שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

אורי בורי מביא את העשירון העליון לעכו

עם כל הכבוד לתרמילאים, כדי לפתח עיר צריך למשוך את העשירון העליון - כך מאמין המסעדן אורי ירמיאס, שהפך בניין מהמאה ה-19 למלון בוטיק

נועם דביר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נועם דביר

מלון הבוטיק "האפנדי", שייפתח רשמית בשבוע הבא, הוא ניצן ראשון לפעילות מלונאית ברמה גבוהה בתחומי עכו העתיקה. המלון, שאותו הקים אורי ירמיאס (הידוע בשם "אורי בורי"), מסעדן שאחראי לממלכת דגים קולינרית המושכת סועדים מכל רחבי הארץ, שוכן בשני בניינים היסטוריים בסגנון עותמאני מהמאה ה-19, הניצבים מעל יסודות שהונחו בתקופה הצלבנית.

ירמיאס חכר אותם לפני כשמונה שנים ומאז הקדיש זמן ומשאבים רבים - ראשית לבדו ולאחר מכן עם שותפיו, אנשי העסקים אבי ודני רייק - כדי להפוך אותם למלון בוטיק בן 12 חדרים בהיקף של 1,350 מ"ר. על פי ההערכות, כ-20 מיליון שקל הושקעו בפרויקט. בתוך המבנה אפשר למצוא לובי עם תקרות מקושתות, חדר אוכל מפואר, בר יין, חמאם תורכי מקורי ומרפסת גג שמשקיפה על הבתים של עכו. עלות חדר ללילה נעה בין 1,500 ל-3,000 שקל.

תהליך השיפוץ של הבניינים היה מסכת ארוכה של ייסורים אדריכליים וביורוקרטיים, חלקם נבעו ממחסור במשאבים וחלקם מהעדר של קונספט עיצובי מגובש. אדריכלים נשכרו ופוטרו ובמקביל רשות העתיקות ורשויות התכנון הערימו דרישות מחמירות בתחום השימור. לפני כשנה כבר ניצב המלון לפני פתיחה, אבל אז התגלתה בעיית רטיבות בקירות והבניין שוב נסגר לשיפוצים בעלות של מיליונים. למהדורה הסופית של המלון אחראי צוות תכנון בראשות האדריכלים ארנון ניר וישי ברסלוואר (Artstudio) בשיתוף המעצבות אורית קולונימוס ורונית רייק.

7 מתוך 7 |
מבט על המלון מבחוץ צילום: ירון קמינסקי
1 מתוך 7 |
ירמיאס והמלון החדש
2 מתוך 7 |

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות גלריה ישירות אליכם

האפנדי שוכן בסמטה קטנה בקרבת חומת הים של עכו העתיקה. שני בנייניו הם מבתי המגורים המפוארים ביותר שנבנו בעיר. הבית הצפוני, הידוע גם בשם "בית שוקרי", שימש משפחה אמידה של סוחרים עכואים, והבית הדרומי, "בית עפיפי", שימש בעשורים האחרונים כמתנ"ס וכגן ילדים. כשירמיאס חכר אותם מצבם התחזוקתי היה גרוע ביותר, והוא הקדיש חודשים אחדים להפקת תיק תיעוד מקיף שבו שורטט כל פרט בקפדנות.

המלון משתרע על פני חמישה מפלסים שביניהם מחבר מסדרון מבוכי. בקומת המרתף, שמתוארכת לתקופה הביזנטית, התגלו קשתות אבן מרשימות שנהפכו לבר יין. מעל, בקומת הכניסה, ממוקמים הלובי, חדר האוכל והחמאם. האור הטבעי שנכנס לחללים אלה מצומצם בשל הבנייה הצפופה המאפיינת את עכו. משם אפשר לעלות לחדרים באמצעות גרם מדרגות צר או מעלית.

מכיוון שאף אחד ממרכיבי הבניין לא עונה לתקנים המודרניים ("אף אחד לא חשב על מיזוג אוויר או 12 מערכות שירותים") התבקש האדריכל ארנון ניר למצוא פתרונות מקוריים למערכות התשתית. חלקן מוסתרות מאחורי תקרות העץ, חלק אחר מוחבא בקירות או ברצפה. בין הבניינים נבנה גשר קטן, בבניין הדרומי הוקמה מעלית ושני חדרים חדשים שהוקמו על גג הבית הצפוני תוחמים ביניהם מרפסת לשימוש האורחים.

החדרים עצמם מרשימים מאוד, אם כי העיצוב העותמאני המקורי, שכולל תקרות מצוירות ומפותחות, משרה לעתים אווירה של קיטש. כך למשל, הרוזטה שממוקמת במרכז התקרה של אחד מהחללים הציבוריים עשויה מפיתוחי עץ בצורת ארטישוק ורוזטה אחרת משובצת במראות ועלעלי זהב. מי שאינו נרתע מסטייל עותמאני גדוש עשוי בהחלט ליהנות מהביקור.

המחקר ההיסטורי של הבית העלה כי ציורי התקרה בוצעו ככל הנראה על ידי אמן ירושלמי בשם סליבא יוחנא שפעל במחצית השנייה של המאה ה-19, והוזמן לקשט בתים של משפחות אמידות בצפון הארץ. מלבד התקרות נמצא גם ציור קיר גדול מעל גרם מדרגות הסמוך למרפסת, המתאר את קונסטנטינופול (כיום איסטנבול), בירת האימפריה העותמאנית. האמן ביקש לשלב בציור רכבת שמעולם לא ראה בעיניו. הוא צייר אותה כסדרה של כרכרות שמעליהן מתנוסס שובל עשן. את התקרות שיחזרו סטודנטים לאמנות ורסטורציה מאיטליה במשך חודשים ארוכים. עיטורים נוספים שעיטרו את קירות החדרים הוסתרו מתחת לטיח חדש כחלק מניסיון להפוך את החללים לפחות מצועצעים ועמוסים.

מכיוון שהתוכנית הבסיסית של המלון כבר היתה נתונה, התבקש ניר לתת פתרונות לחללים עצמם. כאדריכל שמתמחה בתכנון וילות לעשירי ישראל, הוא ניסה לשמור על הפתיחות של החדרים ולהזריק להם תחושה של לוקסוס. בניגוד לעיצוב המקורי, שבו חלקים מהחדר נחסמו על ידי קירות חוצצים, ניר השתמש באלמנטים קלילים יותר כמו קירות בגובה נמוך וזכוכית כדי ליצור את חדרי הרחצה ולהעניק מבט לכל חלקי התקרה. אף אחד מהחדרים במלון אינו דומה למשנהו, מספר ניר, זאת "התערבות כירורגית", כהגדרתו.

אמונה בעיר

עכו העתיקה, אומר ירמיאס, היא מקום עם פוטנציאל מפוספס. "בתחושה שלי, עכו היא המנוף הכלכלי של הגליל המערבי כולו. היא עיר תיירות מדהימה שעולה באיכותה על ערים רבות באירופה כמו רודוס או דוברובניק ועל אלף ואחת ערים אחרות שזוכות לתהילה עולמית. יש בה עניין עולמי ברמה שלא מבינים, אבל הוא לא בא לידי מימוש כי אין לה את התשתית של עיר מפנקת או עיר שיכולה לתת באמת מענה לתיירים".

לדבריו, בעכו פועל מלון נוסף בבעלות ערבית ואכסניית נוער בסיסית. "למרות ההכרזה כאתר מורשת עולמי צריך לשאול איזה תוכן יש לעיר הזאת אם בסוף היום צריך לנסוע לישון בצימר באחד מהקיבוצים הקרובים. בתוך עכו אין חדר מלון אחד כמו שצריך. כדי להעיף עיר כזאת קדימה צריך את העשירון העליון, למשוך לכאן קבוצה איכותית מבחינה כלכלית שמוציאה יותר כסף והרבה יותר מפרגנת לעיר. אין לי שום דבר נגד תרמיליאים, אני בעצמי הייתי תרמליאי במשך ארבע שנים. אבל כסף לא הוצאתי".

איך קרה שדווקא הוא שם ידיו על הבניין העתיק? "אף אחד לא נענה למכרז של הבניין", הוא משיב. "עברו פה עשרות אנשים ואף אחד לא קנה אותו. הרי זה כבודה של עכו, פאר בתיה שעומד בשיממונו במשך שלושה מכרזים ואף אחד לא שם עליו אגורה. מעבר לזה יש לי אמונה בעיר. כשאני פתחתי פה מסעדת דגים כל החברים היהודים שלי אמרו לי שאני מטומטם. אבל בסוף הצלחתי.

"האזור של המסעדה התחיל קצת לפרוח, מישהו פתח ליד זה דוכן מיצים, עוד אחד פתח מסעדה. דברים כאלה. בשלב השני פתחתי את הגלידריה ועכשיו את המלון. כשמשווים איך שהסמטה הזאת נראתה לעומת היום אי אפשר להשוות. אנשים השקיעו קצת בבתים שלהם, הבינו את הערך של הנדל"ן, זה נראה אחרת".

כמו כל פרויקט בנייה גדול, גם הקמתו של האפנדי לוותה במחאה מצד השכנים שחשים בהתעוררות הנדל"נית בעכו ובלחצים הגוברים מצד יזמים. במהלך הבנייה התקין ירמיאס מעלית בסמוך לכניסה לבתים השכנים. אחד השכנים פנה לעירייה וגייס את חבריו לחתום על עצומה. "מישהו ניסה להתסיס פה את השכנים", מפטיר ירמיאס.

עם זאת, לדבריו "תושבי המקום לא מרגישים מאוימים על ידי הפרויקט הזה. בפתיחה היו פה אנשי כמורה, אנשי דת מוסלמים, שכנים וחברים. אני לא מאיים על אף אחד ואני משער שהיום מזהים יותר ויותר את חוסר המסוכנות שלי. הפרויקט הזה הוא רגע מכונן בהיסטוריה של עכו".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ