בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ממרכז טיפול לחולי צרעת למתחם אמנות

רן וולף, האמון על הפרויקט במתחם ההיסטורי של בית החולים הנסן בשכונת טלביה בירושלים, נע בין השאיפה לקידמה ובין הרצון לשמר את המבנה הייחודי

11תגובות

יותר מ-20 שנים חלפו מאז שבית החולים הנסן שבשכונת טלביה בירושלים חדל לשמש כמקום אשפוז מבודד לחולים במחלת הצרעת, אולם לרן וולף, שמוביל כיום פרויקט להסבתו של בית החולים למרכז חדש לתרבות, עיצוב וניו מדיה, יש עדיין פחד בלתי מוסבר ממה שקורה מאחורי חומות האבן הגבוהות.

הוא זוכר שבימי ילדותו, בשכונת קטמון בירושלים, הוא וחבריו היו משחקים בתחרויות אומץ: מי מעז לקפוץ מעל הגדר, לרוץ אל הבניין ולחזור ללא פגע. סיפורי האימים על הנסן נשמעים כמעט מכל מי שמעורב בפרויקט החדש. הם נובעים מהפחד המתמיד מפני חולי הצרעת ששוכנו שם מאז שלהי המאה ה-19 וקיימו קהילה עצמאית עם תלות מזערית בעולם החיצוני (ראו מסגרת). "זה מקום עם המון אגדות אורבניות", מעיר וולף.

בסוף שנות ה-80, בשל התמעטות החולים בצרעת ופיתוחו של טיפול אנטיביוטי יעיל, חדל בית החולים לפעול במתכונת אשפוזית ותיפקד כמרפאת חוץ. בתוך זמן קצר החלו לחצים שמטרתם להפוך את המתחם ההיסטורי, אחד היפים בישראל, למיזם של מגורי יוקרה או מלונאות בוטיק. באופן לגמרי לא טיפוסי הצליחה עיריית ירושלים שלא להתפתות הפעם לרווחי הנדל"ן והארנונה ובשנת 2009, לבקשתו של ראש העיר ניר ברקת, קיבלה ממשלת ישראל החלטה להעביר את בית החולים לידיה של העיריה.

וולף, 38, בעליה של חברה תל-אביבית לתכנון אורבני, גויס על ידי עיריית ירושלים כדי להמציא מחדש את המתחם מבחינה תפקודית ומיתוגית ולהפוך אותו מ"חור שחור", כהגדרתו, למוקד משיכה ב"קנה מידה בינלאומי".

בשיתוף פעולה עם הרשות לפיתוח ירושלים הוא הציע פרוגרמה של מרכז לתרבות עיצוב וניו מדיה שעושה שימוש בתשתית המפותחת של בתי הספר לאמנות וקולנוע בעיר. בקרוב יתחילו שם עבודות שימור ושיפוץ ובמהלך 2012 כבר יפתח המתחם לציבור הרחב. התקציב בגובה 8 מיליון שקלים מגיע מממשלת ישראל, הרשות לפיתוח ירושלים ומקרן קיימת לישראל שמחזיקה בבעלות על הבניין והסכימה להרתם להפעלתו מחדש.

"תנאי הפתיחה היו כאלה: אחד - אנחנו לא יכולים להתחרות עם המוסדות הקיימים בירושלים, שתיים - אנחנו רוצים לעשות משהו יחודי ברמה ארצית, ושלוש - אין לנו כסף", מסביר וולף. "לכן החלטנו להיעזר בעוגנים הקיימים בעיר ומצד שני לקדם תחום שנמצא בארץ עדיין בחיתולים. לירושלים חסר מרכז תרבותי שיכול לתת מענה לרוב האנשים, לא לפרומיל שהולך למוזיאונים. כששואלים אותי מה אנחנו עושים אני אומר שזה שילוב בין מוזיאון לאמנות עכשווית לבין מוזיאון מדע. מקום שמשלב בין אמנות לבין פאן".

אי בהירות

במרכז החדש יפעלו כמה גופים במקביל. הקומה השנייה תהיה של בצלאל ותיפתח שם תוכנית לתואר שני בניו מדיה, ובקומות התחתונות יפתחו גלריות וסדנאות עם מחשוב ומכשור מיוחד. בבור המים הגדול שבגינה יופעל קולנוע חוץ, חלל הקרנה נוסף יהיה בתוך הבניין וישמש להקרנות של עבודות סטודנטים ועבודות של אמנים מחו"ל. במבנה ייפתחו גם מסעדה ובית קפה שיתרמו לתנועת הקהל לכל אורך שעות היממה. החלטה רשמית לגבי פתיחת המרכז בשבת טרם התקבלה אבל כשמתעקשים על העניין עם וולף הוא עונה, "מוזיאון ישראל פתוח בשבת".

עוד לפני שהחלו המאבקים על שמירת השבת, נדמה שהתפקיד העיקרי של המקום - "מרכז לניו מדיה" - עוד לא לגמרי ברור ליזמים. וולף מזכיר מוסדות כמו מעבדת המדיה המהוללת של ה-MIT בבוסטון או פסטיבל "Ars Electronica" בעיר לינץ באוסטריה, שעוסק כצפוי משמו בחיבור בין אמנות לבין טכנולוגיה חדשנית. שניהם פועלים עם תקציבי ענק ומושכים את החוקרים והאמנים החשובים בתחומם בעולם. ענת צור, סמנכ"לית הרשות לפיתוח ירושלים, מגדילה וקוראת לניו מדיה "הטרנד העולמי". אלא שבינתיים לא ברור עדיין מי היא הסמכות האמנותית או המחקרית שתשתכן בהנסן ותדאג לתכנים האלה.

הדיבורים הנלהבים אך המטושטשים על הניו מדיה מזכירים את המערכון של החמישייה הקאמרית משנות ה-90, שבו קרן מור מגלמת בעלת בית בורגנית שעורכת למצלמות סיור בביתה. הוא עוברת בין החדרים ומספרת שבכל אחד מהם תהיה עמדת אינטרנט (גם בשירותים ובמטבח). כשהיא נשאלת אם היא יודעת מה זה אינטרנט היא משיבה בפשטות: "לא ממש". ההצלחה של הנסן תישפט בסופו של דבר לפי התכנים שיוזרקו לתוכו. אפשר רק לקוות שהאי בהירות תיפתר עוד לפני הפתיחה הרשמית.

הנסן הוא מקום מיוחד שנשמר בזכות בידודו המוחלט. בחדרים נמצאים עדיין תנורי ההסקה המקוריים מברזל שהובאו מגרמניה וריהוט של תחילת המאה הקודמת. עליית הגג היא אחד מהחללים היותר יפים שביקרתי בהם באחרונה, עם רצפת עץ חורקת ואור עדין שמציף את החלל כמו בציור של הצייר ההולנדי יאן ורמיר. גינת הירק והבוסתן נותרו ללא מגע ומבין האבנים של השבילים מגיחות רקפות בכל שנה. השאלה היא האם אפשר לפתוח את הנסן לקהל של עשרות אלפי מבקרים בשנה מבלי לאבד את האווירה האותנטית-מסתורית שלו.

למתחמים היסטוריים בארץ יש נטייה להיהפך לדיסנילנד עיצובי ברגע שהם מקבלים חיים חדשים. ראו מקרה מתחם "התחנה" בתל אביב - גם שם וולף היה מעורב - שאינו מצליח למשוך אליו את התל-אביבים ונאלץ להסתמך בעיקר על תיירות פנים וחוץ. האדריכלים המופקדים על השימור והשיפוץ של הנסן, נחום מלצר ודוד קרויאנקר, אומרים שאין להם כוונה לייפות את הנסן ללא צורך.

"מה שאנחנו עושים זה נגיעות קטנות", מסביר מלצר. "אנחנו משפרים את הנגישות ומכניסים מעלית זכוכית, נטפל קצת בחזיתות, נתקן דברים רעועים. את המרפסות עם הקונסטרוקציה הפגומה ננסה לשחזר בנאמנות יתרה. אין לנו שום כוונה להמציא את הבניין מחדש".

ביצה ותרנגולת

מעבר לתפקידו העתידי בשדה האמנות, העיצוב והטכנולוגיה בישראל, המרכז החדש בבית הנסן משתלב בתוכנית הפיתוח התרבותית שמוביל ראש עיריית ירושלים ניר ברקת מאז תחילת הקדנציה שלו. "אתה צריך להסתכל על הפרויקט הזה כחלק מחבילה", אומר ברקת, "זה חזון לחולל מהפכה בירושלים ולהפוך אותה למקום של תרבות יחודית אותנטית. לנצל את היתרונות שלה בקולנוע ועיצוב, להפוך אותה לאטרקטיבית יותר לצעירים ולבסוף גם לפתח את הכלכלה של העיר. זה הכל מחובר אחד לשני".

ברקת מונה את מפעלי התרבות שקמו בזמן כהונתו בירושלים: בית מזי"א שמשמש כמשכן לקבוצות תאטרון צעירות (ובתהליך השיפוץ שלו איבד את יופיו המקורי) ומתחם "מעצבים בעיר" המספק חללי סטודיו למעצבים צעירים. בימים אלה עובדים בעירייה על תכנון מתחם סינמה סיטי בקריית הלאום, מכרז להקמת מתחם תרבות, בילוי ופנאי בתחנת רכבת החאן ומכרז עתידי להרחבת הפעילות במרכז התרבות ז'ראר בכר. "השנה היו לנו פי שלוש יותר אירועי תרבות מאשר לפני שלוש שנים", מתגאה ברקת.

נפח הפעילות התרבותי בירושלים אכן גדל מבחינת תקציב והיקף, אבל לא בטוח שבעוד עשר שנים תהיה מספיק אוכלוסיה חילונית בעיר שתוכל להשתמש בכל מרכזי התרבות החדשים האלה או שיהיו מספיק כספי ארנונה לתחזק אותם. מצד שני ייתכן שזו שאלה של ביצה ותרנגולת. "זה יחולל שינוי במאזנים", מבטיח ברקת, "אנחנו מייצרים הזדמנויות ואנחנו מקבלים הרבה פידבקים מאנשים צעירים שרוצים להשתקע בירושלים. המטרה שלנו היא לשנות את מאזן ההגירה".

יכול להיות שהדבר הכי נכון מבחינת האוכלוסיה בעיר זה להפוך את הנסן לישיבה.

"יש מקום לישיבות ויש מקום לתרבות", עונה ראש העיר.

גם וולף, שאינו פוסל את האפשרות לחזור ולגור יום אחד עם משפחתו בירושלים, סבור שהתרבות עשויה לתרום לשינוי "האווירה", כלשונו בעיר. "זאת מלחמה שאין להפסיד בה. ירושלים צריכה לחזור להיות העיר המובילה בכל התחומים בארץ. תמיד מדברים על ההיסטוריה המפוארת של ירושלים ועל העתיד שיכול להיות אבל לא מדברים על הווה. לדעתי יש הרבה מה לשפר בהווה. אני חושב שהאווירה משתנה. בסופי שבוע מגיעים לפה אלפי תל-אביבים, בתי המלון מלאים בתיירות פנים, מוסדות התרבות עובדים כאן הכי טוב. אני לא חושב שכולם עומדים בפקקים בקסטל כדי לחזור לכאן, אבל אני בטוח שזה עוד יקרה".

---------------------------------------------

הכתובת נשארה על הדלת

בית החולים הנסן נוסד ב-1887 על ידי מסדר האחיות הדאקוניסות הגרמניות ובמשך כ-100 שנים שימש כמרכז אשפוז מבודד לחולים במחלת הצרעת. הוא תוכנן על ידי קונרד שיק ותיאודור זנדל, מהאדריכלים הבולטים בתקופתם בירושלים, ונקרא במקור "Jesus Hilfe" ("עזרת ישו"). הכתובת בגרמנית עדיין מתנוססת בבירור מעל דלת הכניסה לבניין.

בית החולים ניצב על מגרש גדול של 40 דונמים ותוכנן לתפקד כמשק אוטרקי (נושא את עצמו). בגינה הפונה לכיוון דרום ניטעו עצי פרי וגידולים חקלאיים ובמקום פעלו רפת ודיר שסיפקו חלב, בשר וצמר למטופלים (בית החולים שירת מטופלים מכל הדתות). לאחר קום המדינה נהפך הבניין לבית חולים ממשלתי ונקרא על שמו של גרהרד הנסן, המדען הנורבגי שגילה את החיידק הגורם לצרעת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו