שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

לונדון מביטה במראה: האדריכל שתכנן את מגדל השארד לא מתנצל

הבריטים עדיין מתווכחים אם גורד השחקים, שייפתח בשבוע הבא, הוא דקירה בלב הבירה שלהם או סמל להצטרפותה למאה ה-21

סטיב רוז, גרדיאן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סטיב רוז, גרדיאן

ענני הסערה מתחשרים מעל מגדל השארד הלונדוני מאז הוכרז על הקמתו לפני 11 שנה. עכשיו, כשהבניין הגיע למלוא גובהו, הוא נהפך מטבע הדברים לכליא ברק.

מעטים המבנים בבריטניה ששולטים כמוהו בקו האופק ובשיח האדריכלי. בעיני מתנגדיו הבניין זה - שפירוש שמו "שבר זכוכית" - הוא דקירה בלבה של לונדון: הוא גבוה מדי, הוא הורס את קנה המידה של העיר, הוא מפריע למראות ההיסטוריים, הוא ניצב במקום לא נכון, הוא בזבוז אנרגיה; אנדרטה לתאוות בצע, לכסף, לאי-שוויון, להשפעה זרה ולבריטניה השבורה. בעיני תומכיו, לעומת זאת, הוא סמל לרגע שבו הצטרפה לונדון באמת אל המאה ה-21.

באופן הולם, ביום שבו מתקיימת במקום הפגישה עם אדריכל המגדל, רנצו פיאנו, העננים כמעט מסתירים לחלוטין את הבניין. ביום בהיר, מתברר, אפשר לראות מראשו למרחק של כ-100 קילומטרים. זה אינו יום כזה. אפילו מהקומה השמינית, גדת הנהר שמנגד היא כתם מטושטש מערפל; אליו מיתוספים אשדות של מי גשם הניתכים מטה לאורך החלונות הנטויים מהקומה ה-78.

אך פיאנו, כך נדמה, אינו נתון להשפעת האקלים וברקי הביקורת. האדריכל האיטלקי, בן 74, גבר גבוה, אלגנטי, נינוח ורך בדיבורו, נראה כפי שמצופה מאדריכל בעל שם עולמי כמוהו. כמעט: מתחת למעיל הגשם שלו הוא לובש חולצת טי ועליה הכתובת הוורודה: "Trust me, I'm an achitect" (סמוך עלי, אני אדריכל), נאמר בה.

"יש רגע שבו אתה צריך לתת אמון", מחייך פיאנו ומצביע על חולצתו. "כי אי אפשר לצפות הכל מראש. אי אפשר להוכיח מתמטית שמה שאתה עושה אכן יצליח. אבל אתה צריך להיות בטוח במה שאתה עושה - כי בדברים כאלה, אם תעשה טעות, היא תישאר בשטח מאות שנים". הוא אמר דברים דומים לשופט במסגרת חקירה ציבורית של התוכניות. "והחזקתי אצבעות בתוך הכיס", הוא מגלה.

בניית השארד אושרה בזכות העיצוב היוצא דופן שלו. היזם אירווין סלאר הבין שנפלה בחלקו הזדמנות פז לבנות בניין גבוה במיוחד. אחרי שההצעה הראשונה שהגיש, בתכנונו של משרד האדריכלים ברודוויי מאליאן, נקטלה בתקשורת, הוא שכר את שירותיו של פיאנו.

תוכניתו של האדריכל האיטלקי - לבנות מגדל מחודד ורב פיאות, הד לעברה הגדוש צריחים ותרנים של לונדון - זכתה להסכמה במהירות רבה. בתוך המגדל, קבע פיאנו, ישולבו חללי משרדים בקומות התחתונות, מלון בקומות הביניים ודירות מגורים למעלה. הוא גם שהמליץ שהמגדל יהיה פתוח לציבור - בדמות מרפסת תצפית בראשו ושלוש קומות של מסעדות בשליש הגובה. פיאנו אף העניק למגדל את שמו, כשדימה אותו במסיבת עיתונאים לשבר זכוכית. "לא קשה ליצור צורה חדשה", הוא אומר. "אפילו ילדים יכולים לעשות זאת. מה שקשה הוא ליצור צורה חדשה שתהיה הגיונית".

מגדל שארדצילום: בלומברג

לצמוח בפנים

מבני זכוכית הקסימו מודרניסטים מוקדמים כגון ברונו טאוט מגרמניה, שביתן הזכוכית שבנה ב-1914 עוטר בסיסמאות אוטופיות כגון "הזכוכית מביאה איה עידן חדש" ו"האור רוצה בדולח". אך לעומת רוב מגדלי הזכוכית, המעוצבים בצורות גיאומטריות בסיסיות, השארד, שייפתח רשמית בשבוע הבא, דומה יותר לפסל. פיאותיו הענקיות מתקמטות ומכסות זו על זו לפרקים ויוצרות סדקים וגומחות; יתרה מזאת, מאחר שהן נטויות, הן משקפות את השמים, מחלקות לקטעים את המגדל הגבוה והופכות אותו, לדברי פיאנו, ל"ראי של לונדון - וביום שמש המראה הוא פנטסטי".

ביום אפור, לעומת זאת, הפיוטיות שבמגדל פחות ברורה מאליה, וגודלו הכביר אינו ניתן להסוואה. הצורה מרובת פיאות שוברת גם מבפנים את הגודל. קומות של משרדים, על מעליותיהן המרכזיות ועל הזכוכית המחפה אותן, יכולות להיראות דומות למדי, אבל התכנון הבלתי סדיר של השארד יוצר אווירה פחות חמורה. ובמקום משרדים פינתיים שהמנהלים מנכסים לעצמם, יש "גני חורף" עם חלונות שיכולים להיפתח. הצדדים הסדוקים מסתירים גם שבכות אוורור ופתחי שירות, שמתוכם עשויים להגיח עגורנים כמין זרועות רובוטיות כדי לנקות את הבניין ולתחזק אותו. החסרונות הסביבתיים של מגדל שכולו זכוכית, העלול להתחמם כמו חממה, רלוונטיים פחות באקלים של בריטניה.

אלא שהתלונה העיקרית נגד השארד אינה עיצובו של הבניין או הישגיו הטכניים, אלא מיקומו. הוא מתאים, אומרים המתנגדים, לדובאי או להונג קונג - אבל למה להציב אותו בלונדון?

קשה להכחיש שהשארד בולט בשיעור קומתו לעומת הרחובות נמוכי הבניינים הסובבים אותו, ושהוא מקלקל את מראה קתדרלת סנט פול מגבעת הפרלמנט. ומנגד, לונדון מעולם לא היתה מרגלית היסטורית יקרת ערך כמו ונציה או פאריס: היא גדלה באקראיות, הצטלקה במלחמות ובדליקות ושיכתבה שוב ושוב את ההיסטוריה שלה. אין בכך לומר שאין מקום למורשת, אבל האיזון הוא דינמי.

לונדון עדיין בתהליך של שינוי. סנט פול בלטה פעם בגודלה, אבל עכשיו היא נראית קטנה לעומת גורדי השחקים של העיר; ההקשר של השארד ישתנה גם הוא. ומעבר לנהר התמזה עומדת ליבת הבטון של מגדל "ווקי טוקי", בניין של 37 קומות שתיכנן רפאל ויניולי, האדריכל יליד אורוגוואי החי בניו יורק ¬ בעיצוב מכוער יותר ומזדקר לעין יותר מעיצובו של פיאנו.

רנצו פיאנו. "הבניין לא תוכנן בכוונה להיות אגרסיביצילום: גטי אימג'ס

"הבניין לא תוכנן בכוונה להיות אגרסיבי או רב עוצמה", אומר פיאנו על השארד. "לא היתה לי כוונה להציב כאן פאלוס ענקי. הבניין הזה מספר סיפור שונה לגמרי. הוא שיר הלל לשינוי - מתוך מחשבה שעיר בצמיחה לא צריכה להתפשט יותר ויותר לפריפריה. העיר הזאת היא אחת הראשונות שהחליטו ליצור רצועה ירוקה, גבול פיסי ברור; אם צריך לצמוח, הצמיחה צריכה לקרות בפנים. אני לא דוגל בבניינים גבוהים דווקא, אני דוגל בהעצמת העיר מבפנים".

וכן, אומר פיאנו, זה היה צריך להיות מקומו של הבניין. השארד, המתנשא לגובה של כמעט 310 מטרים, אמנם יהיה הבניין הגבוה ביותר באיחוד האירופי, אך יש בו רק 48 מקומות חניה - מאחר שהוא ניצב ממש סמוך לתחנת לונדון ברידג'. "זה עוד שינוי חשוב - להגיד לאנשים, 'תשמעו, תפסיקו לנסוע במכוניות'", מסביר פיאנו. "בעיר הזאת זה פחות נורא, אבל נסה לעשות זאת במילאנו. נסה לעשות זאת בפאריס, בלוס אנג'לס. האם תצפה לעוינות? כמובן. אדריכל צריך להשלים עם כך שהוא חשוף לביקורת. אדריכלות לא צריכה להסתמך על הרמוניה מלאה. אם כולם מסכימים להצעה שלך, סימן שאתה עושה טעות גדולה".

צוללת צרפתית

פיאנו כבר התמודד בעבר עם תגובות עוינות יותר. הקריירה שלו הרי התחילה באחד הבניינים הפרובוקטיביים ביותר באדריכלות המודרנית: מרכז פומפידו בפאריס (1977), שהוא וריצ'רד רוג'רס עיצבו כשהיו בשנות ה-30 לחייהם.

מבחינת השפה, אם כי לא מבחינת הגובה, הפומפידו עדיין הרבה יותר מהפכני מאשר השארד. המוזיאון נבנה כקופסה קלה למראה, מכוסה תעלות וצינורות, שקראה תיגר על הרעיון שאדריכלות תרבותית צריכה להיות כבדה, מונומנטלית, מטילה מורא. המבקרים התנגדו כמעט פה אחד, וננקטו אמצעים משפטיים בניסיון למנוע את הקמת הפרויקט. "אני עדיין מופתע שהרשו לנו להקים אותו", הוא מחייך. "היינו ילדים רעים. היינו מתבגרים. יותר גרוע ממתבגרים - היינו הביטלס!"

מרכז פומפידו שתכנן פיאנו עם ריצ'רד רוג'רסצילום: בלומברג

יש בפומפידו הד ל"צוללת הצהובה", הוא מודה, אבל זו היתה רוח התקופה. בתחילת שנות ה70- נמנה פיאנו עם איגוד האדריכלים של לונדון והתרועע עם טכנופילים וחובבי מדע בדיוני כגון צוות ארכיגרם. הוא התיידד מיד עם רוג'רס, הדובר איטלקית. "ריצ'רד היה יותר אינטלקטואלי, יותר מבריק", אומר פיאנו. "אני הייתי מין איש תיקונים".

למרות סערת הפומפידו, עבודתו של פיאנו התפתחה בהמשך בנתיב שליו. משרדו נקרא "סדנת הבנייה של רנצו פיאנו", כיאה לבן למשפחת קבלנים, ועל מטהו בגנואה מספרים שהוא מזכיר כפר נופש רוחני. אין לו טביעת יד סגנונית ברורה: עבודותיו הטובות ביותר מתאפיינות בהרמוניה מעודנת ולאו דווקא בראוותנות וירטואוזית. גלריות האמנות הרבות שעיצב מפנות את תשומת הלב ליצירות ולאו דווקא מספקות אמירות "איקוניות". בית "ניו יורק טיימס", גורד השחקים שעיצב, צנוע במידה מופרזת כמעט, בניגוד לשארד, ונראה מרחוק אפור ואלמוני.

אך פיאנו מעולם לא חדל להיות מהפכן. בשנות ה90- הוא עיצב נמל תעופה, המתפרש על שני קילומטרים, באי מלאכותי ענקי במפרץ אוסקה שביפאן. את האקדמיה למדעים קליפורניה שבסן פרנסיסקו הוא הסתיר מתחת לגג גלי של דשא וצמחים. הוא עובד על תכנון גורד שחקים בדרום קוריאה, שגובהו יהיה פי שניים מהשארד (וסביר להניח שהמהומה שיעורר תהיה קטנה פי שניים).

העבודה הכי מעוררת מחלוקת שלו עד כה היא כנראה הכי פחות מהפכנית: הוא מתכנן תוספת של מנזר ובית שער חדשים לכנסייה המהוללת של לה קורבוזייה ברונשאן שבצרפת. כמה אדריכלים מתוקשרים חתמו על עצומה המתנגדת להתערבות כזאת בפנינה אדריכלית.

"בכל עבודה מעניינת", אומר פיאנו, "תפקידך אינו לשנות את העולם, אלא להיות עד לשינויים שמתרחשים בעולם". השארד הוא איפוא רק התגלמות ההחלטות הקשות שערים גדלות צריכות לקבל. "ההתנגדות לא קמה משום שאני טועה, אלא משום שאנשים מפחדים משינוי. בכל עבודה אפשר לספר סיפור טוב וסיפור רע. וההתנגדויות מתמסמסות ¬ כי אם אתה צודק, הסיפור הטוב מתגלה".
מאנגלית: אורלי מזור-יובל

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ