בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הצצה לאדריכלות בשירות הדיקטטורה

האדריכל והמו"ל הגרמני פיליפ מויזר הצליח ליצור קשרים עם בכירי המשטר הצפון קוריאני. התוצאה: מדריך ראשון מסוגו המציג תמונה מופלאה ומצמיתה

53תגובות

מלון ריוגיונג שמתנשא לגובה של 310 מטרים (105 קומות) הוא הבניין הגבוה ביותר בעיר פיונגיאנג, בירת צפון קוריאה. הוא נחשב גם לאחד מהבניינים המכוערים ביותר בעולם ¬ סמל לשעבוד ארכיטקטוני מוחלט לכוחות האידיאולוגיה הסוציאליסטית.הקמתו של המלון, שצורתו מזכירה משהו שבין פירמידה עצומה להר מלאכותי, היתה אמורה להסתיים בשנת 1989. הבנייה של שלד הבטון אכן הסתיימה אז, אבל קריסתה של ברית המועצות גרמה משבר כלכלי בצפון קוריאה והפרויקט נתקע. רק כעבור שני עשורים התחדשו העבודות באתר, הפעם תחת פיקוחה של חברת בנייה מצרית.

המשטר הצפון קוריאני דרש שהבניין יושלם ב 15 באפריל 2012, לציון יובל המאה להולדתו של הדיקטטור המנוח קים איל סונג - השליט הראשון של צפון קוריאה. פועלי הבניין הצליחו לחפות את הבניין בזכוכית, אבל חללי הפנים נותרו עדיין ריקים לחלוטין, למעט הלובי וקומה אחת לדוגמה. כך או כך, נראה שלמשטר אין סיבה ממשית להאיץ את הבנייה: המלון מתוכנן להכיל 6,000 חדרים אלא שבפיונגיאנג אין אפילו 6,000 תיירים בשנה.

מלון ריוגיונג הוא אחד משורה של מונומנטים אדירים שהקים המשטר הצפון קוריאני מאז שנות ה 50 של המאה החולפת. רחובות הבירה הם דוגמה מופלאה ומצמיתה לארכיטקטורה בשירות הדיקטטורה: שדרות רחבות וריקות מאנשים, מבני ציבור עצומים, אנדרטאות גדולות מהחיים המוקדשות לפולחן אישיות של המנהיגים ושיכונים שמזכירים את התקופות הפחות נוצצות של הבנייה המודרניסטית. במרכז העיר ממוקם גם האיצטדיון הגדול בעולם, המכיל 150 אלף מושבים. הוא מארח פסטיבלים לאומיים, כינוסים מפלגתיים גדולים ומשמש כביתה של נבחרת הכדורגל הלאומית, שמדורגת במקום ה 111 בעולם.

מדריך אדריכלות חדש שכתב האדריכל והמו"ל הגרמני פיליפ מויזר מאיר לראשונה את ההישגים והכישלונות האדריכליים, תלוי איך מסתכלים על כך, של המשטר הצפון קוריאני. הספר נקרא "מדריך אדריכלי ותרבותי לפיונגיאנג" ויצא בהוצאת DOM בברלין - ראשית בגרמנית ולאחר מכן בתרגום לאנגלית ולקוריאנית.

מויזר ביקר לראשונה בצפון קוריאה ב-2005. הוא יצר קשרים עם כמה בכירים במשטר וכעבור ארבע שנים היה אחד מהזרים היחידים שהוזמנו לבקר בפסטיבל הבינלאומי לספרות אדריכלית בפיונגיאנג (התואר "בינלאומי" חוזר כמעט בכל אירוע של המשטר אף שלעתים רחוקות מוזמנים אליו נציגים ממדינות מערביות). הוא חתם על הסכם עם הוצאת הספרים הממשלתית לפרסום של 100 תצלומים של מיטב האדריכלות המקומית. לצפון קוריאנים היה תנאי אחד: פרסום התמונות ללא כל כיתוב ביקורתי לצדן.

מויזר בחר אפוא לפצל את המדריך לשני כרכים: הכרך הראשון הוא אסופה לקונית של התצלומים הכוללת טקסט מצונזר, ואילו הכרך השני, שנקרא "המדריך האסור", כולל מאמרי פרשנות וניתוח על הכרך הראשון והתייחסות מקיפה למשנה האדריכלית שגיבש לעצמו השליט קים ז'ונג-איל.

ז'ונג-איל, שהלך לעולמו בדצמבר בשנה שעברה, פירסם מניפסט מפורט המכיר בממד האידיאולוגי של האדריכלות ומעניק הכוונה כיצד להשתמש בה כדי לקדם את האינטרסים של האליטה השלטת במדינה. הוא מגדיר את המתכננים כ"כלי נשק תיאורטיים ופרקטיים" של המשטר, שמטרתם ליצור אדריכלות שתלווה את האזרחים בכל שלב בשגרת יומם: מהתכנון העירוני ועד לקירות הפסיפס של הרכבת התחתית בפיונגיאנג שמעוטרים בציורים המתארים את המורשת התעשייתית, החקלאית והפועלית של צפון קוריאה.

מאמר נרחב של החוקר הגרמני כריסטיאן פוסטהופן, שנכלל בכרך השני של המדריך, סוקר את המניספט הזה באופן מעמיק ומרתק. לתיירים הספורים שמצליחים לקבל אשרת כניסה לביקור בצפון קוריאה ממליץ מויזר לקחת רק את הכרך הראשון. הכרך השני יוחרם כנראה על ידי השלטונות מיד במעבר הגבול ועשוי לעורר חשד גדול מזה שקיים ממילא כלפי זרים. ביקור בצפון קוריאה מחויב בליווי של שלושה נציגים רשמיים - מתורגמן, נהג
ומדריך טיולים - הנפרדים מה"תייר" רק בשעות הלילה. אותו הדין גם לקבוצות מאורגנות שמגיעות למדינה.

אחד מן הרשמים החזקים של מויזר מביקוריו בצפון קוריאה הוא הדיסוננס שבין התדמית שמבקש המשטר להציג לבין חיי היומיום של התושבים. המונומנטים הגדולים מטופחים להפליא ומוארים בלילה באמצעות מערכות תאורה מתקדמות, בעוד לחלק ניכר מהאוכלוסייה אין כלל חיבור לחשמל. הדאון-טאון של פיונגיאנג מעוטר אמנם בבנייני משרדים בסגנון מערבי, אבל במדינה ללא שוק פרטי, חברות ביטוח או בעלי מקצועות חופשיים אין כמעט ביקוש לחללים מסוג זה.

המשטר הצפון קוריאני הקים גם אוטוסטרדה של 43 קילומטרים שמקשרת בין בין עיר הבירה לעיר נאמפו. היא נבנתה על ידי 50 אלף "מתנדבים" וכוללת ארבעה מסלולים לכל כיוון. רק לתושבים מעטים בצפון קוריאה יש יכולת לרכוש מכונית ועל כן בתמונה שמתפרסמת בספר נראות בדיוק ארבע מכוניות על גבי הכביש.

לדברי מויזר, פיונגיאנג היא "עיר של ריקנות". "בכל מקום שאתה הולך אליו יש חללים עצומים ריקים. זו עיר עם שדרות ענקיות של עשרה מסלולים אבל בשום מקום בה אין מכוניות. היתה לי תחושה שקנה המידה של העיר גדול מדי על מידותיה או צרכיה", הוא מסביר.

לכך מצטרף גם הציות המוחלט להוראותיו ושיגיונותיו של השליט. קים ז'ונג-איל המנוח היה מעריץ נלהב של הקולנוע המערבי. הוא היה הבעלים של יותר מ-20 אלף כותרים ואף חטף את אחד הבמאים הידועים ביותר בשכנה היריבה דרום קוריאה כדי שיפיק סרטים על משטרו. הסינמטק של פיונגיאנג כולל שלושה אולמות קולנוע שיכולים להכיל כ-2,900 צופים בו זמנית. בזמן ההקרנה של סרטים מערביים נדרשים המקרינים לכסות את עדשות המקרנות בסצינות שעשוית "לפגוע ברגשות הציבור", כהגדרתו של מויזר. במבט על נראה הבניין כמו הכלאה בין מקדש לחללית. לוחות בטון מחפים את צדדיו ושורה של גרמי מדרגות טקסיים מובילים אל חלל המבואה.

לאידיאולוגיה של המשטר הצפון קוריאני יש השפעה גדולה גם על התכנון העירוני, או על חוסר התכנון. לאורך אחד מהרחובות הראשיים בבירה ניצבים עשרות בנייני מגורים, הגבוהים בהם מגיעים ל 40 קומות. קומת הקרקע שוממת לחלוטין משום שהמשטר אינו מאפשר פתיחה של חנויות או קיום של מסחר קמעוני חופשי. זאת דוגמה לדרך שבה החיים העירוניים מעוצבים על ידי קומץ חברי מפלגה, חסרי כל הבנה בתכנון עירוני.

החוויה של מויזר משלושה ביקורים בפיונגיאנג היא מדכדכת למדי. כחוקר ואדריכל הוא היה מרותק לאדריכלות המקומית - "מוזיאון פתוח של אדריכלות סוציאליסטית", כלשונו - אבל חיי היומיום של התושבים עוררו אצלו ביקורת נחרצת. "בנייני המגורים נשארו בדיוק כפי שנבנו לפני 30 או 40 שנים. אתה רואה שאנשים מנסים לעשות שיפוצים קטנים אבל אין להם ממש נגישות לחומרים ולכן הכל נראה כמו בריקולאז'. לדעתי זה אחד מהמקומות הכי פחות שמחים בעולם. לאנשים אין תקווה והם גם לא יודעים למה הם יכולים לקוות. הכל מוכתב על ידי כלי התקשורת ועל ידי המשטר. הם משוכנעים שהמנהיגים הם סוג של אלים ומה שהשליט אומר הוא האמת לאמיתה".

הספר של מויזר עורר עניין גדול ברחבי העולם. אדריכלות טוטליטרית ריתקה אדריכלים וחוקרים לאורך המאה ה-20 בשל המחויבות שלה לייצוג רעיונות אידיאולוגיים בצורתם הטהורה ביותר. הנאצים ייחסו חשיבות גדולה לאמנות, עיצוב ואדריכלות ככלי תעמולה. אלברט שפר, אדריכל הבית של היטלר, העריץ את קנה המידה המונומנטלי של רומא העתיקה ודגל בשימוש נרחב בסגנון הניאו-קלאסי שסימל כוח ושררה. יחד עם היטלר הוא ביקש להחריב את ברלין ולהקים במקומה את העיר "גרמאניה", שתגשים את האוטופיה הארית ותכונן סדר תרבותי, חברתי ואסתטי חדש בעולם.

האדריכלות הפשיסטית באיטליה אימצה את עקרונות המודרניזם אך הדגישה את הקשר אל האדריכלות הקלאסית. אחת הדוגמאות הבולטות ביותר היא גני התערוכה (EUR) שהקים מוסוליני בפאתי רומא וכוללים בין השאר את ה"קולוסיאום המרובע". כיום הם הפכו לאתר עלייה לרגל לחובבי ארכיטקטורה והיסטוריה כאחד. לא צריך להבין הרבה בבניינים כדי לחוש את העוצמה שהם משדרים לכל עבר.

להתלהבות מאדריכלות טוטליטרית יש כמובן קשר לאווירה התרבותית, החברתית והכלכלית שמובילה את האדריכלות העכשווית. בעולם שבו האדריכלים נמצאים בשירותם של כוחות השוק יש כמיהה תמידית לאדריכלות המבוססת על רעיונות: פרועים, לא אנושיים ומונומנטליים ככל שיהיו.

מויזר נסע לפני שנה לצפון קוריאה כדי להציג את המדריך שלו לאנשי המשטר. מטעמים מובנים הוא הביא עמו רק את הכרך הראשון. "הם היו מרוצים מאוד ושמחים אבל דרשו להדפיס מחדש את הספר. היה שם תצלום של אנדרטה של קים סונג-איל שהשתרע על שני עמודים ולכן 'נחתך' באמצע על ידי החיבור של הכריכה. הם אמרו לי שזה לא מקובל עליהם ושהמונומנט צריך להופיע על עמוד אחד ללא הפרעות. אמרתי להם שהספר כבר מודפס ושאנסה לתקן במהדורה האנגלית, בתנאי שיספקו לי תמונה חלופית. בתוך חמש דקות כבר היה לי ביד דיסק און קי עם תמונה חדשה".

בחודשים האחרונים ניתק לחלוטין הקשר שלו עם אנשי המשטר ועם השגרירות הצפון קוריאנית בברלין, והוא מניח שאחד העותקים של הכרך השני התגלגל לידיהם. האם לדעתו הם כועסים על הפרסום הביקורתי? "אני מניח שכן, על כל פנים אני החלטתי שלא לבקר שם שוב".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו