל זאת מבקש להתעמק יותר יכול לסטות מהמסלול ולמצוא עוד מידע על כל אחד מהנושאים. "אתה לא חייב לעבור בין כל המוצגים אלא לבחור לעצמך את הנתיב ואת מה שמעניין אותך לראות", מוסיף גלגר. "מוזיאון לא צריך להוביל נראטיב אחד בלבד". הארגון הזה מזכיר במשהו את התכנון המהולל של חנויות איקאה המאפשר לצרכנים גמישות בביקור ואפשרות לדלג על מחלקות שלא מעניינות אותם. גלגר מסכים להקבלה הזאת ומחייך.

בנוסף, מתכננים גלגר וצוותו להשיק אפליקציה לסמארטפון ולמחשבי לוח שתאפשר למבקרים להוריד תכנים שמעניינים אותם. בהמשך הם יוכלו לקבל באמצעות הדואר האלקטרוני הפניות לחומרים נוספים שעשויים לעניין אותם. "זה מוזיאון שיש בו לא רק סיפור מצוין אלא גם מאגר ידע נרחב. אנחנו רוצים ליצור עם המבקרים מערכת יחסים שתימשך גם מעבר לשעתיים-שלוש שהם מבלים בבניין עצמו".

גלגר, בן 55, מעצב גרפי ומוזיאולוג בהשכלתו, תיכנן בין היתר את המוזיאון הלאומי להיסטוריה של יהודי ארצות הברית בפילדלפיה, מוזיאון הגראמי בלוס אנג'לס, מרכז המבקרים בבית הקרבות האמריקאי בנורמנדי ומוזיאון הטבע בשנחאי שנמצא בבנייה בימים אלה. המשרד המרכזי שלו ממוקם בוושינגטון די-סי וסניפים נוספים פועלים בסינגפור ובשנחאי. במשרד שלו מועסקים אדריכלים, מעצבים, היסטוריונים וכותבים שאחראים לעיצוב ולתכנים של כל תערוכה.

הוא מודה כי זאת אחת מהתערוכות הטעונות ביותר שהוא תיכנן בקריירה שלו. הסיבה ברורה: מוזיאון בית התפוצות עוסק בזהות היהודית בעידן שבו עצם השאלה "מיהו יהודי?" מעוררת מחלוקות. גלגר עצמו מכיר את המחלוקות הללו מקרוב: הוא התגייר לפני כ-20 שנה כשנישא לאשתו, יש לו קרובי משפחה חרדים ורפורמים והוא מגדיר את עצמו כקונסרבטיבי.

השאלה היא אם המוזיאון ידע להציג את הפנים המגוונות של העם היהודי, והאם הוא יצליח לעסוק בנושאים בוערים כגון הקשר בין אנטישמיות עכשווית לבין אנטי ישראליות. גלגר עונה בצורה דיפלומטית. "אנחנו לא נעשה מהמוזיאון הזה סמכות שתקבע מיהו יהודי. הדבר שכולם בוודאי יסכימו עליו הוא שלסיפור היהודי יש הרבה מאוד פרספקטיבות".

אביעד בר נס

לדברי ערמוני, "אנחנו מתכננים פה מגרש משחקנים שוויוני. אתה יכול להיות יהודי גם אם אתה גר בלונדון או באוזבקיסטאן. החיים בישראל כחרדי או כחילוני לא עושים אותך יותר יהודי". בהתאם לכך הוחלט גם שהמוזיאון יהיה פתוח בימי שבת כדי לאפשר לכמה שיותר קהלים לבקר בתוכו.

"אנחנו הולכים לספר סיפור של עם שחי לאורך 2,000 שנה בתפוצות והצליח לשרוד", מוסיפה אירינה נבזלין קוגן. "אנחנו לא רבנות ואנחנו לא מנסים להגיד מיהו יהודי ומי לא. הסיפור של מי שנולד כמוני בברית המועצות ומי שנולד בבני ברק הוא שונה לחלוטין. מה שחשוב שהסיפור של שנינו יוכל לקבל מקום במוזיאון הזה".

גלגר וצוותו השלימו את תכנון התערוכה המחודשת בסוף השנה שעברה וכעת החל המוזיאון להיערך לשיפוצים. בראשית 2013 תיסגר התצוגה המרכזית לקהל הרחב והיא תיפתח מחדש באמצע 2014.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו