הקשר בין הליהוק של מוחמד בכרי וקיר אחד בצוותא

האם החלקתו של קיר הבטון החשוף באולם צוותא היתה רמז מוקדם להתרככותו של מעוז השמאל? הרהורים לאור פרשת מוחמד בכרי

אסתר זנדברג
אסתר זנדברג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים3
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג

רגע בלתי נשכח בצוותא, במשכנה ברחוב מאפו בתל אביב בסוף שנות ה-60, הוא הרגע שבו עלה המשורר אברהם שלונסקי על הבמה והתנצל על שלא יוכל למלא את חלקו בערב כמובטח, שכן ברגע זה נודע לו על הולדת נכדו (או נכדתו), ואל ייקל הדבר בעינינו. כל חתול יכול להיות אבא, הוא הרעים בקולו, אבל רק אדם יכול להיות סבא.

רגע שלא יישכח בצוותא ברחוב אבן גבירול ביום ראשון השבוע הוא הרגע שבו הוסטה הרעלה השחורה מעל פניה של גיבורת המחזה "בית ברנרדה אלבה" ומול עיניים משתאות התגלתה דמותו המהפנטת של מוחמד בכרי בתפקיד האלמנה העריצה בהפקה חדשה של האקדמיה לאמנויות המופע ליצירתו של לורקה. הליהוק של בכרי לתפקיד ברנרדה הוא הברקה מגדרית פוליטית הנטענת במסרים אקטואליים ובד בבד גם סוגרת מעגל בדמיון החזותי המובהק - המכוון? - בין דמותו של בכרי לבין דמותה של אורנה פורת, שגילמה את התפקיד לפני כ-40 שנה, עוד רגע שנצרב בזיכרון.

צוותא של ימי מאפו ושלונסקי, שהיה מהוגיה ומייסדיה, היתה אולם מרתפי דחוס וקלאוסטרופובי, מה שאולי נתפש אז וגם היום כאיזשהו תנאי הכרחי לקיומו של אוונגרד אמנותי ותרבותי ושל שמאל פוליטי. צוותא באבן גבירול, אולם שעל תכנונו הופקד בשנות ה-70 האדריכל מיכאל קון, שוכן עדיין במרתף תת קרקעי אבל הוא מרווח יותר, משוחרר מאותה מועקה קלאטוסטרופובית, אוונגרדית ככל שתהיה.

בכרי ב"בית ברנרדה אלבה". הברקה מגדרית פוליטיתצילום: עלינא דקל

הייצוג האדריכלי הבולט של אוונגרד אמנותי בצוותא הנוכחית היה ללא ספק קיר הבטון החשוף והמחוספס במבואה - שבסבב שיפוצים שעבר המתחם זה מכבר ומבלי שרבים שמו לב, הוא נצבע בגוון אפור. הבטון היה לזיוף של בטון ונהפך לטפט של עצמו. החספוס הגס, ששרט לפעמים את הזרועות של העומדים בתור בכניסה לאולם 1 וגם הכניס אותם לאווירה המתאימה, התעדן פלאים. ומדוגמת תבנית העץ הבלתי מעובד שבה נוצק נותרו עקבות מודחקים בלבד. זה לא החומר, זה הרוח.

מאחורי המעשה לא עמדה מזימה פוליטית נסתרת אלא שיקולי תחזוקה בלבד, כפי שמסביר מנהל צוותא משה טנא, אבל התגובה היא בלתי נמנעת. האם המועדון לתרבות מתקדמת נסוג מחפירות חייו? התשובה היא שלמהפך ישנם פנים לכאן ולכאן. מצד אחד, הסתרת הבטון מאחורי צבע בטון אכן הולכת יד ביד עם התמתנותו של האוונגרד. צוותא של היום אינה צוותא של פעם, ואינה עומדת עוד בחזית השמאל הפוליטי (והחברתי) הרדיקלי שמדבר היום ממקומות אחרים ובקולות אחרים. ודי לצורך העניין בכך שבזמנו סירבה לארח את סרטו של בכרי "ג'נין ג'נין", סירוב שטנא לא חזר בו ממנו גם השבוע בראיון לגלי צה"ל עם פרוץ הסערה סביב השתתפותו במחזה. "ג'נין ג'נין" הוא לא עוד סרט שנוי במחלוקת. הוא בוטה ומרגיז ומותח כל גבול של חופש הביטוי, וחורג מכל גבול של קונסנזוס, והוא התנאי לקיומו של כל אוונגרד.

מצד אחר, בעצם העלאת המחזה המוקיע שמרנות עיוורת ובעמידה הנחושה מול הקולות הקוראים לביטול השתתפותו של בכרי, צוותא היא עדיין המעוז של השמאל הציוני החילוני הישן והנכחד, עם בטון חשוף או בלעדיו. אמנם חלפו ימי הזוהר שבהם לצדק חברתי קראו עדיין סוציאליזם ו"דו קיום" היה שם נרדף לשלום בין העמים, אבל בימים חשוכים אלה אין להקל ראש גם בכך.

המבואה של צוותא כיום. הבטון נהפך לטפט של עצמוצילום: ברוך בן יצחק

בכל מקרה, הבטון החשוף עצמו רחוק כיום מהדימוי ההרואי שנקשר בו. במקרים רבים הוא רק מטרד ועדות לכישלון, ובמקרים אחרים הוא מותג יוקרה ריק מתוכן. אפשר להרחיק לכת ולראות בהחלקת הבטון במבואה של צוותא התרסה נגד האתוס הגברי של החומר, ומקבילה אדריכלית לליהוק המושלם של בכרי לתפקיד הנשי הראשי במחזה, אף על פי שאיש לא היה יכול באמת להתכוון לכך.

תגובות