שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
נועם דביר
נועם דביר

בעיניו של האדריכל והאמן האיטלקי מתיאו פריקולי, לונדון היא קולאז' חינני של קווים שמשורטטים בעט שחור. את השנתיים האחרונות הוא הקדיש לרישום דקדקני, על גבול האובססיבי, של קו הרקיע שלה תוך שהוא לומד כל בניין וכל פרט מזערי - מהחלונות הצרים של בניין הפרלמנט, דרך חזית הזכוכית המעוגלת של בניין העירייה ועד לצריחים המזדקרים של גשר לונדון. המחקר האמנותי שלו מתפרסם כעת בספר חדש, "London Unfurled" (לונדון נחשפת), שיצא בהוצאת פיקדור הבריטית.

הספר הוא למעשה גיליון צר, מקופל כמו אקורדיון, שנפתח לאורך של 7.20 מטרים. פריקולי בחר לתעד את קו הרקיע הלונדוני מסירה השטה בנהר התמזה, ולכן בצד אחד של הגיליון מופיעה הגדה הצפונית ובצד השני הגדה הדרומית. אף שמלאכת הציור נמשכה כשנתיים, היא מתעדת את מה שמתחולל בקו הרקיע של בירת בריטניה במשך ימים אחדים בלבד.

עם זאת, נדמה שפריקולי מצליח להעביר היטב את הדינמיקה ואת תנופת הבינוי שפוקדת את העיר. כשמביטים על הציור של הגדה הדרומית אפשר להבחין בכמה מהאייקונים החדשים של לונדון: למשל, מגדל סטארטה בשכונת אלפנט אנד קאסל, שבצמרתו ממוקמת מערכת משוכללת של טורבינות רוח; מגדל שארד, בתכנונו של האדריכל האיטלקי רנצו פיאנו, שעתיד להיות המגדל הגבוה באירופה (השארד נמצא עדיין בשלבי בנייה; קומה 50 מתוך כ-87). פריקולי תיעד בציורו גם את המנופים הסובבים, שנראים כמו זבובים מעופפים מעל דבש.

פריקוליצילום: רוג'ר לנו

מה גורם לאדריכל איטלקי להקדיש את כל זמנו הפנוי לציור של קו רקיע עירוני? בראיון טלפוני מסביר פריקולי, כי לדעתו הציור משמש מראה לצד היצירתי של המוח. "קו פשוט או קו נוקשה הם חלק מתהליך לא מודע של קבלת החלטות", הוא אומר. "המציאות מבולגנת. ציור קווי מסוגל להעביר נרטיב שמובן בקלות. כשאתה מתכנן בניין, אתה צריך להיות אובייקטיבי בכל קו שאתה משרטט. בסופו של דבר, הבניין צריך לעמוד. אבל כשאני מצייר, אני יכול לדמיין".

מה עמיתיך האדריכלים חושבים על העבודות שלך?

"אף פעם לא עשיתי בדיקה מדגמית, אבל אני מניח שהם יגידו שאני משוגע", הוא צוחק.

העיר והמים

לונדון אינה העיר הראשונה שפריקולי צייר. את פרסומו הבינלאומי רכש ב-1999, כאשר יצר ציור מונומנטלי באורך 120 מטרים של קו הרקיע של האי מנהטן. הוא מסביר כי הבחירה בלונדון היא המשך למחקר שעוסק במערכת היחסים בין העיר למים. מנהטן מוקפת בנהרות ואילו לונדון נחצית לשניים על ידי התמזה.

לחצו להגדלה - מתוך הספר -קו הרקיע הצפוני מקנרי וורף

"התמזה העניק לי נקודת מבט ייחודית, כדי לתאר את העוצמה העירונית האדירה שנהר מחולל על גדותיו", הוא מסביר. הציור של לונדון נראה כמו פרטיטורה סבוכה של תווים שמרכיבים יחד חוויה אישית של מקום. לדבריו, הבניין המסובך ביותר לציור היה בית הפרלמנט הבריטי, לא בגלל המורכבות הצורנית שלו אלא מכיוון שהיה צרוב היטב בתודעתו עוד לפני שהגיע ללונדון. "כדי ללמוד את העיר עדיף להתחיל מאפס", הוא אומר.

פריקולי, בן 43, נולד במילאנו ולמד אדריכלות בבית הספר הפוליטכני בעיר. הוא עבר לניו יורק ב-1995 - שם עבד בין השאר כמאייר, סופר, עיתונאי ומורה. בין 1997 ל-2000 הועסק במשרדו של האדריכל האמריקאי ריצ'ארד מאייר ופיקח על הקמת כנסיית המועד ברומא לרגל חגיגות המילניום. בניגוד לציפיותיו, במשרד של מאייר נעשה שימוש יום-יומי בציור ביד חופשית חרף כלי השרטוט הממוחשבים שנהפכו לסטנדרט בעולם האדריכלות.

לחצו להגדלה - מתוך הספר -קו הרקיע הדרומי מהרויאל פסטיבל הול לגשר למבט

כתושב טרי ניסה פריקולי להתוודע לניו יורק בכל דרך אפשרית. ראשית דרך טיולי אופניים ושיטוטים אקראיים ברחובות ולאחר מכן באמצעות קו המעבורת המעגלי שמקיף את האי מנהטן ונהפך עם השנים מוקד משיכה תיירותי ("אני הייתי התושב היחיד שם", הוא נזכר).

הוא החליט לרשום את קו הרקיע של ניו יורק וצילם פנורמה ארוכה של קו הרקיע מסביב לאי. אחרי שקיבץ יחד כ-400 תצלומים, הקדיש אין ספור לילות וסופי שבוע כדי להשלים את הציור, ראשית בעיפרון ולאחר מכן בעט. העבודה שלו מזכירה את מלאכתם של סופרי סת"ם: הוא לעולם לא מוחק או משנה את השרטוט ואינו מסתכל לאחור. הגיליון שעליו צייר הלך ותפח ופריקולי התקדם תוך שהוא מגלגל אותו משני צדדיו.

לחצו להגדלה - מתוך הספר -קו הרקיע הצפוני מהטייט בריטן לתחנת הרכבת צ'רינג קרוסצילום: לחצו להגדלה - קו הרקיע הצפוני מהטייט בריטן לתחנת הרכבת צ'רינג קרוס

הפעם הראשונה שבה נחשף לאורך של עבודתו היה כאשר הביא את הציור למשרדי מגזין "ניו יורקר" שבו התפרסמה כתבה עליו ב-1999. "הדירה שלי היתה קטנה מכדי לפתוח אפילו עשירית ממנו", הוא נזכר. "אנשים יצאו מהמשרדים ורכנו מעל הציור, ניסו לזהות בניינים ונקודות ציון. זה היה מחזה מוזר בצורה נעימה", הוא משחזר.

מבקר האדריכלות של "ניו יורקר", פול גולדברגר, כתב על פריקולי כתבה מחמיאה והגדיר את עבודתו "מונומנטלית אך עדינה". משם הדרך היתה קצרה לתערוכה, לפרסום של ספר בהוצאה נחשבת ולפרויקטים נוספים בתחום.

בראשית המילניום פריקולי עזב לחלוטין את העיסוק המקצועי באדריכלות ונהפך למאייר מקצועי של בניינים וערים. הציורים שלו פורסמו מאז בעיתונים ומגזינים בארצות הברית ואירופה, בהם ה"ניו יורק טיימס", "ואניטי פייר" ו"קוריירה דלה סרה". ב-2007 השלים ציור פנורמי ענק, "קו הרקיע של העולם", בטרמינל החדש של חברת התעופה אמריקן אירליינס בנמל התעופה ג'יי-אף-קיי בניו יורק.

כעבור שנתיים פירסם את הספר "העיר שמבעד לחלוני" (הוצאת סיימון אנד שוסטר), שבו תיעד את ניו יורק כפי שהיא נראית מחלונותיהם של 63 תושבים ידועים ובהם הצלמת אנני לייבוביץ' והמוסיקאי דייוויד ברן. כיום הוא מתגורר בטורינו שבאיטליה עם אשתו האמריקאית ושתי בנותיו. במקביל לקריירה האמנותית שלו, הוא מרצה בפקולטה המקומית לארכיטקטורה.

ללא אנשים

קו הרקיע של ניו יורק, כפי שצויר בידי פריקולי, מגולל סיפור של עיר חזקה ובטוחה בעצמה בעידן שטרום 11 בספטמבר 2001. מגדלי התאומים מופיעים שם במלוא הדרם וסביבם בנייני מרכז הסחר העולמי. פריקולי חזר לניו יורק במלאות עשור לפיגוע וצייר שוב את קו הרקיע של דרום מנהטן.

עשרות המנופים המזדקרים במרכז הציור והשלד ההולך ונבנה של מגדל החירות החדש מסמנים את הצורך של ניו יורק להשתקם ולמצוא אייקון אדריכלי חדש. הציור של פריקולי אמנם כולל פירוט מפליא של הבניינים, עד למספר החלונות והקומות, אולם מה שנפקד מעבודותיו הוא בני האדם המתגוררים בערים. פריקולי צוחק כשאני שואל אותו היכן הם נמצאים. "בני אדם הם ברי חלוף, כל מה שנמצא בתנועה לא נמצא בציורים שלי".

פריקולי מקווה שהיעד הבא שלו יהיה עיר אסיאתית כמו הונג קונג או אולי דווקא קו הרקיע של ריו דה ז'ניירו, שמשתנה באופן מואץ לקראת האולימפיאדה שתתקיים בעיר בעוד כארבע שנים. הוא היה שמח לצייר את תל אביב או את ירושלים על אף שמעולם לא ביקר בישראל, ומצר על כך שעמיתיו האדריכלים לא מקדישים יותר זמן לציור ביד חופשית. "לפני שהיו לבני האדם מלים, היו להם ציורים או סמלים. הטכנולוגיה פנטסטית, אבל אדריכלים צריכים לדעת לחשוב דרך העיפרון".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ