בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כך גורש צלם הבניינים הספרדי מתל אביב

ויקטור אנריך התאהב בעיר הלבנה, ובנייניה שימשו אותו ביצירת אמנות ממוחשבת. במפתיע, בסיפור הזה על פנסטסיות אדריכליות משתלבים גם שוטרים וזוג אזיקים

67תגובות

לצלם הספרדי ויקטור אנריך יש סימפטיה לנופים עירוניים. בכל אחת מהערים שבהן התגורר בעשור האחרון - ברצלונה, רומא, ריגה, תל אביב ומינכן - הוא נוהג לצלם רחובות, כיכרות ואתרים, ואז מוריד את התמונות למחשב ומעבד את הבניינים שמופיעים בהן לפנטסיות אדריכליות מרהיבות.

את מגדל האופרה על חוף הים של תל אביב, אייקון פוסט-מודרניסטי בצבעי ורוד, אפור וכחול, הוא בחר למשל לעוות ולסובב כדי ליצור ממנו מעין צורה של אקדח. ה"קנה" של האקדח-בניין מופנה לכיוון מזרח, "ממנו מגיח הרוע", כלשונו של אנריך. ההקשר הלא-סמוי שעולה מהעבודה ניכר גם בשם שהוענק לה, "Defense" (הגנה).

אנריך, בן 36, התעניין במחשבים ובאדריכלות מצעירותו. הוא למד באופן עצמאי תוכנות שרטוט כגון אוטוקאד ועסק בתכנון ועיבוד של תלת-ממד ממוחשב. כשהתקבל לפקולטה לארכיטקטורה של אוניברסיטת ברצלונה כבר היה בעל עסק קטן להדמיות אדריכליות ועבד עם בעלי מקצוע מכל תחומי העיצוב והנדל"ן. אבל אחרי שש שנים באקדמיה הרגיש לא מסופק והחליט לפרוש. הוא ויתר על העבודה והמאמץ הכרוכים במימוש החלומות האדריכליים שלו במציאות והחליט להגשים אותם בעולם הווירטואלי.

אחרי מגורים בכמה ערים באירופה, בא אנריך ב-2009 לראשונה לתל אביב כדי לבקר חבר. הוא הוקסם מהאווירה והאנרגיה של העיר ואחרי זמן קצר החליט להשתקע בה ולהפוך אותה למגרש הניסויים האדירכלי והאמנותי שלו.

הטכניקה שפיתח התבססה על הידע והיכולת שלו בתחום התלת-ממד: הוא בוחר בניין, מצלם עשרות תמונות שלו מכל כיוון ואז ממדל אותו (מלשון מודל), כולל כל הטקסטורות והפרטים הקטנים, באמצעות תוכנות גרפיות מתקדמות. לאחר מכן הוא מתחיל לשחק ולעוות את הבניין כדי להקנות לו צורה ומשמעות חדשות. את התוצאה המוגמרת הוא שותל לבסוף בתמונה המקורית. בזכות האיכות והדייקנות של העבודה שלו - עיבוד של תמונה אחת אורך שלושה חודשים בממוצע - קשה להבחין שהבניין שמופיע בתמונה הוא אינו אמיתי.

הבניין התל-אביבי הראשון שזכה לטיפול של אנריך הוא מגדל שלום. "זה בניין מרשים מאוד מבחינת הגודל והמיקום שלו, אף על פי שמהכיוון של נוה צדק הוא נראה כמו ענק מגודל", אומר אנריך בשיחת טלפון ממינכן. "יש לי אהבה מיוחדת לגורדי שחקים והחלטתי לצלם פורטרט שלו. זה כמו שאתה רואה בחור חתיך או בחורה חתיכה ברחוב ואתה שואל אם אפשר לצלם אותם".

אחרי שמידל את המגדל במחשב, הוא החליט לחצות אותו לשתי פרוסות דקות שמשתפלות לעבר הצדדים של רחוב הרצל. החזית הצדית נהפכה תחת ידיו למעין רוכסן תלת-ממדי ענק.

זה לא קצת ארוטי?

"כן, מאוד", צוחק אנריך. "מגדל שלום תמיד מזכיר לי פרסומת ספרדית משנות ה-80 לאו דה קולון בשם ‘ג'קס'. יש שם בלונדינית חתיכה עם חזה ענק שנוסעת על אופנוע באמצע הלילה. היא מסתכלת לכיוון המצלמה, פותחת את הרוכסן של חליפת הרכיבה האדומה שלה ואומרת: אני רוצה ג'קס. כנראה הרוכסן שלה נשאר אצלי בראש".

אחרי מגדל שלום התחיל אנריך לתור את העיר אחרי אתגרים אמנותיים נוספים. למרפסות של בניין אלגנטי בסגנון הבינלאומי ברחוב בן יהודה הוא הדביק מגלשות לבנות ענקיות. את החזית המודרניסטית של בניין חברת מקורות ברחוב לינקולן הוא גילגל והפך למעין קופסת שימורי סרדינים.

גם בניינים חדשים יותר זכו לטיפולו: את מגדל המוזיאון, בית משרדים יוקרתי באחוריו של מוזיאון תל אביב, הוא עיצב כגוש שחור, שנראה כאילו מפלצת קרעה פיסות מכל צדדיו.

בנוסף לכך ביקר בירושלים ושם נטפל לבניין של מלון לאונרדו פלזה בגן העצמאות. הוא מחק אותו, חוץ מחזית אחת שנתמכת בקונסטרוקציה אוורירית של פיגומי מתכת. הבסיס לעבודה הזאת היה הסרט "מלון מיליון הדולר" של הבמאי הגרמני וים ונדרס. "זו הביקורת שלי על תרבות התיירות ההמונית", מסביר אנריך. "כשמצמצמים את המלון לחזית אחת הוא נראה פתאום כמו שלט פרסומת אמריקאי".

מדומייה למגפון

כל העבודות של אנריך מלוות מסר ביקורתי והומוריסטי הנובע מעולם עשיר של הקשרים חזותיים. הוא מתייחס למרחב העירוני כאל מגרש משחקים ובוחר מה להקטין ומה להגדיל, מה להדגיש ומה למחוק כליל. העבודות שלו מבטאות חוויה סוריאליסטית של המרחב וניסיון לשבור את הסדר האדריכלי והחברתי שמאפיין את סביבת המגורים העירונית. הוא מתעקש שאין מאחוריהן מסר ברור, "אני מנסה להחביא את הפוליטיקה ולתת לכל אחד לעשות את הפרשנות האישית שלו".

והוא מוסיף: "בילדותי שיחקתי הרבה בלגו. זה משחק שמאפשר לך לברוא מציאות עירונית משלך. בעבודה שלי אני משחק עם בניינים אמיתיים, וכשעובדים עם המציאות ולא עם צעצועי פלסטיק צריך לדעת גם איך להתחבר לסביבה. אנשים שמסתכלים על העבודות שלי תמיד מופתעים. הם מזהים בניינים שהם מכירים, ואולי אפילו מרגישים סוג של בעלות עליהם - ופתאום אני מציג להם אותם בצורה אחרת".

את אנריך אפשר להגדיר כאמן של גרפיקה ממוחשבת. הוא חלק מדור של אמנים, מעצבים ואדריכלים שנעזרים באמצעים דיגיטליים מתקדמים כדי ליצור מציאות אלטרנטיבית ולפעמים אף פנטסיה מוחלטת. בקטגוריה הזאת אפשר לכלול גם את אמני הפוטושופ, הנתונים בימים אלה במתקפה חריפה של מחוקקים בארץ ובעולם.

אנריך מסכים כי אמני תלת-ממד הם חלק בלתי נפרד מענף האדריכלות כיום, משום שהם יכולים ליצור הדמיות משכנעות של בניינים המצויים עדיין בשלבי תכנון ראשוניים. "הבעיה היא שלעתים קרובות הרמה של האדריכלות לא מתקרבת לרמה של ההדמיה. זה קשור כנראה לתסכול שלי שאני לא אדריכל, כשאני עושה הדמיה אני בעצם מחליף אותו לרגע", הוא אומר בחיוך.

בזמן שהותו בישראל המשיך אנריך ליצור הדמיות בשביל לקוחות מספרד ומישראל. העבודה עם אדריכלים ישראלים היתה לדבריו "מאתגרת ומתישה", והרבה פחות רווחית בהשוואה לעמיתיהם מחו"ל.

הוא גם התחיל ללמוד באולפן (הוא מדבר שש שפות בנוסף לעברית), לבנות כאן חיים ולרכוש חברים. חלק מהחוויות שלו בתרבות הישראלית קיבלו מטבע הדברים ביטוי בעבודותיו. את שלישיית המגדלים של מרכז עזריאלי הוא עיוות ומתח והפך לסוג של מגפונים, לאחר שחווה בפעם הראשונה את דקת הדומייה של יום הזיכרון לשואה ולגבורה. "אחת הסיבות שהתאהבתי בישראל היא הדרך שלכם לזכור את העבר ואת המקורות שלכם ולתת לזה ביטוי סמלי", הוא אומר. "כששמעתי את הסירנה בפעם הראשונה הייתי בהלם. זה היה מרשים מאוד בשבילי".

מארב משטרתי

בצד הפריחה האמנותית שחווה בתל אביב נאלץ אנריך לנהל מאבק "סיוטי", כהגדרתו, עם הביורוקרטיה הישראלית. כתייר הוא לא הורשה לשהות במדינה יותר משלושה חודשים ברציפות ועל כן נאלץ לצאת מישראל ולהיכנס אליה שוב ושוב.

לאחר שמקומון תל אביבי פירסם את אחת התמונות שלו, התקשר אליו פקיד של משרד הפנים וביקש להיפגש אתו בתואנה שהוא מבקש לרכוש ממנו עבודות. הפגישה התרחשה בבית קפה תל אביבי ברחוב בן יהודה. אנריך הגיע לשם עם הפורטפוליו שלו, המחשב הנייד ולגופו מכנסיים קצרים, גופייה וכפכפים. הפקיד הופיע בבית הקפה עם ארבעה שוטרים ממשטרת ההגירה ודרש מאנריך להתלוות אליו לחקירה.

הוא נלקח למתקן בדרום תל אביב, שם הוסבר לו שהוחלט לגרש אותו מהארץ לאלתר משום שאינו מורשה לבצע כאן כל עבודה - לרבות מכירת עבודות - כל עוד הוא מחזיק בוויזה של תייר. השוטרים אזקו אותו ולקחו אותו לאסוף כמה פריטים מדירתו.

אנריך נכלא בבית מעצר ברמלה למשך חמישה ימים ואז נשלח בחזרה לספרד בטיסה הראשונה. כמה חברים הספיקו עוד לבוא ולהיפרד ממנו לשלום. כחלק מתהליך הגירוש נאסר עליו להיכנס לישראל במשך עשר השנים הקרובות. ממשרד הפנים נמסר בתגובה כי אנריך "הפר את תנאי אשרת התייר שבידו ועבד בישראל. הוא הודה באשמה והורחק מישראל כדין, בהליך המקובל על פי חוק".

לאחר שחזר חסר כל לעיר הולדתו ברצלונה, החליט אנריך לנדוד שוב. כעת הוא מתגורר במינכן ועובד על פרויקט דומה לזה שהתחיל בתל אביב. בחודשים האחרונים העבודה שלו פורסמה בהרחבה.

את ישראל הוא עזב אמנם בתחושה חמוצה, אבל נשארו בידיו עוד כמה תמונות שמחכות לעיבוד. הוא מקווה שלמרות אלפי הקילומטרים שמפרידים בינו לבין תל אביב, הוא יצליח להפיח חיים בבניינים שלה מרחוק ואולי גם ימצא דרך לתרגם את הגעגועים שלו לפנטסיה אדריכלית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו