בתים מבפנים: ביקור מצולם בבית השגריר הצרפתי

הבית היפואי ייפתח הבוקר לראשונה לקהל. במוקד הסיורים בבית יעמוד הקשר המיוחד בין הבעלים המקוריים, איל הון מוסלמי, לבין האדריכל היהודי

נועם דביר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים12
נועם דביר

בני משפחת ביגו רגילים לפתוח את ביתם בפני קהלים שונים ומגוונים לאורך השנה. מתוקף תפקידו כשגריר צרפת בישראל משתמש כריסטוף ביגו בביתו האלגנטי ברחוב טולוז ביפו כמקום מפגש בין פוליטיקאים, אנשי רוח, סופרים ואמנים צרפתים לבין הציבור הרחב כאן בארץ. במיוחד ידועה מסיבת "קטורז ז'וליה" (14 ביולי) שבה חוגגים בכל שנה יותר מאלפיים איש את יום הבסטיליה.

ההזמנות לאירוע הנוצץ נמסרות במשורה ובכל שנה הביקוש גדול בהרבה על ההיצע. אבל הבוקר סביר להניח שישתרך מחוץ לבית השגריר תור ארוך של מבקרים אנונימיים לגמרי. זאת הפעם הראשונה שהבית משתתף באירוע "בתים מבפנים" שבו נפתחים עשרות בניינים ברחבי תל אביב-יפו לקהל הרחב ללא תשלום. מ-9:00 עד 13:00 יתקיימו בבית סיורים מודרכים בעברית, אנגלית וצרפתית על ידי צוות השגרירות.

ביגו מעיד כי אינו מתרגש במיוחד מהמעמד מכיוון שבמשך שירותו כדיפלומט בניו יורק ובביירות הוא נהפך למארח מנוסה. האם הוא היה רוצה בעצמו להציץ לבתים של אחרים? "כמובן שזה מעניין", הוא מחייך, "אבל הבית שלי הוא לא בית פרטי אלא בית ששייך לממשלת צרפת ובעצם לכל אזרחיה".

מסורת הבתים הפתוחים אינה זרה לצרפתים. ב-1984 אישרה הממשלה הצרפתית חוק שלפיו בכל ספטמבר נפתחים ליום אחד, "יום המורשת", כ-15 אלף בנייני ציבור ומוסדות פרטיים. "זו הצלחה אדירה ובשנה האחרונה השתתפו באירוע 12 מיליון איש", מוסיף ביגו, "זה לא חייב להיות בניין עם טעם אדריכלי מיוחד אלא בניין שעשוי לעניין את התושבים שגרים מסביבו, כמו תחנת כוח למשל".

מאחורי התחפושת

בית השגריר הוקם במקור כווילה מפוארת למוחמד עבד אל-רחים, אחד מעשירי יפו שהיה הבעלים של פרדסים, בתי אריזה, טחנות קמח וכמה מכוניות קדילק. במוקד הסיורים שיתקיימו היום תעמוד מערכת היחסים המיוחדת בינו לבין האדריכל התל אביבי יצחק רפפורט שתיכנן את הבית על כל פרטיו (יחד עם שותפיו, ד"ר אשר גליברמן וצבי פרנקל). השניים נפגשו לראשונה בפעילות מועדון "רוטרי" שהקימו הבריטים ביפו ב-1934. רפפורט הזמין את עבד אל-רחים לבקר באגף החדש שתיכנן בבית החולים דג'אני בשדרות ירושלים (אז שדרות המלך ג'ורג'). עבד אל-רחים התרשם מהחדשנות של הבניין ומהעבודה המקצועית והזמין את האדריכל התל-אביבי לתכנן את בית המגורים הפרטי שלו בשכונת עג'מי.

עבד אל-רחים ביקש לעצמו בית מודרני שיפגין את הונו ואת תדמיתו הציבורית המכובדת. עם זאת הוא דרש מרפפורט לשמור בקפדנות על אורח החיים המוסלמי וליצור הפרדה מוחלטת בין אגף הנשים הפרטי לבין יתר הבית. משום כך התקבל יצור כלאיים מוזר - כלפי פנים בית ערבי מסורתי וכלפי חוץ וילה מודרנית בסגנון הבינלאומי.

הבית מורם על גבי קומת מסד ומורכב מחיבור של שלוש מאסות בגדלים שונים. את גרם המדרגות מלווה חלון המכונה "תרמומטר" שאופייני לאדריכלות הסגנון הבינלאומי. בקומת הקרקע ממוקם סלון מפואר עם תקרה בגובה 4.5 מטר. דלת כבדה שעליה מודבקת מראה ענקית (באורך ורוחב של 3 מטר) מפרידה בין הסלון לבין חדר האוכל. דלת עץ נוספת, שמתקפלת כמו אקורדיון ונטמעת אל תוך הקיר, מפרידה בין הסלון לבין חדר הסבה פרטי ששימש למפגשים דיסקרטיים של עבד אל-רחים.

בחלק אחר של קומת הקרקע ממוקם אגף פרטי ששימש את הנשים והילדים. בתוכו היה גם חדר מיוחד למר אקראם, שהיה המורה הפרטי של הילדים. בקומה השנייה ממוקם חדר השינה של בעל הבית הכולל חדר ארונות וחדר רחצה פרטי. לצדו נפרשת מרפסת של 200 מ"ר לערך שממנה ניבט נוף מופלא של הים התיכון. מתחת לקרקע מיקם רפפורט מרתף גדול עם חניה לשתי מכוניות (כיום היא משמשת את אופנוע השגריר). גינה מטופחת עם בריכת דגי זהב הקיפה את הבית שמתפרש על פני כ-800 מ"ר ועלותו בנייתו הסתכמה אז ב-50 אלף ליש"ט.

הפרטים שמעטרים את הבית ראויים לתשומת לב מיוחדת. בכניסה לאגף הנשים ניצבה בעבר משרביה (חלון סבכה ערבי) שיצרה מחסום חזותי בין הסלון הציבורי לסלון הפרטי של המשפחה. משרביה נוספת ששובצה באחד הקירות איפשרה לנשים להציץ אל מה שמתרחש בסלון. כל פרטי הריהוט - החל בכיסאות והשולחנות בסגנון אר-דקו וכלה במעקות - תוכננו בידי רפפורט ושותפיו.

6 מתוך 6 |
כריסטוף ביגו, שגריר צרפת בישראל. לא רכוש פרטיצילום: יעל אנגלהרט
1 מתוך 6 |
חזית בית השגריר הצרפתי ביפו צילום: יעל אנגלהרט
2 מתוך 6 |
סלון אירוח משני. בעבר היה מרפסת פתוחה ליםצילום: יעל אנגלהרט

בתוכניות המקוריות של הבית, שהציג השבוע עודד רפפורט במשרדו, נכלל כתיב באנגלית, עברית וערבית. עדות לפרויקט בעל אופי קוסמופוליטי אמיתי. זמן קצר לאחר תחילת הבנייה פרץ בפלסטינה המרד הערבי, אבל למרות המתיחות שבין תושבי תל אביב לבין תושבי יפו נמשכה הבנייה כמתוכנן. האדריכל עודד רפפורט, בנו של אדריכל הבית, סיפר השבוע כי אביו המשיך לבקר בבית ולפקח על הבנייה. הוא היה נוהג להתנגב בשעות הלילה, מחופש לערבי, לנקודת מפגש בשכונת מנשיה. משם אספה אותו מכונית לעג'מי.

רפפורט, שדיבר ערבית רהוטה, הוצג בפני ידידו של המארח כקרוב משפחה מכוויית. התחבולה הזאת קיבלה עם הזמן זווית בלתי צפויה. עבד אל-רחים היה אחד מהמארגנים של ההתקפות נגד התושבים היהודים של תל אביב בעוד שרפפורט היה קצין בהגנה. "הוא היה יושב שם בבית בשעות הערב ושומע את כל המידע איפה ומתי הולכים לתקוף", אומר עודד רפפורט. האם עבד אל-רחים ידע שהאדריכל שלו הוא גם מרגל? "מעולם לא הצלחתי לקבל תשובה ברורה אבל אבי הקפיד שבמידע יעשה שימוש הגנתי בלבד ושהחבר שלו ביפו לא יפגע".

ב-1948, זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת העצמאות, סיפר עבד אל-רחים לרפפורט על כוונתו לעזוב את הארץ. הוא האמין כי ישראל תגבור על מדינות ערב ולכן הותיר הותיר בידו יפוי כוח בלתי חוזר על כל רכושו וביקש ממנו לנסות ולממש אותו בשבילו בתום המלחמה. לאחר קום המדינה ניסה האפורופוס לנכסי נפקדים להלאים את הרכוש. רפפורט התנגד, הצליח לעצור את המהלך, ולאחר מכן מכר אותו לגופים שונים, בהם ממשלת צרפת שרכשה את ביתו הפרטי של עבד אל-רחים. "הפקידים של האפוטופוס ניסו לשכנע את אבי לוותר על הרכוש, הם אמרו לו שבונים מדינה חדשה ושצריך את הכסף. אבי אמר להם - אני את שלי נתתי. על חברות אני לא מוכן לוותר".

עבד אל-רחים המשיך לשמור על קשר עם רפפורט ממקום מושבו בביירות. השניים נפגשו בנאפולי בשנות ה-50 ושם העביר לו רפפורט מזוודות של מזומנים. עבד אל-רחים עצמו מת בתחילת שנות ה-60 והקשר בין המשפחות נותק לחלוטין. רפפורט, יחד עם שותפיו ד"ר גליברמן ופרנקל, היו לאדריכלים בולטים בתל אביב. בין השאר הם תיכננו את בית הספר אליאנס ברמת אביב, קולנוע מקסים ברחוב המלך ג'ורג', בית מפעל הפיס, בית מערכת "הארץ" ברחוב שוקן ועוד. השגריר הצרפתי כריסטוף ביגו, רעייתו ואלרי, שני ילדיהם, חתול ושני ארנבים שהשתכנו בגינה (שמותיהם לאפייט ונפוליאון) מתגוררים בבית זה שלוש שנים.

מאז שעבר הבית לרשות ממשלת צרפת ב-1949 מתגוררים בו השגרירים הצרפתים, גם בתקופות פחות יאפיות שבהן שכונת עג'מי היתה מוקד לפשע ולעסקאות סמים. ביגו מדבר בזהירות על ההתחדשות האינטנסיבית של השכונה, שבמרכזה תהליך מתמשך של דחיקת התושבים הערבים לטובת משפחות יהודיות בעלות ממון. "עג'מי השתנתה מאוד בזכות העבודה שעשתה עיריית תל אביב בשנים האחרונות. יש הרבה פעילות נדל"נית וזה משפיע על האופי של המקום. צריך למצוא איזון בין תושבים ממקומות שונים וזה לא תמיד קל. זה דבר אחד לגור זה לצד זה ודבר שני לגור ביחד".

מה שלא השתנה הוא העיצוב המקורי של הבית. למעט שינויים ספורים שנעשו בעצתו של עודד רפפורט הבית שומר על צורתו ותפקודו המקורי. משפחת השגריר מתגוררת כיום באגף הנשים של הבית (שלא יפתח לביקור הקהל) ואילו חדר השינה המפואר בקומה השניה משמש נציגים רשמיים של ממשלת צרפת בעת ביקורם בארץ. זאת דוגמה טובה למחויבות של ממשלת צרפת כלפי נכסים היסטוריים, גם כאלה שאינם נמצאים בשטחה. אפשר לדמיין רק מה היה קורה אילו ממשלת ישראל הייתה שומרת באותה צורה על "בית אגיון" בשכונת רחביה שנבנה אף הוא בשנות ה-30 ומשמש כיום במשכן ראש הממשלה. מהאדריכלות המקורית של הבית, שתיכנן האדריכל ריכרד קאופמן, נותרו רק רמזים מועטים.

יצחק רפפורט. מהאדריכלים המודרניים הבולטים בתל אביב

גבולות היאפיות

היוזמה היתה של מארגני "בתים מבפנים", בני הזוג אביבה לוינסון ואלון בן נון, שמנסים לרענן את רשימת הבניינים המשתתפים בכל שנה. "פתיחת בית השגריר היא הישג מבחינתנו", אומרת לוינסון, "אין הרבה עדויות מובהקות לעושר התרבותי והאסתטי של עשירי יפו בחצי הראשון של המאה ה-20. חוץ מזה יש פה חיבור מעניין למסורת הבתים הפתוחים הנהוגה בצרפת".

כחלק מ"בתים מבפנים" שיתקיים היום ומחר ברחבי תל אביב יהיו כ-150 אירועים שונים: מבניינים ודירות פרטיות שיפתחו לציבור, דרך הרצאות, סיורים ברגל ובאופניים, הקרנות סרטים ודיונים פומביים. כמו בכל שנה האירוע משמש ברומטר למגמות שנמצאות במיינסטרים של העשיה האדריכלית בתל אביב.

לוינסון מציינת בין השאר את שפע הדירות התל-אביביות הקטנות (30-80 מ"ר) שנפתחות לקהל ומשקפות סוג של טיפולוגיה חדשה למגורים עירוניים: מטבח פתוח לסלון, חדרי שינה קטנים וחללי עבודה שממוקמים במרפסת או במסדרון ומשמשים לעבודה מהבית. רבות מהדירות שייכות לאדריכלים או מעצבים שמבקשים לשווק את מרכולתם באמצעות האירוע. "את השינויים החברתיים והתרבותיים בתל אביב רואים היטב בתוכנית של הדירות", היא מציינת. כמו כן יש השנה נוכחות בולטת לבנייני ציבור ובנייני משרדים מודרניסטיים שהוקמו משנות ה-50 ושורת אירועים שמתקיימים בקמפוס אוניברסיטת תל אביב.

עם זאת גם השנה מארגני "בתים מבפנים" בוחרים להישאר בתחום הבטוח והנעים של גבולות היאפיות. דווקא דרך האירועים שאינם מופיעים בו אפשר ללמוד משהו על תופעות אדריכליות שמתקיימות במרחב אבל לא לא מקבלות התייחסות מספקת. למשל תהליכי ג'נטרפיקציה שעוברות שכונות שלמות (כולל שכונת עג'מי), קונפליקטים שנוצרים בין אוכלוסיות שוהים בלתי חוקיים לבין תושבים בשכונות הדרום, או תופעת הדירות המחולקות שאינה מוכרת על ידי העירייה אבל מהווה חלק בלתי נפרד משוק הנדל"ן.

בסופו של דבר המוקדים המבוקשים ביותר הם הדירות הפרטיות הסופר-מעוצבות שמאפשרות למבקרים להציץ באופן מילולי לגמרי לחייהם של אחרים. וגם זה מעיד משהו על התרבות האדריכלית השלטת בישראל. רשימה מלאה של הסיורים שמתקיימים היום ומחר אפשר למצוא באתר של "בתים מבפנים".

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ